להתלונן על השופט, ליפול על הדשא, לקום בצעקות, ובסוף איכשהו גם לנצח - אין דבר יותר ישראלי מזה. ביום העצמאות אנחנו אוהבים להאמין שאנחנו מופת של חדשנות וערכים, אבל בספורט רואים את האמת כמו שהיא: לפעמים אנחנו סתם קומבינטורים, לפעמים הישירות שלנו היא חוצפה. בחרנו חמישה אנשי ספורט שמייצגים אותנו בצורה הכי טובה את הערכים שלנו. כן, משפחת לוזון בפנים.
חדשנות: ענבר לניר
כמה התלהבנו מהמכירה של ויז, כאילו כולנו הולכים לגזור מכך קופון. אנחנו ממש אוהבים חדשנות, ובכל יום עצמאות מחדש צריך להזכיר שהמצאנו את הדיסק און קי (לצעירים: זה לא משהו שקשור לאייפון), וכמובן את עגבניית השרי וכיפת ברזל. ענבר לניר היא לא הג'ודוקא הראשונה שמציגה ג'ודו הרפתקני, אבל היא כן העלתה את הסגנון לרמת אומנות. היא צירפתה לסגנון גם ווינריות, גם הדבר האחרון שישראלים אוהבים להיות זה פראיירים. אסור להיתפס פה כנאיביים, כאלה שאפשר לעבוד עליהם בקלות (למרות שאנחנו קונים דירות ב־2.5 מיליון שקל בחולון). לניר צירפה לסגנון גם מדליית כסף אולימפית, וזאת רק ההתחלה של הקריירה.
פייטריות: מנשה זלקה
הוא לא הכדורגלן הכי מבריק, הוא משחק בקבוצה שירדה ליגה, ובחדרה יש יותר כרישים מאשר מספר השערים שלו. אבל מנשה זלקה ימשיך לקבל מחיאות כפיים מכל קהל שמכבד את עצמו, כי הוא פייטר אמיתי. זלקה התגייס לשירות מילואים ב־7 באוקטובר, בזמן שכדורגלנים זרים ברחו מהארץ בהזדמנות הראשונה שהייתה להם. הוא ניפץ את התדמית של הכדורגלן הישראלי הממוצע ומשמש דוגמה בכל מעשיו. זלקה הפסיק את הקריירה שלו לשלוש שנים בשביל שירות בצה"ל, ולכן המסע שלו שבסיומו הפך לקפטן בקבוצה בליגת העל די מדהים. זה הגיבור שאנחנו רוצים, וגם הגיבור שאנחנו צריכים. היו צריכים להקים לכבודו פסל, במקרה הטוב הוא יקבל הנחה בארנונה.
משפחתיות: הלוזונים
משפחה יכולה להיות דבר מחבק, היא יכולה להיות גם דבר חונק, ואצל הלוזונים היא משמשת כסידור עבודה. מכבי פ"ת הפכה לעסק המשפחתי של הלוזונים. הדוד אבי מינה את גיא לוזון למאמן, ומצידו שהקבוצה תרד ליגה. אחרי שגיא הוכיח שהוא כבר מאסטר בקומבינות בעצמו, וממשיך לאמן בנבחרת הצעירה למרות כישלונות מביכים, אבי ניסה לטפח את בנו תמיר כמאמן. תמיר כמעט הלך בדרכו של גיא עם עוד ירידה ללאומית, אבל מתוך דאגה לאביו - החליט להתפטר לפני חודש. אל דאגה, בעונה הבאה (בליגה הראשונה או השנייה) אבי לוזון כבר ימצא עוד בן משפחה עם תעודת פרו. מכבי פ"ת היא קבוצת ווטסאפ משפחתית שיצאה משליטה, חסרה רק הדודה ששולחת סטיקרים מוזרים. הלוזונים סומכים על כך שעמוק בפנים, כנראה שכולנו היינו מתנהגים כמותם. אי־אפשר לומר שהם לגמרי טועים.
ערבות הדדית: ברק בכר
אחרי כל משחק בניצחון ובהפסד, ברק בכר עומד מול המצלמות ומתחיל את הראיונות שלו עם סיפור על אחד מאוהדי מכבי חיפה שנפל במלחמה או נרצח ב־7 באוקטובר. מדובר במחווה עוצמתית שמראה על החיבור העמוק שלו לאוהדים ולמדינה. בעונה שעברה, ברק בכר ניצל את מסיבות העיתונאים לקראת ליגת האלופות כדי להסביר לעולם מה קרה פה. הוא היה בשיאו המקצועי כמאמן הכוכב האדום הבלגרד, ולא שכח מאיפה הוא הגיע. התפקיד הבא: דובר צה"ל. נראה איך חמאס וחיזבאללה יתמודדו מול מאמן שיודע לדבר בצורה משכנעת וגם לפתוח בשלושה בלמים.
ישירות: זיו אריה
אנחנו מתבלבלים הרבה פעמים בין ישירות לחוצפה ישראלית, וזיו אריה מגלם את זה בצורה הטובה ביותר. מי שאוהב אותו, יגיד שהוא אומר את האמת בלי לחרטט. מי שלא, ימצא דרך להגיד שהוא חצוף וצריך ללמוד להתנהג. אנחנו אוהבים מאמנים שאומרים את האמת ולא דבקים בקלישאות, ומצד שני פתאום נפגעים אם זיו אריה אומר שאין לו כוח להתראיין, או כועס כי השאלה לא הייתה במקום לטעמו. אנחנו אוהבים אנשים ששוברים את הכללים, אבל רק אם הם בצד שלנו. לפעמים הוא צודק, ולפעמים הוא כועס על דברים שוליים כמו אבא שמגלה שהאורות בבית נותרו דלוקים. זיו אריה כבר הבין שלא משנה מה הוא יגיד, רוב הסיכויים שזה יהפוך לוויראלי. אז הוא ממשיך להגיד את האמת, לפעמים ביובש, לפעמים עם קריצה. בקיצור, הכי מפקד שאתה מפחד ממנו ומעריץ בו־זמנית.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.04.25
