אם להסתמך על תחזיות דראפט ה־NBA שמגיעות מארה"ב, בן שרף בהחלט יכול להיות מרוצה. רק לפני מספר ימים התפרסמה ב"ספורטס אילוסטרייד" תחזית שבה הגארד הישראלי של אולם הגרמנית הוצב במקום ה־18. ועכשיו, בעיצומה של העונה בגרמניה ועם כל הדיווחים המחמיאים מאמריקה, הגיע שרף ארצה כדי להצטרף לנבחרת ישראל לצמד המשחקים שינעלו את שלב מוקדמות היורובאסקט.
הנבחרת, שכבר הבטיחה את עלייתה, תתמודד מחר (21.00) מול פורטוגל וביום שני מול סלובניה (כשאת שני המשחקים תארח בריגה). רגע לפני ההמראה מספר שרף (18) בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" על העונה המיוחדת שעוברת עליו ועל הציפיות הגבוהות שיהפוך ליהלום הבא של הכדורסל הישראלי בליגה הטובה בעולם.
איך זה מרגיש להגיע לנבחרת ממדינה זרה?
"זה תמיד כיף. כבר מהרגע שאני נוחת כאן ניכר ההבדל, יש פה אנשים חמים, המשפחה והחברים שלי. בגרמניה חסר לי החום, זה לא שאין שם חום בכלל, אבל לא כמו בישראל, אין כמו בישראל. חסר לי גם לפעמים האוכל של אמא, למרות שהיא משתדלת להגיע הרבה. אני פשוט שמח פה יותר הרבה משם".
בחלון הנוכחי נאלצת הנבחרת להתמודד עם מכת חיסורים בעיקר בקו האחורי עם היעדרותם של תמיר בלאט, ים מדר והמתאזרח קאדין קרינטון. בנוסף יחסרו למאמן אריאל בית הלחמי תומר גינת, יובל זוסמן, רומן סורקין ודני אבדיה, מה שמשאיר את הנבחרת כמעט בלי אף בעל בית שהוא גם שחקן נוצץ או בכיר. במצב הזה יש סיכוי ששרף יקבל את המושכות בחלון הנוכחי.
איפה אתה נמצא בהיררכיה בחלון הזה?
"מה שהצוות ירצה וידרוש ממני לעשות אני אעשה. חשוב מאוד לאריאל (בית הלחמי) הפן ההגנתי אז אני חייב להרים את ההגנה שלי. אני מבין שיש לי יותר אחריות אבל אני לא מפחד מזה, אני אוהב את זה, תמיד אני רוצה להוביל".
הקיץ הקרוב חשוב: אתה רואה את עצמך חלק מהנבחרת ביורובאסקט או בנבחרת עד גיל 19 באליפות העולם? או שתקדיש את עצמך ל־NBA במקרה שתיבחר?
"אני מקווה להיות בנבחרת, אבל עוד לא יודע מה יהיה בקיץ. לא חשבתי על זה מספיק וגם לא בדקתי על זה".
גרמניה מדינה רגועה
הקהל הישראלי לא הספיק לראות מקרוב את הגארד (1.96 מ') יותר מדי. אחרי עונה אחת בליגת העל במדי עירוני קריית אתא, בקיץ האחרון הגארד הצעיר חתם לשנתיים באולם הגרמנית כדי לקבל דקות משחק ולצבור ביטחון גם באירופה. בעונתו הראשונה בקריירה ביורוקאפ הוא העמיד ממוצעים של 12.8 נקודות לצד 2.2 ריבאונדים ו־4.6 אסיסטים בכמעט 25 דקות.
6 צפייה בגלריה
"משחק עם החברים בפלייסטיישן מרחוק". שרף במדי אולם
(צילום: IMAGO/Harry Langer/DeFodi Images, Reuters)
איך היה להגיע לגרמניה?
"אני מאוד נהנה שם. המאמנים, הצוות והחברים קיבלו אותי מאוד יפה. בהתחלה היה לי קצת קשה בלי המשפחה והחברים, אבל מתרגלים לזה, אני עושה איתם הרבה שיחות וידיאו, מנסה לשמור על קשר, משחק עם החברים בפלייסטיישן מרחוק. חשבתי שזה יהיה יותר קשה אבל אני מסתדר טוב, מאוד טוב לי שם".
יש רגעי בדידות?
"לפעמים כן, אבל המשפחה דואגת לבקר אותי המון וגם החברים הגיעו, אז הם עושים עבודה טובה".
מה אתה עושה שם בשעות הפנאי?
"יש משפחה ישראלית שהגיעה אליי דרך האינסטגרם ואני מתארח אצלה הרבה, גם בערבי שישי. יש להם ילדים בגילי, אז אנחנו נפגשים ומבלים ביחד. מתרגלים לשקט הזה ומוצאים את העיסוקים, לאחרונה קניתי גיטרה, אני לא יודע לנגן עדיין, אני בשלבי למידה ומנסה להעביר את הזמן. אבל גם ככה אין הרבה זמן פנוי כי יש המון משחקים ונסיעות".
מרגיש שהשתנה בך משהו בעקבות המעבר?
"אני הרבה יותר עצמאי, לומד להסתדר לבד. למדתי פתאום לבשל, אני כבר מכין לבד אורז עם אפונה וחזה עוף, את הבסיס, אבל זה מחזיק, זה עובד. מה שהכי השתנה בי זה שאני מרגיש יותר רגוע. גרמניה זאת מדינה רגועה עם אנשים רגועים, אפשר לראות את ההבדל בעיקר בכבישים".
במה העבודה שם מבחינת כדורסל שונה מבארץ?
"מתחם האימונים הוא עצום, ויש לך אולם מתי שאתה רוצה. אני מגיע על הבוקר לאולם ויש לי עבודה עם המאמן על יכולות אישיות, עובדים איתו באמת הרבה, אני עובד איתו כל יום. השוני הוא באמת המון עבודה אישית ועבודה על הגוף וכמובן הנגישות, כל המתחם הוא חמש דקות מהבית שלי".
במה אתה מרגיש שהשתפרת?
"אני חושב שאני יותר אחראי במשחק שלי, מרגיש ששיפרתי הכל מבחינה פיזית, כדורסל, זה שילוב של הגיל וגם העבודה המצוינת שיש שם".
יש רגע אחד ספציפי שאתה זוכר מהעונה הזאת?
"המשחק הראשון. היה לי גם משחק מאוד טוב. התרגשתי מאוד, היו לי פרפרים בבטן וזה דבר טוב. גם במשחק מול הפועל ת"א היו לי פרפרים, זה תמיד כיף ואני מרגיש שזה עוזר לי. אני רואה שאני משחק הרבה יותר טוב במשחקים שאני מתרגש מהם ושהם חשובים בשבילי".
בהתחלה זה היה מלחיץ
בחודש אוקטובר האחרון קיבלנו דרבי ישראלי ב־NBA, כשקבוצתו של שרף הגיעה למשחק ידידות מול פורטלנד שבה משחק אבדיה. בנוסף קיבלנו גם הצגה של השניים, כשאבדיה סיפק 18 נקודות ושרף ענה עם 16 נקודות משלו.
איך היה לשחק מול פורטלנד?
"זה היה מרגש מאוד, אתה פתאום מרגיש כאילו שאתה דמות ב־NBA 2K (משחק וידיאו), פתאום זה היה כמו נגיעה בחלום. גם עבורנו כקבוצה זה היה מאוד מגבש. לפגוש שם את דני היה נהדר, אחרי המשחק הלכנו ביחד לאכול. לא הכרנו לפני כן, הוא נתן לי כמה טיפים".
אתה יודע שעוקבים אחריך, איך זה מרגיש?
"אני נותן לזה פחות חשיבות. זה כן כיף שכותבים עליך ומקבלים הכרה, אבל זה לא משפיע עליי, אני לא חושב על זה ביום־יום שלי".
אתה לא עוקב אחרי התחזיות?
"מדי פעם אם יוצא משהו גדול אני כן רואה. משתדל שזה פחות ייגע בי".
זה מלחיץ?
"בהתחלה זה היה מלחיץ, אתה מתרגש מכל דבר שכותבים, אבל לאט־לאט זה פחות, מתרגלים לזה. מבינים שלא כל מה שכותבים זה רלוונטי, גם דברים טובים וגם רעים, לא צריך לקחת יותר מדי ללב".
בגיל 18 אתה חי את החלום?
"לא. אם אני אגיע לחלום אני אעדכן".
אתה מבין שאתה לקראת משהו מאוד גדול?
"כן, אבל מנסה שלא לחשוב על זה. אני חושב שאם אני לא אתרכז בזה אז אני אוכל לשחק הרבה יותר טוב. אני לא רוצה שבכל פעולה שלי עכשיו על המגרש אני ישר אחשוב שאם עשיתי ככה או ככה אז זה יכול לפגוע בי בעתיד, ואז כולם יתאכזבו ממני. אין לי מה להיכנס ללופים האלה, עדיף לי להישאר רגוע ולהמשיך לשחק".
ואם שמים לרגע את זמן המשחקים בצד ומסתכלים רק על החזון?
"כן זה גדול, אני מבין שזה דבר גדול".
אתה מוכן לצעד הבא? או שיש סיכוי שתגיד שאתה רוצה להמשיך לעוד עונה באולם?
"אם ירצו אותי ואם אני אראה שזה הולך לכיוון טוב אז כן, אני מוכן".
תלך לכל קבוצה שתרצה אותך?
"בסיבוב הראשון? כן. אם הם בחרו בי אני הולך".
עם איזה שחקן אתה הכי רוצה לשחק?
"לברון. זה מרגש מאוד. לא אכפת לי אם זה יהיה לשחק איתו או נגדו. פשוט לפגוש אותו. טראש־טוק מולו? תלוי, בעצם לא יודע. אני אכבד אותו, לא אעשה לו".
מה נאחל לך לתקופה הקרובה?
"בריאות, הצלחה ולהיבחר בטופ 10, זאת השאיפה".
פורסם לראשונה: 01:30, 20.02.25
