ג'ים טיירר היה שחקן פוטבול עצום ממדים, 1.98 מטר על 127 קילו. קיר עם ראש בגודל כזה שהיה קשה מאוד להתאים לו קסדה, ושחקן קו התקפה מהטובים בתקופתו. הוא שיחק 14 שנים בליגה, והיה קפטן קנזס סיטי כשזכתה בסופרבול ב־1971. כל מה שהוא עשה על המגרש הצביע על כך שהוא היה אמור להיות בחירה בטוחה להיכל התהילה של הפוטבול, ועדיין, הכינוי שדבק בטרייר היה: "שחקן הפוטבול הטוב ביותר שאינו נמצא בהיכל התהילה".
התפקיד של טיירר הוא מהקשים בענף. הוא צריך לפנות קווי ריצה לרץ האחורי ובעיקר לשמור על הקוורטרבק מהפלות, תוך שהוא עורך קרבות התשה בקו המסירה נגד שחקני הגנה. כיוון שהיה שחקן קו התקפה בצד שמאל, הוא היה אחראי ל"צד העיוור" של הקוורטרבק, הצד שקוורטרבקים ימניים לא מסתכלים לעברו.
הוא פתח ב־180 משחקים ברציפות בזמנים שבהם לשחקן קו התקפה היה אסור להשתמש בידיו (חוק שהוסר ב־1978, ארבע שנים אחרי שפרש), ואילו לשחקני ההגנה היה מותר להשתמש בטכניקה שבה חבטו בידם בקסדה של השחקן מולם וגרמו לו להלם רגעי (הטכניקה הזו נאסרה ב־1977). בסך הכל, לפי מה שאנחנו יודעים היום, טיירר חטף אלפי זעזועי מוח בקריירה שלו.
1980 הייתה השנה הראשונה שבה טיירר היה זכאי לבחירה להיכל התהילה. הוא כבר נכשל בכמה עסקים והמצב הכלכלי שלו ושל אשתו מרתה (לזוג היו ארבעה בנים) היה בכי רע. בשעות הבוקר המוקדמות של 15 בספטמבר 1980, יום לאחר שביקר במשחק של קנזס סיטי צ'יפס, ובעוד שלושה מילדיהם שוהים בבית, טיירר נטל את כלי הנשק שלו, ירה באשתו למוות והתאבד. למרות ששחקן אמור להיבחר להיכל התהילה רק על פי מה שעשה על המגרש, טיירר לא עבר את הסינון הראשוני ב־44 השנים הבאות.
אבוד ונוטה להתפרצויות
קווין פטריק אלן הוא במאי סרטים מקנזס, שהסיפור של טיירר תמיד סיקרן אותו. טיירר היה אגדה במדינה, לא רק בגלל קריירת הפוטבול שלו. בגיל 17 הוא הוליך את התיכון שלו לאליפות המחוז בכדורסל כשקלע 24 נקודות בגמר, יום לאחר שאביו מת ביציע בגלל התקף לב. כשאלן שמע ששניים מהילדים של טיירר הפכו לשחקני פוטבול באוניברסיטאות גדולות, הפעמונים התחילו לצלצל עבורו: מדובר בסרט ספורט אנושי שהוא חייב לביים, ועוד עם סוף של גאולה.
הוא הפיץ ב־2021 סרט דוקומנטרי "איש טוב: הסיפור של ג'ים טיירר", אבל ככל שאלן התקדם עם התחקירים הוא גילה עוד ועוד דברים על טיירר, כאלה שלא רואים במהלך המשחקים. הוא החליט לעבד את הסיפור לסרט קולנוע וקרא לו "מתחת לצל". אחרי הפרישה של טיירר, העידו מכריו, הוא היה אבוד ונטה להתפרצויות. בכל פעם שאלן קילף עוד קליפה הוא הבין שמעשה הטירוף של טיירר, שחבריו אמרו שהוא האדם האחרון שהיה יכול לעשות דבר כזה, היה ככל הנראה התוצאה של טראומות המוח שספג במהלך הקריירה שלו.
בזכות מחקרים רבים ומשפחות שתרמו את גופות יקיריהן למדע, נבחנו מאות מקרים של שחקני פוטבול שסבלו ממחלת המוח CTE, אנצפלופתיה כרונית טראומטית בעברית. אצל יותר מ־90 אחוז מהם התגלתה המחלה שתסמיניה, בין היתר, הם שינוי קיצוני במצב הרוח, דמנציה, מחשבות אובדניות, דיכאון. אבחון למחלה הזו ניתן לעשות רק לאחר פטירה, ולמרות שהיא קיימת אצל שחקני פוטבול רבים, היא נמצאה גם אצל שחקני ראגבי וכדורגלנים.
אלן פנה עם הממצאים שלו לרשויות הפוטבול וביקש שיעלו שוב את המועמדות של טיירר לבחירה להיכל התהילה. למרות שיש מחקרים מדעיים שמראים על קשר בין טראומת ומחלת המוח לקריירה בפוטבול, החומר שהגיש אלן היה עדיין נסיבתי. זו הייתה דילמה מוסרית ממעלה ראשונה עבור ליגת הפוטבול: מצד אחד מי פסיכי מספיק כדי להכניס רוצח להיכל התהילה? מצד שני, איך אתה אמור לשפוט אדם שקיים סיכוי שהענף שאתה מנהל גרם לו לרצוח את אשתו ולהתאבד? היכל התהילה אישר את המועמדות.
"הוא לא אותו בן אדם"
אלן ראיין לסרט את ד"ר דאגלס פאון, רופא שנפגש עם טיירר יומיים לפני הרצח וההתאבדות. פאון ניסה לברר עם טיירר מה קורה איתו ושאל אם הוא חושב שהוא סובל מדיכאון. "זה הרבה יותר גרוע מזה", ענה לו טיירר. הם קבעו להיפגש שבוע לאחר מכן. "ב־2005 התחילו להתפרסם כל הדיווחים על המחלה והיא הפכה לנושא ציבורי", אמר פאון בראיון, "ואז זה הכה בי. טיירר היה המודל של מישהו שסובל מ־CTE, היו לו את כל התסמינים, רק שלא היה לנו את הידע אז. אני זוכר שנפגשנו ביום שישי. זו הייתה הפגישה השנייה והאחרונה שלנו. מרתה ליוותה אותי ולפני שיצאתי, היא אמרה לי 'משהו לא בסדר איתו, הוא לא אותו בן אדם'".
בראד טיירר היה בן 17 כשאבא שלו רצח את אמו והתאבד. "בהתחלה התחבאתי מתחת למיטה כי לא ידעתי מה קורה", הוא נזכר בסרט, "אבל זה לא לקח הרבה זמן עבורי ועבור האחים שלי וגם ההורים של אמא שלי להבין שמי שרצח את מרתה והתאבד לא היה אבא שלנו. אנחנו סלחנו לו, ואנחנו מקווים שהבוחרים יסלחו לו".
טיירר עבר את הסינון הראשוני מבין 182 מועמדי ה"סניור". הוא הגיע לחמישייה הראשונה ואז לשלושת האחרונים. אבל הוא לא קיבל מינימום של 40 קולות מתוך 49 בוחרים, ומועמדותו נדחתה.
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.
פורסם לראשונה: 01:30, 12.02.25
