קבוצה ישראלית במעוז הפרו־פלסטינים באירופה. זו המציאות של רוכבי ישראל פרמייר טק, ובהם נדב רייסברג מקיבוץ דפנה, המתחרים בימים אלה בוואלטה בספרד. כבר בימי הפתיחה מפגינים פרצו למסלול וחסמו את רוכבי הקבוצה, ובמקרה אחר את הפלוטון כולו – אבל החשש הוא ממה שיקרה כעת בחבל הבאסקים, שם גילויי השנאה לישראל נרחבים במיוחד.
המשטרה הלאומית הוצבה בחבל עם כוח אדם מתוגבר וחמוש מכף רגל ועד ראש כהפקת לקחים מהכישלון של השוטרים הקטלאנים, אך גם ליווי של אופנוענים והתפרשות ברחובות לא יכולים לכסות את כל השטח. ההיערכות האנטי־ישראלית בחבל הבאסקים מועצמת: לא מחאות ספורדיות, אלא התארגנות מבצעית ושליחת המוני מפגינים לכל פינה, כפר ועיירה לאורך המסלול, כשהם נושאים אלפי שלטים ודגלי פלסטין. אתמול, פריצה של אחד מהם הובילה לנפילה של רוכב מקבוצה אחרת. המתיחות תגיע לשיא היום בקטע ה־11. בילבאו, העיר הבאסקית הגדולה ביותר, תארח את הקטע הכולל פתיחה בעלייה צרה, וקשה להעריך אילו סכנות יחכו לרוכבים.
רייסברג (24), שמשפחתו פונתה במהלך המלחמה מהקיבוץ שעל גבול לבנון, סיפר על הקשיים שהקבוצה עוברת: "נקודת השפל שלי הגיעה כשפרו־פלסטינים חסמו את הדרך של כל הרוכבים, וכולנו נעמדנו שם דקות ארוכות. הרגשתי נורא. כולם נעצו בי מבטים בשתיקה. שאלתי את עצמי: 'מה הם רוצים ממני לעזאזל? מה הם רוצים מאיתנו? אנחנו אלו שרצחו לנו ילדים ותינוקות ב־7 באוקטובר. אני זה שההורים שלו פונו, שאמא שלו הייתה מתקשרת אליו אשכרה בוכה על איך שהחיים שלהם התהפכו. לנו יש חטופים שמכריחים אותם לכרות את הקברים שלהם.
"למה שונאים אותנו ככה? מה הם רוצים? זה הטריף אותי. עמדתי שם ועלו לי דמעות של זעם ותסכול בעיניים. רציתי להפסיק לרכוב. ללכת הביתה. זה לא בא מפחד, אני לא מפחד מהם, אלא מתסכול וכעס. רק כאן הבנתי מה ממדי השנאה כלפינו בעולם וזה משגע אותי. למה זה מגיע לנו? איך זה קרה? איכשהו המשכתי לרכוב, אבל הייתי גמור מנטלית. רק אחרי שחציתי את קו הסיום התחלתי להרגיש אחרת. אמרתי לעצמי שלא אתן להם את הניצחון בזה שאפרוש.
3 צפייה בגלריה
"אני לוקח בחשבון שהם מסוגלים לעשות משהו, אבל החלטתי שאני חזק". קבוצת ישראל פרמייר טק
(צילום: JOSEP LAGO\AFP)
"אתם לא מדמיינים בכלל מה הולך בעליות, כשהם מצטופפים שם עם דגלי פלסטין, מנופחים ורושפים וצועקים 'תפרוש, תפרוש', מקללים, צורחים לי 'רוצח' ו'נאצי'. אז למדתי לצחוק. אני רואה שהם מתרגזים וזה עושה לי טוב. עכשיו אנחנו מגיעים לארץ הבאסקים. אני קצת חושש. אני לוקח בחשבון שהם מסוגלים לעשות משהו, אבל החלטתי שאני חזק, שאין טעם לפחד כי ממילא אין לי מה לעשות בעניין. גם החברים שלי לקבוצה כועסים עליהם שהם בוחרים אותנו כמטרות. אבל אנחנו ממשיכים. אני נשאר עד הסוף, הבטחתי לעצמי".
מי שהתמודד אתמול עם האווירה העוינת הוא בעלי הקבוצה סילבן אדמס, שיצר לרכיבה בתוואי הקטע לפני פתיחתו: "רכבתי עם חולצת הקבוצה כרגיל, וכשהתקרבנו לאחת העיירות ראיתי מספר עצום של דגלי פלסטין, מעולם לא ראיתי דבר כזה. אנשים עברו במכוניות וצעקו לעברנו כל מיני דברים. יש איתנו שוטר סמוי, מה שלא קרה מעולם, והתבקשנו לקצר את הרכיבה ולא להיכנס לעיירה בגלל צפיפות המפגינים, כדי לא להתסיס אותם לפני שהרוכבים יגיעו. אני גאה בקבוצה, העוינות קירבה בין הרוכבים והם דואגים זה לזה".
אוסקר גררו, הדירקטור הספרדי של הקבוצה, ניסה להסביר: "זו המסורת הבאסקית עוד מימי ההתקוממות האלימה נגד השלטון הספרדי. עבורם, ההזדהות עם הפלסטינים היא טבעית, בעיניהם הם החלשים שמזדהים עם החלשים. כאשר קוראים לי 'רוצח' אני לוקח את זה קשה. אני אוהב את הקבוצה, גאה בה".
פורסם לראשונה: 01:30, 03.09.25
