השבוע ציינו 39 שנים לשער הידוע בכינויו "יד האלוהים" של דייגו מראדונה – אולי השער האייקוני ביותר בתולדות הכדורגל. שער שנכבש במשחק רבע גמר מונדיאל 1986 בין ארגנטינה לאנגליה, במשחק שגלש הרחק מעבר לקווים – אל ההיסטוריה, הפוליטיקה והזהות הלאומית של שתי אומות.
כדי להבין את גודל היריבות, חשוב לדעת: הכדורגל הארגנטינאי עצמו הושפע רבות מהכדורגל האנגלי. הבריטים הם שהביאו את המשחק לארגנטינה, והוא הפך לספורט מספר אחת במדינה – עד היום.
ההתמודדות הראשונה בין הנבחרות הייתה במונדיאל 1962 בצ’ילה – אנגליה ניצחה 1:3. אך המפץ הגדול התרחש ב-1966, במונדיאל הביתי של האנגלים: בדקה ה-35 הורחק אנטוניו ראטין הארגנטינאי על ידי שופט גרמני, במה שנראה כהחלטה פוליטית כמעט. ראטין סירב לרדת מהמגרש, ישב על הדשא והורד בכוח בליווי שוטרים. בדרך החוצה קרע את דגל הקרן, וטען מאוחר יותר כי השופט היה משוחד. אנגליה ניצחה 0:1, המאמן אלף ראמזי סירב לאפשר לשחקניו להחליף חולצות עם היריבים, וכינה את הארגנטינאים "חיות". בארגנטינה זוכרים את המשחק הזה עד היום כ"גניבת המאה".
ב-1982 הידרדרה היריבות בין המדינות למלחמה של ממש – מלחמת פוקלנד. ארגנטינה ניסתה להשתלט על האיים, בריטניה הגיבה במהירות, ובתוך חודשים ספורים הסתיימה המלחמה בניצחון בריטי – אך במחיר כבד לשני הצדדים. כל זה רק ליבה את המתח לקראת המפגש הבא ביניהן – במונדיאל 1986.
רבע גמר מונדיאל 1986 הפגיש שוב את שתי היריבות. המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים – אך בדקה ה־51 הגיעה "יד האלוהים". מראדונה התרומם מול השוער האנגלי ושם את הכדור ברשת – עם היד. השופטים אישרו, הקהל נדהם, ואנגליה זעמה.
רק ארבע דקות חלפו, ומראדונה כבש את מה שנחשב לשער הגדול בתולדות המונדיאלים – ריצת סלאלום אדירה מחצי מגרש, תוך שהוא חולף על פני חמישה שחקנים אנגלים כולל השוער, וכובש בקלילות. גארי ליניקר צימק ל־2:1, אך ארגנטינה עלתה לחצי הגמר – ובסופו של דבר גם זכתה בטורניר.
במונדיאל 1998 בצרפת נפגשו שוב, הפעם בשמינית הגמר. מייקל אואן, בן 18 בלבד, כבש שער סולו מבריק בדרך ל־2:2 במחצית. במחצית השנייה, בקהאם הגיב בהכאה על דייגו סימאונה – והורחק. המשחק הסתיים בשוויון, בפנדלים אנגליה כשלה וארגנטינה עלתה לשלב הבא.
בפעם האחרונה שנפגשו במסגרת מונדיאל, ב־2002, הגיע תורו של בקהאם לנקום – עם פנדל מדויק בדקה ה־44, שקבע 0:1 לאנגליה והדיח את ארגנטינה כבר בשלב הבתים.
היריבות הזו הפכה לסמל – לא רק של כדורגל עוצמתי, אלא של היסטוריה, גאווה לאומית, טראומה וניצחון. כל פעם שארגנטינה ואנגליה נפגשות, זה לא רק עוד משחק – זו התנגשות עולמות. ואם נשפוט לפי העבר, גם המפגש הבא ביניהן יספק רגעים שלא נשכח לעולם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
