כאשר נחנך בקיץ האולם הביתי החדש של לוס אנג'לס קליפרס באינגלווד, חמש דקות נסיעה מהפורום המיתולוגי של הלייקרס, נושא השיחה העיקרי לא הייתה החדשנות האולטרה מודרנית שלו ובוודאי לא הקבוצה שתשחק בו. לא, כולם דיברו על מספר בתי השימוש לקהל. 1,400 תאים כאלה, לא פחות. סטיב באלמר, הבעלים הפופולארי ולא לגמרי שפוי של הקליפרס, הסביר שאנשים שמגיעים להופעה לא צריכים להפסיד חלקים גדולים ממנה בתור ארוך לשירותים. זה צעד ראוי מאוד של שירות לקוחות, אבל עבור אוהדי הקליפרס העמידה בתור ארוך, לשירותים או סתם להוט-דוג במזנון, היתה לאורך השנים כמעט אסקפיזם מהעינוי המתמשך על המגרש.
כיוון שזה לא אמור היה להשתנות גם באצטדיון החדש, לא חשוב כמה תאי שירותים יש לו, התקבל פיצ'ר אחר שהמציא באלמר ב-Intuit Dome בעיקר בגיחוך. קוראים לו The Wall - החומה או הקיר - 51 שורות של 4,500 מושבים מאחורי הסל שליד ספסל הקבוצה היריבה, ששמורים רק לאוהדים השרופים ביותר של הקליפרס (לא לצחוק!). כרטיס עולה רק 32 דולר, כולל לשורות הממש ראשונות, ויש כל מיני קריטריונים שנועדו להבטיח שאכן רק האולטראס של אוהדי קליפרס (אתם שוב צוחקים!) ייכנסו ליציע.
באלמר אמר שהוא רוצה ליצור אווירה דומה למשחקי קולג', עם קהל שנמצא קבוע בתוך האוזניים והעיניים של שחקנים יריבים. אין דבר כזה ב-NBA - ליגה כל כך ענייה במסורת עידוד, שכל קליפ ממשחק אמצע טבלה בסרביה גורם לאוהדים אמריקאים הלם אנפילקטי - כך שזה רעיון באמת חמוד, אבל הקליפרס? באולם שליד הפורום? תתפלאי.
אחרי בדיוק רבע עונה, הקליפרס רחוקים 3.5 משחקים מהמקום הראשון במערב. נכון שהמרחק בין המקום הראשון ל-11 במערב התחרותי מתמיד הוא רק חמישה משחקים, אבל הקליפרס לא היו אמורים להיות עמוק בתוך המאבק על ששת המקומות האוטומטיים לפלייאוף. והם בוודאי לא היו אמורים לשחק כל כך טוב אחרי שהתברר, שוב, כי קוואי לנארד, שוב, אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה. הם אכן הפסידו בארבעת משחקי הבית הראשונים שלהם, והבדיחות על The Wall כתבו את עצמן, אבל אז קרה משהו: הקליפרס מצאו סוג של זהות, ובעיקר מצאו בית בו ניצחו תשעה משחקים רצופים.
לפעמים מה שצריך זה פשוט לעבור דירה. באולם הביתי שלהם, הם לא מגיעים לאימון ורואים באופן קבוע את כל דגלי האליפות של הלייקרס על התקרה. הם לא משתמשים בחדר ההלבשה הפחות נוח. הם לא הבן הלא מוצלח של העיר לוס אנג'לס. כלומר, הם עדיין כן, אבל לפחות אף אחד לא אומר להם את זה בפנים כל יום.
טיירון לו הוא עדיין מאמן שמוציא מים מסלעים עבשים, נורמן פאוול נותן תפוקת פול ג'ורג', בהרבה פחות כסף, ולג'יימס הארדן יש חיים חדשים בקצות האצבעות והוא נראה מאושר לראשונה אחרי הרבה שנים. כמה זמן זה יימשך, זו כבר שאלה אחרת לגמרי, אבל אחרי רבע עונה הקליפרס נראים יותר טוב מהלייקרס, וגם זה משהו לדבר עליו באחד מ-1,400 תאי השירותים.
'המלך' בצרות
בצד השני של לוס אנג'לס רבתי, אולם הקריפטו אמנם שייך עכשיו רק ללייקרס, אבל אולי הם קצת מתגעגעים לימים בהם אפשר היה לצחוק על חדר ההלבשה ממול. באופן עקרוני, כל מה שקורה עם הלייקרס מנופח תמיד מעבר לכל פרופורציות. לטוב ולרע. כל יום הוא פרק באופרת סבון. כאשר קיבל לידיו את אחד הג'ובים המלחיצים בספורט האמריקאי, למרות שלא היה לו כל נסיון אימון, קיווה ג'יי.ג'יי רדיק קודם כל להפחית את מינון הדרמה. זה עבד בערך עד לפני שבועיים, כשהתחילו החריקות. שני הפסדים איומים השבוע למינסוטה ומיאמי, כבר הספיקו כדי להפעיל סירנות.
כל זה כמובן מוקדם מדי, אבל כן עולות שתי תהיות: למה הלייקרס לא התחזקו בקיץ, והאם הגיע, סוף סוף, הרגע בו אפילו המנוע חסר התקדים של לברון ג'יימס מתחיל לשבוק. הלייקרס לא הוסיפו אף שחקן ותיק רציני והסתפקו בשתי בחירות הדראפט: דלטון ניכט הוא לגמרי גניבה אבל הוא רוקי, וברוני ג'יימס היה גימיק שנגמר מהר והוא יותר קרוב עכשיו להיות שחקן הפועל חולון משחקן NBA.
4 צפייה בגלריה
נראה לא טוב בשבוע האחרון. לברון
(צילום: Carmen Mandato / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
הלייקרס לא באמת ניסו לעשות את הצעד האחד הנוסף כדי להשתפר. הם הקבוצה של העונה שעברה, עם מאמן קצת יותר טוב מדארווין האם, עם אנתוני דייויס מצוין (כל עוד הוא לא פוגש את ניקולה יוקיץ') אבל עדיין שביר, ועם לברון ג'יימס שיהיה בסוף החודש בן 40. הלייקרס הימרו שללברון יש עוד עונה או שתיים או עשר, והוא באמת עדיין שחקן של 22 נק', תשעה אסיסטים ושמונה ריבאונדים למשחק. אלה מספרי אול-סטאר לכל שחקן אחר, אבל לברון הוא לא כל שחקן אחר, והלייקרס צריכים ממנו דברים שפשוט לא יאומן שאפילו חושבים לדרוש משחקן בן 40.
בשבוע האחרון לברון נראה, אולי בפעם הראשונה, השחקן הזקן שהוא אמור להיות. האחוזים שלו קטסטרופליים (כולל רצף של 1 מ-23 ל-3), והוא איטי בחצי צעד לפחות. זה לא רק שלברון תיכף בן 40, הוא גם משחק ברציפות מאז תחילת העונה שעברה, ובקיץ היה הרבה דקות על המגרש במשחקים אולימפיים שהיו מאוד קשים לארה"ב. הפתרון הוא לתת לו לנוח מדי פעם במהלך העונה הרגילה, אבל המערב הוא בית מטבחיים ואי אפשר לקחת אוויר אפילו לרגע. כך או אחרת, הלייקרס יצטרכו למצוא תשובות, או שיקרה להם הנורא מכל: הקהל מאחורי הסל באולם הביתי של הקליפרס יתחיל לצחוק עליהם.
