כאשר דני אבדיה השלים ארבע עונות בוושינגטון וויזארדס, לכולם היה ברור שהגיע הזמן לאתגר חדש. קבוצה שתדע לממש את הפוטנציאל של הכישרון הצעיר, המהיר והמרשים מישראל. בעונתו האחרונה בוושינגטון רשם אבדיה ממוצעים של 14.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים למשחק – מספרים לא רעים בכלל, אבל התחושה הייתה שיש לו עוד הרבה יותר להציע.
ואז הגיע הטרייד המפתיע לפורטלנד טרייל בלייזרס – ודעות הקהל נחלקו. עוד קבוצה בתחתית, רחוקה מהפלייאוף – זה מה שדני אבדיה צריך בגיל 23? אבל כמו שנאמר: מחשבות לחוד ומציאות לחוד. והמציאות? היא שזו הייתה העונה הטובה בקריירה של דני אבדיה.
נתחיל מהסוף. אבדיה שותף ב-72 משחקים העונה – כמו שיידון שארפ, ורק ארבעה פחות מטומאני קמארה (76).
הוא שיחק בממוצע 30 דקות למשחק, קלע 17 נקודות באחוז קליעה מרשים של 47.6% מהשדה – שלישי בקבוצה אחרי שארפ ואנפרני סימונס. הוא אסף 7.3 ריבאונדים, מסר 4 אסיסטים, חטף בממוצע פעם אחת למשחק וחסם 0.5 פעמים.
משחק ביותר השיא שלו בנקודות: 37 מול שיקגו בולס ב-4 באפריל. סה"כ היו לו 8 משחקים העונה עם יותר מ-30 נקודות. במהלך העונה, אבדיה גם רשם שני טריפל-דאבל ראשונים בקריירה: ב-2 במרץ מול קליבלנד קאבלירס: 30 נק’, 12 ריב’ ו-10 אסיסטים. ב-1 באפריל מול אטלנטה: 32 נק’, 15 ריב’ ו-10 אסיסטים.
אבל לא הכל היה חלק. אבדיה התקשה להשתלב במערך של הקבוצה ואיבד את מקומו בחמישייה. בנובמבר רשם רצף של ארבעה משחקים עם פחות מ-10 נקודות. השפל הגיע ב-11 בנובמבר, כששיחק רק 13 דקות מול ממפיס – ולא קלע אפילו נקודה. זה היה המשחק הראשון בו סיים עם אפס נקודות מאז מרץ 2023.
אבל דווקא אחרי אותו משחק הגיע המפנה. שלושה ימים לאחר מכן, מול מינסוטה, הוא התפוצץ עם 17 נקודות – ומאז החל רצף משחקים יציב וטוב הרבה יותר. בין ה-14 בנובמבר ל-5 בדצמבר – רשם רצף של 9 משחקים רצופים עם מעל 12 נקודות.
בהמשך הגיע השיא: ב-4 באפריל כאמור קלע 37 נקודות מול הבולס. אילולא סופסל בשלוש הדקות האחרונות – ייתכן שגם היה שוברת את שיא הקריירה שלו, העומד על 43 נקודות. ואז הגיע החודש המטורף. במהלך מרץ העמיד אבדיה ממוצעים מפלצתיים של 27 נקודות, 11.1 ריבאונדים ו-5.6 אסיסטים למשחק – מספרים של שחקן אולסטאר בהתהוות. אין ספק – העונה הזו הייתה פריצת הדרך האמיתית של דני.
כאשר המאמן צ'ונסי בילאפס נתן בו אמון – הוא הפך לשחקן המשמעותי ביותר של פורטלנד במשחקים רבים.
היכולות הפיזיות שלו, ובעיקר הכניסות החזקות לצבע, הציבו אתגר לא פשוט להגנות יריבות. בנוסף, הוא רכש הבנה עמוקה יותר של המשחק – “תרגילים קטנים” שסייעו לו להוציא עבירות עם סל, והכבוד מצד השופטים כלפיו – עלה בצורה ניכרת.
אם לשפוט לפי היכולת שהציג בחצי השני של העונה – אין ספק: בעונה הבאה נזכה לראות ישראלי ראשון בפלייאוף ה-NBA.
הכותב הוא מייסד פודקאסט ודף הספורט "בק טו בק"
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
