בעונות האחרונות אנחנו רואים קוורטרבקים מזן חדש. כאלה שבנוסף ליכולת המסירה שלהם, מפגינים גם יכולת ריצה משובחת על ידי זריזות והטעיה. קוורטרבקים כמו ג'סטין פילדס, קיילר מארי ולמאר ג'קסון משיגים הרבה יארדים בריצה. מה שמביא תרומה לא מבוטלת להתקפה. קבוצות ההגנה מתקשות להתמודד עם עובדה זו, כיוון שריצת הקוורטרבק מתאפיינת בדרך כלל כמוצא אחרון מניסיון למשחק מסירה. ההגנה סוגרת את הרסיברים של ההתקפה, אבל לא סוגרת ריצה של קוורטרבק.
על פניו רעיון טוב שנותן יארדים טובים, אבל אליה וקוץ בה. תפקידו של הקוורטרבק הוא לדעת למסור את הכדור בול במטרה גם במצבים קשים. ריצה היא לעיתים "בריחה" מרצון של הקוורטרבק המעוניין ביארדים "קלים". אבל הוא עלול להיפגע ע"י שחקן הגנה זועם. פגיעה רצינית של קוורטרבק מוביל זה אסון לקבוצה.
ואכן, הקוורטרבקים המובילים של הליגה וגם המובילים ה"לשעברים" מעדיפים מסירות "קשות" על פני ריצה. נדיר מאוד היה לראות את טום בריידי פותח בריצה במקום למסור. קוורטרבקים אגדיים לא רצו כמעט - ג'ו מונטנה, דן מרינו, פייטון מאנינג. תפארתם הייתה על מסירות מדוייקות "בול במטרה" לרסיברים שלהם.
גם ארון רוג'רס בשנותיו הטובות כמעט ולא היה רץ. אפילו פטריק מהומס מהצ'יפס מתמקד במסירה על פני ריצה (אם כי נותן ריצה מדי פעם), וגם ג'יילן הרטס של האיגלס שנותן ריצות, משתדל קודם כל למסור. שני האחרונים נפגשו השנה בסופרבול.
עם השנים, כשהקוורטרבק מזדקן, אופציית הריצה הולכת ופוחתת, ואם הוא לא השכיל לשכלל את יכולת המסירה שלו, הוא ימצא עצמו מוחלף ע"י מישהו צעיר יותר שיודע לתת כדור מדויק.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
