בחודש שעבר, ולא בפעם הראשונה, יום ההורים באחד מבתי הספר בקינגסטון התקיים עם מטרה נוספת מעבר לדיון בציונים של הילדים. בג'מייקה כמו בג'מייקה, במוסד מרימים בקביעות גם מרוצים למרחקים קצרים בהשתתפות ההורים.
הנמוכה שבמשתתפות, רק 1.52 מ', לבשה טרנינג ארוך ונראתה כמי שמייחסת חשיבות רבה לאירוע. רוב המתחרות, שרחוקות מכושר תקין בלשון המעטה, התקשו לסיים אפילו מרחק של 100 מטרים. רק הנמוכה בטרנינג רצה כמו מקצוענית. זה לא הוגן במיוחד לשים את מי שזכתה בשתי מדליות זהב אולימפיות ב־100 מטר על מסלול אחד עם האמהות האחרות, אבל כשנותנים לשלי־אן פרייזר־פרייס להתחרות בכל הקשר שהוא, היא לוקחת את זה בשיא הרצינות – גם כשאין מדידת זמן רשמית.
3 צפייה בגלריה
פתחה את העונה הנוכחית במירוצי השליחים. שלי אן פרייזר פרייס
(צילום:AP Photo/Petr David Josek)
זאיון בן השבע זרח מאושר והתגאה באמא. כשהיא נשאלה אחרי הריצה מה הייתה המוטיבציה שלה, ענתה כאילו בבדיחות הדעת: "בניגוד לתחרויות הגדולות, אף אחד לא איים להשעות אותי. הגעתי בשביל זמן איכות עם הבן שלי".
ארבעה במיטה אחת
כששלי־אן הייתה ילדה בעצמה, קראו לה בבית הספר "מרלין אוטי". זו הייתה מחמאה גדולה להשוות אותה לספרינטרית הג'מייקנית האגדית (שבערוב הקריירה עברה לייצג את סלובניה), שקטפה מדליות בתחרויות גדולות מאולימפיאדת החרם המפורסמת, מוסקבה 1980, ועד אליפות העולם באולם ב־2003, ורצה בגיל 52. מי האמין שלא רק ששלי־אן הקטנה תצדיק את ההשוואה, אלא אפילו תתעלה על אוטי.
היא נולדה במשפחה מהמעמד הנמוך, במדינה שבה הפערים ברמת החיים של העשירים והעניים משמעותיים. שכונת ווטרהאוס בבירה קינגסטון לא הייתה מקום אידיאלי לצמוח בו, כפי שהיא סיפרה בעבר: "זו שכונה גדולה, אבל אין בה הרבה מודלים לחיקוי. גרתי בגוש דירות צפוף עם שני אחיי ואמא שלי, וארבעתנו ישנו על מיטה אחת. היינו צריכים להתאים את אופי וזווית השינה, שני ראשים למעלה ושני ראשים למטה, כדי לוודא שיהיה הכי נוח לכל אחד. השירותים והמקלחת היו בחוץ. אמא שלי הייתה צריכה ללוות אותי ולחכות לי שם עד שסיימתי.
צפו: משאירה אבק לאמהות ההמומות ביום הספורט הבית ספרי
"אפילו לא סיפרתי לאנשים ולילדים בבית הספר שלי שאני מווטרהאוס. הייתי לוקחת אוטובוס ויורדת בתחנה אחרת, ומשקרת לחברים שלי ששם אני גרה, וזה עלה לי הרבה כסף כי מחירי הנסיעה היו יותר גבוהים. הייתי חייבת למצוא את עצמי כנערה. צעירים רבים מהקהילה שלי נשרו מבית הספר לפני התיכון. הבנים היו מסתלקים מהלימודים כדי לעשן, והרבה מהבנות נכנסו להריון. היה קשה לראות אותן מביאות ילד אחרי ילד בגיל הזה".
למזלה, אמא שלה הייתה חולת אתלטיקה. "מגיל צעיר היא אמרה לי שהספורט יהיה הדרך שלי החוצה", אמרה פרייזר־פרייס. "היא מעולם לא נתנה לי להסתובב בחוץ או לדבר עם הבנים ברחוב, כדי להגן עליי מאורח החיים הזה. היא מכרה דברים ברחובות, והתביישתי כי לפעמים היא הייתה נכנסת לבית הספר כדי למכור למורים שלי. אני הייתי מתחבאת מתחת לשולחן. עכשיו, כשאני מבוגרת יותר, אני מבינה שהיא עשתה כמיטב יכולתה עם מה שהיה לה".
הקיסר והקיסרית
היא כבשה את העולם לראשונה בבייג'ינג 2008, כשלא נתנה לצעדיה הקטנים – אך המתוזמנים בטכניקה טובה – למנוע ממנה זהב אולימפי ראשון. לאחר מכן היא חזרה על ההישג בלונדון 2012, עלתה על ראש הפודיום עם השליחות של ג'מייקה בטוקיו 2020, ולקחה עוד חמש מדליות אולימפיות ו־16 באליפויות העולם. הקהל התאהב באישיות התוססת שלה ובגוונים המטורפים בשיער. עכשיו היא מוכנה להתחיל לסכם את הקריירה, ולהשאיר לעצמה רק את המרוצים בימי ההורים. החודש היא פתחה את עונת הפרידה.
3 צפייה בגלריה
הסתפקה בארד. מחבקת את הזוכה בזהב ב-100 לנשים בבודפשט, שקארי ריצ'רדסון
(צילום: AP Photo/Matthias Schrader)
פרייזר־פרייס כבר בת 38, ואליפות העולם בטוקיו הקיץ תהיה האחרונה שלה. המדהים הוא שהיא לא תגיע כאצנית מזדמנת שעברה בקושי את הקריטריון להשתתפות, אלא כמועמדת לפודיום. היא לא הייתה מוכנה לעשות זאת אם זה לא היה המצב. שמה המקצועי חשוב לה במיוחד. גם לפריז בקיץ שעבר היא הגיעה חדה, קבעה 10.92 שניות במוקדמות, אבל הפרק האולימפי המפואר שלה נחתם בכאב, עם פציעה בחימום לפני חצי הגמר. התוצאה מהמוקדמות הייתה מספיקה לה למדליית ארד. "ישבתי ביציע והתפוצצתי מרוב אכזבה שאני לא על המסלול", סיפרה לאחר מכן.
יחד עם יוסיין בולט, שהשתלט כמוה על הספרינטים האולימפיים החל מבייג'ינג, הם היו הקיסרים הג'מייקנים של הריצה הנוצצת והמהירה מכולן. היהלומים בכתר של המדינה הקריבית הקטנה שמתהדרת בגנטיקה יוצאת דופן. באותו גמר שבו ניצחה פרייזר־פרייס בסין, כל שלוש המדליסטיות היו ג'מייקניות.
בולט שלט באתלטיקה העולמית במשך שמונה שנים. דומיננטיות מוחלטת בספרינטים מבלי להפסיד ליריב כלשהו. הפעם היחידה שבה לא עמד על פודיום המנצחים הייתה באליפות העולם ב־2011, אז נפסל בזינוק. באותם ימים, שלי־אן התאמנה יחד עם שיאן העולם לשעבר אסאפה פאוול תחת מאמנם המשותף סטיבן פרנסיס. בולט היה אחראי לשואו ולמילוי האצטדיונים, דבר שאיש לא עשה כמוהו מאז סיום מלחמת העולם השנייה, אבל אי־אפשר להתעלם מכך שבמקביל, שלי־אן ריתקה גם היא את האוהדים והעצימה את המורשת שלה.
היורשות מחכות בפינה
נראה היה שזה נגמר כבר אחרי אליפות העולם בבודפשט ב־2023. היא הצליחה להישאר בטופ גם אחרי הלידה הקשה של זאיון בניתוח קיסרי ב־2017, והשנים שבהן לקחה אותו איתה לאימונים ותחרויות, אבל זו הייתה עונה עמוסת פציעות, ואחרי שהסתפקה בארד העולמי נאלצה לקחת הפסקה. היא סחבה פגיעה בברך שלא היה ברור אם ואיך תחזור ממנה. אבל במקום לוותר, שלי־אן החליטה להוריד מעצמה את ריצות ה־200 (הייתה אלופת העולם במרחק הזה ב־2013 וסגנית האלופה האולימפית שנה לפני כן), והצליחה להשתקם במהירות ולחזור להיות כוח אמיתי ב־100.
את העונה הנוכחית היא פתחה במפעל החדש (כל הזמן ממציאים מתכונים חדשים) הנקרא אליפות העולם במרוצי שליחים, וייצגה בכבוד את ג'מייקה שלקחה ארד. היא עדיין מתחממת, וזה היה ניכר בליגת היהלום בדוחא לפני שבועיים, כשסיימה רביעית עם תוצאה בינונית עבורה, 11.05 שניות. "בתחילת הריצה", מתאר הפרשן הוותיק ד"ר גלעד ויינגרטן, "היא נראתה זריזה כמו לפני 20 שנה. עדיין חדה. בחצי השני היא התעייפה, ויש לציין שהטמפרטורה בקטאר הייתה גבוהה. זו תוצאה לא רעה לתחילת העונה, שנותנת אינדיקציה של יכולות בסביבות 10.80 להמשך העונה, זמן של רצת צמרת עולמית".
ויינגרטן מוסיף ומסביר איך שלי־אן מנצחת גם את הגובה שלה: "בזכות עבודת הרגליים שלה, פרייזר־פרייס משיגה חמישה צעדים בשנייה, מקביל לגבוהות ממנה. היא הפכה את הרגליים מחיסרון ליתרון. גייל דיברס הייתה כזו, ועכשיו שקארי ריצ'רדסון עושה את אותו הדבר".
המסך הולך ויורד על הקריירה שלה, וג'מייקה כבר מכינה לנו יורשות ב־100 מ' – והפעם במנה כפולה: שימו עין על התאומות טיה וטינה קלייטון, בנות 20, שסיימו בשני המקומות הראשונים בתחרות האחרונה בדוחא. אבל לכו תדעו אם הצלחה באליפות העולם לא תשנה פתאום את התוכניות של המלכה.
פורסם לראשונה: 01:30, 29.05.25
