בעשור האחרון גולדן סטייט ווריורס הפכה לשם נרדף לדומיננטיות ב-NBA, עם אליפויות, שליטה בקצב המשחק וסטף קרי שהגדיר מחדש את הדרך שבה קולעים מעבר לקשת. אלא שהשנתיים האחרונות ובפרט העונה הקרבה, מסמנות התדרדרות איטית וכואבת עבור אוהדיה. הקבוצה מתקשה לשמור על יציבות, שחקני המפתח מתמודדים עם פציעות ובעיות משמעת, והפער מול קבוצות צעירות ורעננות הולך ומתרחב. השאלה שמרחפת מעל הכול, האם הגיע הזמן ללחוץ על כפתור האתחול?
אבל איך הגענו לכאן? הרי אחרי עונת 2021/22 הווריורס היו בפסגת עולם הכדורסל לאחר אליפות רביעית ב-8 שנים והופעה שישית בגמר ה-NBA, רבים מצביעים לקיץ 2022 לרגע שהסדקים החלו לצוץ, במהלך מחנה האימונים לפני תחילת העונה דריימונד גרין נתן אגרוף לחברו לקבוצה דאז ג'ורדן פול. הכימיה בקבוצה השתנתה לרעה בצורה דרסטית ועונת 2022/23 הביאה פציעות, שערוריית דריימונד חדשה וחוסר יציבות לפני שהעונה התחילה בכלל. מאז האליפות הקסומה ב-2022 הווריורס לא עברו את הסיבוב השני, ב-2023/24 הם פיספסו את הפלייאוף, ועונת 24/25 הייתה בדרך לאסון עד הגעת ג'ימי באטלר, וגם הגעתו לא הספיקה לעבור את הסיבוב השני לאחר פציעה נוספת של סטף, וירידה של הכוכבים המבוגרים ביכולת בשל עייפות וגיל.
למרות עייפות החומר, אחד הקשיים הבולטים הנוספים של הווריורס הוא מציאת איזון נכון בין הדור הוותיק והמוכח של קרי, דריימונד וג'ימי, לבין הדור הצעיר שעדיין לא מצליח להיכנס לנעליים הגדולות. בעוד היריבות בנויות על אתלטיות, עומק וצעירים מתקדמים, גולדן סטייט נראית לעיתים תקועה בין עבר מפואר לעתיד לא ברור, ונתקעת ברגעים המכריעים במשחקים צמודים. התחושה היא שהקסם שאפיין את הקבוצה במשך שנים כבר לא מספיק מול הקצב החדש של הליגה.
ברמה הטקטית, הבעיות ניכרות כמעט בכל אספקט של המשחק. ההגנה, שבשיאה התבססה על חילופים אגרסיביים ותיאום מושלם בין המוביל גרין לבין שאר השחקנים במגרש, כבר לא מצליחה לעצור קבוצות מהירות ואתלטיות. בהתקפה, התלות המוגזמת בקרי הופכת את המשחק לקריא וצפוי, במיוחד כאשר באטלר לא תופס יום קליעה טוב. הניסיונות לשלב את הצעירים במערך התנועה המורכב של סטיב קר לא מצליחים לייצר את הזרימה שאפיינה את ה-"Team Game" של גולדן סטייט, והקבוצה נתקעת לעיתים קרובות בהתקפות סטטיות שמסתיימות בזריקות קשות.
המצב הנוכחי מציב את ההנהלה בפני דילמות לא פשוטות לגבי המשך הדרך. מצד אחד, ישנה מחויבות עמוקה כלפי דור האלופים שהביא ארבע טבעות והשיב את המועדון למרכז הבמה של הליגה. מצד שני, ברור שהזמן פועל לרעתם, והשאלה היא האם לנסות "לרכב עד הסוף" עם הסגל הנוכחי או לבצע מהלך נועז של בנייה מחדש סביב צעירים כמו ג'ונתן קומינגה (אם יישאר), מוזס מודי וברנדין פודז'מסקי. כל החלטה תשפיע לא רק על הסיכוי לשוב ולהתמודד על אליפות, אלא גם על האופי והזהות של גולדן סטייט בעידן שאחרי סטף קרי.
בסופו של דבר, עונת 2025/26 של גולדן סטייט עשויה להיזכר כנקודת ציון משמעותית, הרגע שבו אחת השושלות הגדולות של הכדורסל המודרני נאלצה להביט במראה ולשאול לאן היא הולכת מכאן. ההיסטוריה כבר הוכיחה שהקבוצה יודעת להמציא את עצמה מחדש, בין אם דרך טריידים נועזים או אימוץ סגנון משחק חדשני, אך הפעם האתגר מורכב מתמיד: לשלב בין נאמנות לכוכבים המזדקנים, לבין הצורך לרענן את השורות ולהתאים עצמה לקצב הבלתי פוסק של הליגה. עבור האוהדים, כל משחק הופך לתזכורת כפולה, מצד אחד לעידן הזוהר שעדיין טרי בזיכרון, ומצד שני למציאות שבה השאלה איננה עוד כמה טבעות תצבור גולדן סטייט, אלא האם היא תוכל לשרוד כקבוצה תחרותית בעידן שלאחר הכתר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
