אחרי ההפסד אתמול ליוון ישראל סיימה את דרכה באליפות אירופה, והיא בהחלט יכולה לחזור הביתה בראש מורם. החבורה של אריאל בית הלחמי עמדה במטרה שלה לעלות משלב הבתים לראשונה מאז 2015, ועל הדרך סיפקה לא מעט רגעים מרגשים, כולל ניצחון גדול על צרפת, אותה היא לא ניצחה מאז 1997. מעבר לכך, גם במשחקים שבהם היא הפסידה, הנבחרת הראתה רוח לחימה והמון אופי ולא ויתרה לרגע.
בנבחרת לא מבזבזים זמן וכבר חושבים על מוקדמות אליפות העולם, כשהחלון הראשון יתקיים כבר בחודש נובמבר הקרוב, אך עוד קודם, הנה סיכום דרכם של הכחולים-לבנים ביורובאסקט.
דני אבדיה. הכוכב של הנבחרת הגיע לאליפות הזאת כשכל העיניים נשואות אליו. היו ממנו ציפיות מאוד גבוהות מקצועית, מנטלית וחברתית, ואפשר להגיד שהוא עמד בכולן. נחשב בין השחקנים היציבים ביותר בתוך הנבחרת, שבכל משחק לא ירד מ-20 נקודות ואפילו שבר שיא קריירה במדים הלאומיים במשחק מול סלובניה עם 34 נקודות.
בנבחרת מעידים על כך שהוא ידע לקחת אחריות כשצריך, לקח על עצמו כשהדברים לא הסתדרו לשאר השחקנים, וגם ידע להכניס את חבריו למשחק. הדבר היחיד שבו הוא לא היה יציב זו היכולת מחוץ לקשת. לאבדיה אין הרבה זמן למנוחה. מספר ימים בודדים אחרי שינחת בארץ כבר יטוס לפורטלנד לקראת ההכנות לתחילת העונה. בנבחרת מודעים לכך שהוא לא ייקח חלק בחלונות הקרובים במשחקי מוקדמות גביע העולם 2027.
תומר גינת. הקפטן של הנבחרת ידע לעשות את העבודה מאחורי הקלעים ובחדר ההלבשה עם חיבור השחקנים, החדרת מוטיבציה ופטריוטיות. הסיפור הבולט ממנו באליפות היה כשאמר לחבריו רגע לפני שעלו לפרקט במשחק מול נבחרת צרפת שהם ישיגו את הניצחון. האמונה שבו נדבקה בשאר והם הצליחו להשלים את המשימה ולהשיג ניצחון היסטורי. בנוסף, הוא נחשב לאחד מהשחקנים הכי יציבים בנבחרת מבחינה מקצועית כשרשם ממוצעים של 11.2 נקודות, 7.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים, והתמודדות מעוררת כבוד מול שחקנים גבוהים וחזקים ממנו.
רומן סורקין. הסנטר של מכבי ת"א פתח את האליפות בצורה פנומנלית עם משחק שיא מול נבחרת איסלנד שבו קלע 31 נקודות וקבע שיא קריירה במדים הלאומיים. משחק לאחר מכן מול פולין הוא קיבל ביקורת על היכולת ההגנתית שלו ולקח לתשומת ליבו. בשאר המשחקים שמר על יציבות מקצועית והוכיח שהוא אכן הסנטר הדומיננטי של הנבחרת הזאת. גם מבחינה חברתית הוא קיבל לא מעט מחמאות. במשחק נגד יוון הוא עלה מהספסל והיה מהטובים בנבחרת. סיים כסגן מלך הסלים של הכחולים-לבנים, עם 16.5 נקודות בממוצע, לצד 6 ריבאונדים למשחק.
ים מדר. עד הרגע האחרון בנבחרת לא ידעו אם מדר יוכל לשחק באליפות, ואם כן, לא היה ברור איזה שחקן הם יקבלו, זאת אחרי שלא שיחק במשך תקופה ארוכה בעקבות פציעה בברכו מהעונה החולפת. מדר הבטיח לראשי הנבחרת ולצוות המקצועי שהוא יהיה כשיר ויעמוד לרשותם, וכך קרה. היה מאוד קשה לפספס את העובדה שהוא לא הגיע לאליפות הזאת בשיא היכולת שלו. הכאבים הגבילו אותו וזה היה ניכר, אבל הרכז הראה לאורך כל הדרך את המחויבות הגדולה שלו למדים הלאומיים ועשה כל מה שהוא יכול כדי לתרום. היכולת הרגילה שלו הייתה מאוד חסרה לנבחרת, בעיקר בהפסד לפולין.
בר טימור אחרי הפסד נבחרת ישראל ליוון
(צילום: אפרת עמורבן)
יובל זוסמן. הגארד של הפועל ירושלים הגיע לאליפות הזאת עם שק כבד מאוד של ציפיות כשהוא מביא איתו ניסיון רב באירופה אחרי ששיחק במכבי ת"א, ירושלים ואלבה ברלין, אבל בפועל לא הצליח להביא לפרקט את היכולת שציפו ממנו גם מקצועית וגם מנטלית. בחמשת המשחקים בשלב הבתים רשם ממוצעים פושרים במיוחד של 3 נקודות ו-1.6 ריבאונדים ב-14.2 דקות וגם נגד יוון הוא המשיך באותו קו עם 4 נקודות ו-4 ריבאונדים.
קאדין קרינגטון. כולם מבינים שברגע שנבחרת מחליטה לאזרח שחקן, הוא צריך להביא את האקסטרה ולהיות בעצם בין השחקנים הדומיננטיים על הפרקט. כשבאיגוד הכדורסל החליטו על זהות המתאזרח, הם קודם כל קבעו את העמדה הנחוצה ואז בחרו בקרינגטון כאופציה האידיאלית, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה בינאישית. בפועל, קרינגטון לא הצליח לשדרג את הנבחרת מבחינה מקצועית וגם סבל מירידה משמעותית בביטחון ככל שהמשחקים התקדמו והלחץ עליו גבר.
בר טימור. האליפות הזאת מסתמנת כאחרונה של טימור, שבמרץ הקרוב יחגוג יום הולדת 34. בנבחרת מספרים רבות על העבודה שלו מחוץ לפרקט, כולל שיחות פרטיות עם השחקנים והניסיון שיש לו באירופה שבא לידי ביטוי ברגעים הנכונים, בין אם זה בחדר ההלבשה, על הספסל או על הפרקט. מבחינה מקצועית, הוא לא סיים קמפיין עם יכולת גבוהה אחרי שרשם ממוצעים של 3 נקודות ו-2.5 אסיסטים למשחק, כאשר הציפייה ממנו בתור המבוגר האחראי ובעל הניסיון והוותק הייתה להציג יכולת טובה יותר.
גיא פלטין. הגיע לנבחרת על תקן שחקן משלים, קיבל דקות משחק מועטות ובעיקר עלה לפרקט כששחקן אחר היה צריך לנוח או שהיה צריך לעשות עבירות כדי להפריע ליריבה. כשקיבל הזדמנות, הוא הצליח להציג את היכולת ההגנתית האופיינית לו ואת הרצון הגדול שלו לקחת חלק בנבחרת, כולל דקות לא רעות בהגנה על לוקה דונצ'יץ' במשחק נגד סלובניה, ואפילו שתי שלשות באותו משחק.
נמרוד לוי. גם לוי הגיע לאליפות הזאת לא בכושר שיא, אחרי שבמרבית העונה בהפועל ירושלים לא לקח חלק בעקבות פציעה. לא הצליח לבלוט בחמשת המשחקים בשלב הבתים עם יכולת פושרת של 2.8 נקודות לצד 2.2 ריבאונדים ב-11.6 דקות, והמשיך בקו גם נגד יוון עם 2 נקודות ו-3 ריבאונדים. עם זאת, הוא הראה הרבה רוח לחימה מול השחקנים הגבוהים של היריבות בדקות שקיבל.
איתן בורג. בקמפיין הראשון שלו בנבחרת הוא לא הרבה לשחק, עם ממוצע של 4.2 דקות בחמשת המשחקים הראשונים בשלב הבתים. בדקות שכן קיבל, הוא הראה מחויבות גדולה, במיוחד בדקות במשחק מול צרפת, שבו קיבל 11 דקות ורשם 5 נקודות לצד 2 ריבאונדים והיה חלק בלתי נפרד מהניצחון הגדול.
איתי שגב. הגיע לאליפות על תקן המחליף של סורקין אך בפועל לא הצליח לתת תפוקה משמעותית בדקות שהסנטר של מכבי ת"א ירד לנוח, לא בהתקפה וגם לא בהגנה, מה שאמור היה להיות הטיקט שלו. בגלל זה הוא גם קיבל דקות משחק מועטות עם ממוצע של 4.7 דקות בארבעה משחקים זאת לאחר שסופסל לחלוטין במשחק מול נבחרת סלובניה. במשחק נגד יוון בית הלחמי הפתיע כשעלה איתו בחמישייה כדי לנסות לשמור על יאניס אנדטוקומבו, אך הניסוי הזה לא צלח ושגב חזר לספסל וכמעט לא שב לפרקט עד הסיום.
רפי מנקו. ביחס לוותק ולניסיון שמנקו מביא איתו, בצוות המקצועי לא נתנו לו את הקרדיט אחרי ששיחק רק בשלושה מתוך חמשת המשחקים בשלב הבתים וכלל לא שותף נגד יוון בשמינית הגמר. בנבחרת מאוד אהבו לראות שהוא נשאר חיובי ולא עשה פרצופים, למרות שמיעט לקבל דקות. בהחלט ייתכן שמנקו בן ה-31 לבש את המדים הלאומיים בפעם האחרונה באליפות אירופה, לאור העובדה שהטורניר הבא יתקיים רק ב-2029, אבל כן צפוי לקחת חלק במשחקי מוקדמות גביע העולם.
אריאל בית הלחמי. המאמן הלאומי הגיע לאליפות הזאת עם הר של ציפיות ועם הסגל הכי איכותי בשנים האחרונות. המטרה המרכזית שהציבו לו ראשי הנבחרת היא קודם כל לעבור שלב לראשונה מאז 2015, והוא הצליח לעמוד בה ובנוסף הצליח לשמור על אווירה חיובית בתוך הנבחרת - על הפרקט ובתוך חדר ההלבשה. לבית הלחמי יש חוזה עד לסוף 2027 כשהמטרה הבאה שלו היא לזכות במקום בגביע העולם.
