דקות בודדות אחרי שהפועל ת"א הבטיחה את הניצחון על גראן קנאריה וחגגה את הזכייה ביורוקאפ, אפשר היה לשמוע את 200 האוהדים האדומים ביציע העליון בפלאסיו מולטיוסוס דה גראן קנאריה שרים את שיר השחקן של אורי שלף ז"ל, ממקימי "הפועל אוסישקין" ומי שהיה מנהל קבוצת האוהדים, שנפטר מדום לב בגיל 43 לפני כעשור.
מי שצפתה במשחק מביתה הייתה אלמנתו, תמר שלף, שבהמשך גם קיבלה סרטונים מאותה שירת אוהדים ולא הסתירה את התרגשותה: ״זה אחד הרגעים הגדולים. היו לי צמרמורות כי מדובר על דור שכבר לא הכיר את אורי, זה דור שגדל על הסיפורים. מבחינתי המורשת שלו ממשיכה לעבור גם לחבר׳ה הצעירים שנמצאים במגרש ורואים את הגופייה שלו תלויה למעלה, יש בזה כל כך הרבה כוח ועוצמה, שבסוף יזכרו את האיש הגדול הזה. הוא הקים את המועדון עם כזאת אהבה וחזון ברור, וגם אחרי עשר שנים שאורי לא נמצא פה, אנחנו מרגישים אותו".
מרגישה עטופה
את תמר פגשתי בגן דובנוב בת"א, המקום ששלף היה עורך בו את כל הפגישות שלו, עוד בימים שהקמת המועדון הייתה בגדר חלום בלבד. אי־אפשר היה שלא לשים לב לאהבה שאנשי הפועל ת"א מרעיפים עליה, כשכל כמה דקות הצטרף מישהו לשיחה שלנו. פעם זה מי שהיה חברו הטוב של שלף וכיום רופא הקבוצה, ד״ר אסף ביבס, פעם מי שהיה אז מנהל הקבוצה והאפסנאי, עומר ("קורקי") גרינשטיין ופעם מנהל הקבוצה כיום, איתי ברגר. כולם באים, נותנים לתמר חיבוק גדול ומתחילים לדבר על הימים היפים של שלף. כל אחד מריץ לאחור את הזיכרון הפרטי שלו, מביט בתמר בחיוך וגעגוע, והיא מחזירה באותו מטבע. ״הקהילה הזאת עטפה אותי הרבה מעבר למה שציפיתי״, מספרת תמר, ״מבחינתי זה לא היה מובן מאליו, הפועל לא שוכחים אף פעם וזה כל כך מרגש אותי״.
ד"ר ביבס מספר: "באימון המסכם שלפני משחק הגמר הייתה לנו שיחה על אורי. מבין השחקנים, בר טימור הוא היחיד שהכיר אותו, אז החלפנו קצת זיכרונות, ותומר גינת שאל אותנו שאלות עליו כמו ילד שלא הכיר את אבא. הייתה לאורי מן כריזמה שקטה כזאת".
עד כמה מדובר בדמות משמעותית עבור המועדון אפשר ללמוד מהעובדה שהתחנה הראשונה של הגביע אחרי כל החגיגות הייתה הקבר של אורי שלף. מספר חברים טובים שלו, כולל גינת וטימור, הגיעו לשם עם המאכלים והמשקאות שאורי הכי אהב והעבירו שם מספר שעות.
אורי נגע באנשים
וכך הכל התחיל: בקיץ 2007 החליט שלף יחד עם אוהדים נוספים להקים את ״הפועל אוסישקין״. הקונספט היה ברור: מאסנו בעסקנים ובקומבינות, הגיע הזמן להקים קבוצה שתנוהל ע"י האוהדים. בעונתה הראשונה (ליגה ב' מחוז דן) שימש שלף כמאמן/שחקן, הוביל אותה לשתי עליות רצופות עד לליגה הארצית ואז עבר לתפקיד המנהל המקצועי. בסוף 2009, אחרי עלייה נוספת ללאומית, התאחדה קבוצת האוהדים עם קבוצת האם, הפועל ת"א.
5 צפייה בגלריה
"מצד אחד אני כל כך שמחה על כל מה שהפועל עוברת בשנים האחרונות, אבל מצד שני הכל גם נורא מהול בעצב שהוא לא כאן כדי לראות ולחוות את זה"
(צילום: ריאן פרויס)
״אורי החליט שתהיה קבוצה לאוהדים וככה היה״, נזכרת תמר, ״הוא לגמרי האמין שהקבוצה הזאת תלך כמה שיותר קדימה. מבחינתי, מה שנשאר היום זה האנשים הוותיקים שהכירו את אורי. הפועל ת״א מאוד נוכחת בבית שלנו, הילדים הולכים כמעט לכל משחק וגם אני. הבנו עד כמה אורי נגע באנשים רק אחרי שהוא נפטר, אני תמיד אומרת שהוא נבוך מכל האהבה שהוא מקבל בכל השנים שהוא לא כאן״.
ביבס הוסיף: "אורי היה הכוח המניע של כל הדבר הזה, הוא היה כל כך כריזמטי ובגלל זה אנשים שיתפו פעולה. את כל ההיסטוריה של הפועל אורי הכיר ברגליים ובעיניים שלו, את ההחתמה של בארי לייבוביץ׳ הוא ראה על הקטנוע של אבא שלו. אני חושב הרבה על אם אורי היה מרוצה ממה שקורה במועדון היום, וזה איפשהו באמצע, כי המועדון איבד באופן טבעי מעצם תהליך הגדילה את הקבוצה שהוא רצה שתהיה לו. אבל אורי היה סתגלן, אם היו אומרים לו היום ללכת מהמועדון הוא היה ישר עולה ליציע עם אפס אגו, וגם בא להיכל".
תמר מסכמת בטון נרגש: "מצד אחד אני כל כך שמחה על כל מה שהפועל עוברת בשנים האחרונות, אבל מצד שני הכל גם נורא מהול בעצב שהוא לא כאן כדי לראות ולחוות את זה. כל הסיטואציה עכשיו זאת סגירת מעגל מטורפת. אני באמת מאמינה שהוא יושב למעלה ורואה את כל הדבר הזה וכל כך שמח, הוא ועוד עשרות אוהדי הפועל שהצטרפו אליו לצערי בשנה וחצי האחרונות מאז 7 באוקטובר, יש שם שמחה גדולה. יש בי גם משהו שתמיד יהיה חלק בלתי נפרד מהדבר הזה כי בסוף זה היה מפעל החיים שלו וזה הדבר שעשה לו הכי טוב בחיים".
פורסם לראשונה: 01:30, 15.04.25
