אין היום טניסאית, שכחו מטניסאית, אין היום על הפלנטה ספורטאי אחד עם רמת האומץ של דריה קסטקינה. קפיצות סקי מגובה של מאות מטרים? טיפוס על הרים מושלגים או מרוצי מזחלות בטמפרטורה של 40- מעלות צלסיוס? לנסות למצוא פתח של מילימטר בדבוקה של עשרות רוכבי אופניים בלי להתרסק ולשבור כמה צלעות? מרוצי יאכטות במשך חודשיים מסביב לעולם? עסק לחובבנים.
לא, לא. הטניסאית המדורגת מספר 12 בסבב העולמי היא בספירה אחרת של אומץ. מאלו שמסתכלות לפחד בעיניים, והפחד הולך לפינה מרוב בושה. קסטקינה, לסבית בת 27, ביצעה השבוע סוג של התאבדות ספורטיבית. היא נעמדה במרכז העולם של הרשתות החברתיות, הוציאה לשון מתגרה-שובבה, והודיעה לרשויות ברוסיה שהיא על כל ההשקעה, אבל שאין לה שום עניין יותר לשחק בשם מולדתה, והכריזה שהיא עוברת לייצג את פדרציית הטניס של אוסטרליה.
יש אנשים שיקראו את שתי הפסקאות הראשונות ויחשבו שמדובר בהגזמה פרועה. לאלו אני מציע בחום לקרוא את הכתבה שנכתב עליה בפורטל הספורט הרוסי sports.ru, מיד לאחר ההצהרה שלה באינסטגרם. הכתבה מתארת את ילדותה של דריה, את העזרה שנתנו לה הוריה בתחילת הקריירה, כולל מכירת הדירה שלהם כדי לסבסד את האימון והנסיעות שלה, וכמובן את ההשקעה העצומה של הרשויות הרוסיות בה. זו כתבה שנקראת כמו הספד.
מבחינת הרשויות, קסטקינה היא מתה-חיה. צריך אומץ בגודל של אוקיינוס כדי להתייצב כך נגד אומה באמצע מלחמה, כזו שאוהבת לנסות את תרכובות הרעלים שלה על עריקים במערב, ולכבס את הכביסה המלוכלכת של העוינות הבריונית של רוסיה בשנתיים האחרונות בכיכר הכי מרכזית שיכולה להיות.
סוכנת זרה
קסטקינה שרפה את הגשרים שלה כבר ב-2022, בריאיון עם הבלוגר הרוסי ויטייה קראבצ'נקו, שבו הביעה את געגועיה ואהבתה לאמא רוסיה, אבל גם את הגועל שלה מפני הפלישה הבריונית של רוסיה לאוקראינה, את עובדת היותה לסבית ואת מורת רוחה מהמדיניות של הרשויות ברוסיה כלפי קהילת הלהט"ב (בעניין הזה יש לציין שקסטקינה, אחרי סיבובים בבלגיה, ברצלונה וסלובקיה, בחרה להתיישב דווקא בדובאי).
בנאום הפרידה שלה מרוסיה אמרה קסטקינה כי "אני רק עכשיו מעכלת את התחושה, את העובדה שאני לא אוכל לחזור, וכמה זה היה אלמנט חשוב בחיי כל הזמן לדעת שאני יכולה לחזור. אני יודעת שזה הלך לאיבוד". הכיסוי התקשורתי כלפיה לבש כמובן תוכן פרו-רוסי והביע תחושה שהעזיבה שלה היא לא הפסד כזה גדול, דעה שהביע גם טניסאי העבר יבגני קפלניקוב, סגן נשיא פדרציית הטניס הרוסית כיום. אבל בסקר שנערך בין 10,000 נשאלים לאחר נאום הפרידה שלה, 52 אחוז הביעו תמיכה במעשיה ודעותיה של הטניסאית, ורק 30 אחוז לא הסכימו או התנגדו לה.
קסטקינה כתבה בפוסט הפרידה שלה שהיא לא יכולה לחכות לפתוח פרק חדש בחייה, במלבורן, "ביתי החדש" כפי שהצהירה, לאחר שאוסטרליה אישרה את בקשת תושבות הקבע שלה. בינתיים, בבית, תומכי פוטין העלו שוב ושוב פוסטים שלה שבהם היא מבקרת את המלחמה באוקראינה ("חלום בלהות") ומביעה תמיכה באופוזיציונר לוחם המשטר, אלכס נבלני, או תמונות שלה עם בת הזוג, מחליקת הקרח נטליה סביאקו, זוכת מדליית הכסף בהחלקה הקבוצתית באולימפיאדת החורף 2018. פוליטיקאי רוסי אחד אפילו הציע למתג אותה כ'סוכנת זרה', מיתוג שהיה שם אותה למטרה לכוחות הביון הרוסיים.
לא יכלה יותר לשקר לעצמה
קסטקינה הייתה הטניסאית השנייה בטיבה ברוסיה מבחינת הדירוג העולמי, אחרי מירה אנדרייבה בת ה-17, אבל שתיהן, כמו הטניסאים והטניסאיות האחרים מרוסיה ובלארוס, היו למעשה הומלסיות לאחר הפלישה לאוקראינה: הן לא יכלו לייצג את ארצותיהן ונחשבו לטניסאיות ממדינה נייטרלית. "ההרגשה הכללית בטורניר פה ובסבב בכלל", אמרה קסטקינה במהלך טורניר ווימבלדון, "היא שהשחקניות, האוהדים, השופטים והמארגנים סובלניים כלפייך, אבל את לא ממש מרגישה שמקבלים את פנייך כרוסייה".
עד 1993 הומוסקסואליות נחשבה ברוסיה לעבירה פלילית. ב-1999 המצב "השתפר" עבור הקהילה לאחר שהומוסקסואליות הפכה להיות מוגדרת כמחלת נפש. מאז 2013 אסורות פרסומות הכוללות מסרים הומוסקסואליים, ובחלק מהמקרים אסור לאנשי ונשות הקהילה אפילו להחזיק ידיים במרחב הציבורי. השפיטה ברוסיה בעניין הזה היא משהו מאוד שרירותי. ב-2023 קבע בית המשפט ברוסיה כי התנועה הבינלאומית לזכויות הלהט"ב היא ארגון קיצוני.
נאום הפרידה של קסטקינה מרוסיה
"אני יודעת שזה עדיין טאבו גדול מאוד ברוסיה", אמרה קסטקינה בריאיון ב-2022, "אבל היה לי חשוב לצאת מהארון. גם בשביל השקט הנפשי שלי, וגם כדי לתת לאחרים ואחרות אומץ. אני יודעת שהרבה יותר קל לחיות ברוסיה כסטרייט, אבל לשקר לעצמך כל הזמן זה הרבה יותר קשה מאשר לצאת מהארון".
היא נולדה בטוליאטי, עיר של תעשיות רכב בת 800,000 תושבים, כאלף ק"מ דרומית-מזרחית ממוסקבה. היא ייצגה את המדינה שלה בגאווה כל חייה, כולל השתתפות באולימפיאדת הנוער, וחלק חשוב בזכייה של רוסיה ב'פד קאפ', כיום גביע בילי ג'ין קינג, ב-2021. היא זכתה בשמונה טורנירים ליחידות ואחד בזוגות. "זה היה חלום הילדות שלי, לזכות בקרמלין קאפ לעיני הקהל הביתי שלי", אמרה קסטקינה לאחר שזכתה בטורניר ב-2018.
אבל היא לא יכלה יותר לחיות בשלום עם עצמה ועם השקרים שלה לגבי ההעדפות המיניות שלה ומה שהיא חושבת ומרגישה כלפי המשטר של פוטין. "אם חושבים על הסיטואציה במדינה שלי", אמרה קסטקינה בהצהרה שבה הודיעה שהיא עוברת לאוסטרליה, "אני לא חושבת שהייתה לי שום ברירה".
עם בת הזוג נטליה סביאקו
מצאה בית
שלושה טניסאים כבר עשו מעבר דומה. אלכסנדר שבצ'נקו משחק כעת עבור קזחסטן, ורוורה גראצ'בה משחקת עבור צרפת ואלינה אבנסיין משחקת עבור ארמניה, אבל אף אחד מהם לא מגיע בחשיבות שלו לקרסוליים של קסטקינה. היא הגיעה לחצי גמר רולאן גארוס ודורגה במקום השמיני בעולם. קסטקינה גם נחשבת לאחת השחקניות האהודות בסבב: ב-2022 בטורניר בברלין, היא הביאה תחבושת קרח ליריבה האוקראינית שלה לאחר שהאחרונה עיקמה את קרסולה. זה קרה כששחקניות אוקראיניות בכלל סירבו ללחוץ את ידן של יריבותיהן מרוסיה ובלארוס לאחר הפלישה. טניסאיות אחרות בסבב כיבדו את ההחלטה שלה לוותר על המשחקים האולימפיים בפריז מסיבות מצפוניות.
השבוע היא ייצגה לראשונה את אוסטרליה בטורניר בצ'רלסטון, דרום קרוליינה. לאחר שעלתה אוטומטית לסיבוב השני, קסטקינה ניצחה את לורן דייויס האמריקאית בצורה משכנעת 1:6, 1:6, אבל רגע השיא של המשחק הגיע כבר לפניו, כשהכרוז הציג את השחקניות. "ועכשיו, קבלו בבקשה, מאוסטרליה, דריה קסטקינה", קרא הכרוז, וקסטקינה הסתירה את פניה בשתי כפות ידיה בהתרגשות. אחרי שלוש שנים שבהן הייתה הומלסית ספורטיבית, היא מצאה לעצמה בית.
"זה היה שבוע קשה עבורי", הודתה קסטקינה אחרי הניצחון, "המון לחץ ופקעת עצבים שפחדתי שיהיה לי קשה לתעל אותם למקום טוב על המגרש. ביום שלפני, צפיתי בערוץ הטניס וראיתי את השם שלי ליד הדגל האוסטרלי, ופתאום יצאה לי צווחה 'הו מיי גוד', לא חשבתי מעולם שדבר כזה יקרה לי".
פורסם לראשונה: 10:14, 04.04.25
