בין אם אתה בן 15 או בן 50 – אם אתה אוהד של מכבי חיפה, אתה חייב תודה ליענקל'ה שחר. ייתכן מאוד שבלעדיו, לא היית בכלל אוהד את הקבוצה הזאת. אולי אפילו לא היית מכיר את שמה.
לפני עידן שחר, מכבי חיפה הייתה קבוצה אפרורית, שדישדשה בתחתית הליגה – בלי שאיפות, בלי תשתית, בלי קהל משמעותי ובלי מסורת של תארים. ואז הוא הגיע – ובזכות עבודה סבלנית, השקעה מתמשכת וחזון ברור, הפך את המועדון למעצמה של ממש. תחתיו נבנתה קבוצה גדולה, עם אליפויות, גביעי מדינה, הופעות בליגת האלופות, איצטדיון מלא בכל שבת – ובעיקר: תחושת שייכות אמיתית.
יש דור שלם שגדל לתוך מכבי חיפה המודרנית – אבל חשוב לזכור שזה לא תמיד היה כך. כל הרגעים באירופה, האליפויות, דור הזהב של ברקוביץ’ וראובן עטר, ג’ובאני רוסו, יניב קטן, גוסטבו בוקולי, אריק בנאדו – וכמובן, של שרי ואצילי – כולם תוצאה של יציבות ניהולית נדירה. של בעל בית שלא הרים ידיים גם בזמנים הקשים.
נכון, אפשר להתווכח אם הגיע הזמן לריענון, אם שחר עדיין האיש שיכול להצעיד את המועדון לעשור נוסף של הצלחות. אבל כך או כך – אי אפשר, ולא צריך, לשכוח את מה שהיה.
ליענקל’ה שחר לא מגיעה רק תודה – מגיעה לו הצדעה. האיש שבנה בית, יצר חלום, ונתן לעשרות אלפי אוהדים רגעים שייזכרו לנצח.
תודה, יענקל'ה.
מכבי חיפה – זה אתה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
