עד לא מזמן, באמצע הסיבוב השני לערך, עוד נדמה היה שעונת 2024/25 תניב מאבק אליפות מרובע שכמותו לא נראה בליגת העל מעולם. ראשונה צנחה בית"ר ירושלים, ולא הרבה אחריה שקעה מטה גם מכבי חיפה שהתקשתה לעמוד בקצב הגבוה שהכתיבו הפועל באר־שבע ומכבי ת"א.
11 מחזורים לסיום, וממי שהיו ארבע נותרו שתיים. מי מהן מגיעה לישורת האחרונה במצב טוב יותר?
שוער והגנה
רק האקטואליה, והזיכרון הטרי מהופעת הבלהות של ניב אליאסי מול מכבי חיפה, מאפשרת תחילתו של דיון השוואתי בין ההגנה של באר־שבע לזו של מכבי ת"א. האחרונה מסוגלת לספוג שער גם במגרש כדורסל והיא בדרך לשבור את שיא כל הזמנים במועדון שנוסד כל כך מזמן, שהוא קיים אפילו לפני העיר שבה הוא משחק. מכבי ת"א החליפה שוער וניסתה את כל הווריאציות האפשריות לפניו, והמצב רק הולך ומחמיר. בבאר־שבע, להבדיל, המשחק מול מכבי חיפה היה לא יותר מיום רע במשרד. קרלוס פונק נראה כמו החצי השני שמיגל ויטור לא ידע שהוא צריך, והלדר לופס שוכח לפעמים שהוא מגן אבל גיא מזרחי זוכר גם בשבילו. טייריס אסאנטה הוא אולי שחקן ההגנה היחיד של מכבי ת"א שיכול להיכנס להרכב של באר־שבע, אבל נתחיל מזה שייכנס להרכב של לאזטיץ' באופן קבוע.
המסקנה: יתרון לבאר־שבע
קישור
במשך שנים חדר המכונות של מכבי ת"א במרכז המגרש היה מקור הדומיננטיות שלה. דבר שם לא התקלקל, גם אם לפעמים אפשר לתהות מדוע איסוף סיסוקו מועדף על פני יוריס ואן אובריים – דור פרץ וגבי קניקובסקי זו קומבינציה שכמעט כל קבוצה בליגה יכולה רק להתקנא בה, וזה עוד לפני שמביאים בחשבון את היותם ישראלים, מה שמאפשר לייעד תקנים של זרים לעמדות אחרות. למה לא "כל קבוצה יכולה להתקנא בה" ורק "כמעט כל קבוצה"? כי באר־שבע. קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה הם בעלי הבית של ליגת העל, וכל מי שרוצה לעבור בעיגול האמצע צריך לשלם להם פרוטקשן. הם כל כך טובים, שאחד הנפגעים העיקריים מהם הוא אליאל פרץ שנותן את העונה הטובה בקריירה שלו. מה שלא יעשה, ובעיקר מה שיעשה, יחסה בצלם של שני שותפיו.
המסקנה: יתרון לבאר־שבע
התקפה
לפחות עד שיורי מדיירוש יהפוך לשחקן הרכב ויצליח לייצר באופן המוני את הניצוצות הבודדים שהפיץ עד כה ב־30 וכמה דקות כמחליף, השלישייה הקדמית היא המקום שבו המאבק בין שתי הקבוצות הוא הצמוד ביותר. באר־שבע כבשה 51 שערים ב־24 משחקים בפועל, מכבי ת"א כבשה 52 ב־24 ומחצית, עד שזה מול מכבי חיפה פוצץ והוענק לה ניצחון טכני שזיכה אותה בשני שערים נוספים. דור תורג'מן עולה על אלון תורג'מן והקסם ברגליים של ווסלי פטאצ'י משכנע מזה של דן ביטון ואמיר גנאח, אבל למכבי ת"א יש בור באגף שמאל שהיא מתקשה למלא. התלות שלה בפטאצ'י היא מוחלטת, בעוד באר־שבע מצליחה להפיק תועלת התקפית גם משחקנים אחרים. השלם של באר־שבע שלם יותר בעוד הפרטים של מכבי ת"א טובים יותר.
המסקנה: יתרון למכבי ת"א
מאמן
עוד לפני שמדקדקים בניואנסים כמו מדיניות ניהול הסגל או החילופים של כל אחד, עבודת האימון הטובה יותר חייבת להיות זו של רן קוז'וך. מכבי ת"א במאבק אליפות? אלו לא חדשות, כמעט המינימום המתבקש מאז הגעתו של מיץ' גולדהאר. קוז'וך, להבדיל, משיב את באר־שבע למקום הראשון בשלב כל כך מתקדם של העונה לראשונה מזה שבע שנים. הוא הופך את באר־שבע לטובה יותר ממה שהיא מוכרחה להיות (כל עוד הוא לא מתחכם כפי שעשה השבוע מול מכבי חיפה), בעוד ז'רקו לאזטיץ' כנראה עושה את ההפך, מוציא לעיתים סלע מהמים. טרלול הנסיעות לאירופה מאחוריה, ומכבי ת"א לא התייצבה או השתפרה, אולי אפילו להפך.
המסקנה: יתרון לבאר־שבע
ספסל
נתחיל בספירת מלאי. באר־שבע יכולה להעלות מהספסל את פול גאריטה, מדיירוש, יוני סטויאנוב, שי אליאס, רועי גורדנה ושני בלמים שכבר שיחקו תפקיד משמעותי בהגנה הטובה בליגה (אור בלוריאן ומתן בלטקסה) לפני שהוחלפו בוויטור ובפונק. זה לא המון, אבל זה מספיק. במכבי ת"א זה קצת יותר טריקי, שכן מה שהיה במקור סגל רחב במיוחד הצטמצם לאחרונה עם הפציעה של שגיב יחזקאל והוצאתם המעשית מהרוטציה של שחקנים דוגמת אופיר דודזאדה והישאם לאיוס. שאלת איכות הספסל תלויה קודם כל באופן השימוש של המאמן בו, מיומנות פחות טבעית ללאזטיץ'. את המשחק מול ריינה הוא סיים כשהוא מבצע שלושה חילופים בלבד, שניים מהם רק בדקה ה־79. מה זה משנה שנמצאים שם ערן זהבי ואלעד מדמון, שכבשו בעונה שעברה 32 שערי ליגה, אם העונה זהבי שיחק 133 דקות פחות מסתיו למקין ומדמון מקדים בדקות המשחק רק את אופק מליקה, השוער השלישי, ואת יונאס מלדה שמול חדרה קיבל דקות ראשונות העונה? הספסל של מכבי ת"א מכיל יותר כלים, אבל לפניו עומד אדם עם ידיים בכיסים.
המסקנה: יתרון לבאר־שבע
אופי
האופנה, ובמידה רבה של צדק, היא להלל את החוסן המנטלי של הפועל באר־שבע. בתוך תשעה ימים היא עשתה שני דברים של פעם בחיים – הפכה פיגור לניצחון בתשעה שחקנים וחזרה בתוך חצי שעה מ־3:0 ל־3:3 מול יריבה איכותית. אף בור הוא לא עמוק מדי עבורה. היא משחקת כדור־כנף, יש לה כנפיים. קשה יהיה כעת לטעון שיש בטבע של הכדורגל הישראלי איזשהו חומר חזק מבאר־שבע, אבל גם מכבי ת"א לא בדיוק עשויה מקלקר. היא חושלה בדם, בדמה שלה – ב־15 המשחקים האחרונים היא נקלעה לפיגור שמונה פעמים, ועוד חמש פעמים נדרשה להשיב לעצמה יתרון שאבד באשמת ההגנה המחוררת שלה. העובדה שהיא עדיין כאן, אוחזת בשולי האדרת של באר־שבע, לא הייתה מתאפשרת אלמלא היה שם משהו מיוחד. עוצמה של מועדון, ניסיון של שחקנים – תקראו לזה איך שאתם רוצים, כבר שלושה חודשים שמכבי ת"א מנצחת את עצמה ואת יריבותיה באותו משחק.
המסקנה: מכבי ת"א מובילה, באר־שבע הופכת ליתרון בדקה ה־98.
פורסם לראשונה: 01:30, 06.03.25
