היו כל כך הרבה רגעים מרגשים בטקס הפרידה היפהפה שארגנו השבוע לרפאל נדאל ברולאן גארוס, שאפשר להבין מדוע הרבה מהדברים החכמים שהוא אמר במהלכו טבעו בים הדמעות מסביב. כפילוסוף של החיים כפי שתמיד היה, הקדיש נדאל חלק מדברי התודה שלו לשלושת יריביו הגדולים - רוג'ר פדרר, נובאק ג'וקוביץ' ואנדי מארי - למזעור אלגנטי של הוויכוח העבש סביב השאלה מי הגדול מכולם - ה-Goat, עז.
"מדהים איך הזמן משנה את הפרספקטיבה של הכל", אמר נדאל, "העצבים, הלחץ, המאבקים על תארים, עכשיו זה לגמרי שונה. עכשיו זה רק להיות מאושרים מכל מה שהשגנו. כל אחד מאיתנו הגשים את החלום שלו, הפכנו לשחקני טניס, זכינו בתארים הכי גדולים, בנינו יריבויות גדולות, אבל הראינו לעולם שאפשר לעשות את זה בדרך טובה, להיות חברים שמכבדים אחד את השני ולהמשיך לדאוג שהמשחק יגדל עבור מי שבאים אחרינו".
התשובה לשאלת העז
ממש במקרה הגיעו הדברים האלה של נדאל במקביל לעוד יום בו עסקה ברנז'ת ה-NBA, פרשנים ומדיה חברתית, בצמד הוויכוחים המתישים: מי השחקן הגדול בכל הזמנים ומי יהיה הפנים של ה-NBA בעתיד המיידי של אחרי לברון ג'יימס וסטף קרי. קשה להחליט איזה מהוויכוחים האלה מטומטם יותר, אבל לפחות אחד מהם אולי ייפסק בקרוב, בהוראת מי שבסוף הוא התשובה היחידה הנכונה לשאלת העז.
כי אם להאמין לדיווחים השבוע, ההחלטה של מייקל ג'ורדן להצטרף לצוות הפרשנים של NBC בעונה הבאה, לא נובעת מהנוסטלגיה הפרטית שלו לתקופה בה, בטיימינג מופלא ממש, הוא והערוץ האייקוני עזרו זה לזה. להיפך, הוא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לעשות משהו שאף אחד לא מצפה ממנו: לפזר את הדיון הרעיל סביב שאלת ה-GOAT. מסתבר שהאיש שאם לא הייתם אומרים לו בוקר טוב, היה לוקח את זה אישית ומפרק אתכם בערב במגרש, מגיע בגיל 62 לרמת הנאורות של נדאל ורוצה לעצור טרנד שגורם ל-NBA נזק אמיתי.
אין שום דבר רע בלהתווכח ימים ולילות על ספורט, להיפך, זה כיף גדול, זו חצי מההנאה. אבל שיח ה-NBA הנוכחי שמסתובב שוב ושוב ושוב סביב שאלת השחקן הגדול אי פעם, או שאלת 'הפנים של הליגה', הורס בכל יום עוד קצת את הליגה הגדולה הכי שוויונית בעולם.
החלק הגדול באשמה נופל על הפרשנים, בעיקר אלה של ESPN. פעם הרשת הזו היתה סטנדרט הזהב הגלובלי של שידורי ספורט, אבל קרה לה מה שקרה לרשתות החדשות בכבלים באמריקה: הצורך למלא 24 שעות, אפילו במדינה עם שפע אינסופי של ספורט, הביא לשעות על גבי שעות של מלל מפרשנים שתפקידם העיקרי הוא לייצר 'טייקים' שיהפכו לקליפים ויראלים.
מחיר ה"שעמום"
השבוע, למשל, בשיא הגמרים האזוריים, ניהלו ב-ESPN דיונים עמוקים סביב השאלה הכה רדודה: מי צריך להיות הפנים של הליגה בעתיד הקרוב. קנדריק פרקינס, למשל, טען כי אנטוני אדוארדס לא יכול להיות 'הפנים של הליגה'. הרי לא רק שהוא לא נשוי, יש לו מבחר ילדים ממספר נשים. בפרץ של שמרנות מוזרה הביא פרקינס כדוגמה להתנהגות מופתית של שחקנים שהיו נשואים עם ילדים את מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, קובי בראיינט ומייקל ג‘ורדן. כאילו מג׳יק ג׳ונסון לא היה מעורב באינספור סקנדלים בחיי הנישואים שלו, לארי בירד לא אהב לשתות, מייקל ג׳ורדן לא אהב להמר וקובי בראיינט לא שילם הרבה מאוד כסף כדי להימלט ממשפט אונס.
וזו אפילו לא הנקודה. הפלייאוף נמצא בשיאו, וכשפרשנים מחליטים שמשעמם להם בלי השמות הכי גדולים, כשבמשך כל העונה הם מתעלמים מהעובדה שאוקלהומה סיטי ת'אנדר טובה בהרבה מכל הליגה, וכשהם מכורים לנוסטלגיה לימים שנראים להם טובים יותר, אבל לא באמת היו טובים יותר - זה משפיע ישירות על אוהדים, על העניין, על ההילה סביב הליגה. רק באווירה כזו יכול בכלל להתקיים משאל אלמוני בין שחקנים בו הם מתבקשים לבחור את השחקן הכי אוברייטד בליגה, והתשובה שלהם תהיה טייריס הליברטון, השחקן שמשחק הכי טוב לכל אורך הפלייאוף הזה.
העקיצה ללברון, כמשל
דייויד פאלק, הסוכן האגדי של מייקל ג'ורדן, אמר לאחרונה כי האיש שלו הוא השחקן הגדול בכל הזמנים. "אני מאוד אוהב את לברון", אמר פאלק, "אבל אני חושב שאם ג'ורדן היה בוחר בקפידה את הקבוצות שהוא רוצה להיות בהן ושני סופרסטארים אחרים, הוא היה זוכה ב- 15 אליפויות“. העקיצה ללברון לא היתה מעודנת במיוחד.
סוכנו של לברון, ריץ' פול, כמובן שלא יכול היה לעבור על זה בשתיקה. "זה מאוד לא הוגן וקצת מתחת לרמתו של דיוויד פאלק", אמר פול, די בצדק, "גם ג'ורדן שיחק עם כוכבים אחרים, הוא פשוט לא היה צריך לעזוב את שיקגו בשביל זה. מייקל מעולם לא היה אנדרדוג באף גמר, למייקל מעולם לא היה מחזור חדשות 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, שהתרכז רק בו. לא היו תוכניות טלוויזיה שנבנו אך ורק כדי לבקר אותו. אנשים הרוויחו מיליוני דולרים מביקורת על לברון ג'יימס. זו הייתה כל העבודה שלהם. אני המעריץ הכי גדול של מייקל ג'ורדן, אבל אנחנו לא יכולים לשכתב את ההיסטוריה".
לא צריך לשכתב אותה, צריך לעזוב אותה במנוחה, וזה כולל את אנשי הפרוקסי שמדברים בשם השחקנים. זה ויכוח מטופש שעושה עוול לליגה, לשחקנים של היום, לקבוצות מצוינות ומלהיבות - גם אם משווקים קטנים - שהולכות רחוק מאוד בפלייאוף. אין שום סיבה להמשיך לפזר את הרעל הזה, אפשר להיות נדאל ופדרר ולראות איך הטניס ממשיך לפרוח אחריהם. ואם דווקא מייקל ג'ורדן יהיה מי שישים סוף לשיח הרעיל סביב הליגה הפנטסטית, אפשר יהיה לתת לו את הטבעת השביעית שהוא כל כך רצה.
פורסם לראשונה: 01:30, 01.06.25
