כשלאבא שלך קוראים גור שטיינברג, והוא המאמן שהוביל את גולש הרוח גל פרידמן לזכייה במדליית זהב באתונה 2004, זה רק הגיוני שתגיעי לעולם השייט. אבל תמר שטיינברג (18) מתארת תמונה מעט שונה.
עוד כילדה קטנה שגדלה בקיבוץ נחשולים היא ניסתה כמעט כל סוג ספורט אפשרי לפני שהלכה על המובן מאליו: טניס, שחייה ואפילו התעמלות. אבל בסוף היא עלתה על הגלשן, חיפשה מאיפה מגיעה הרוח וצברה כמה תארים בגילי נוער. באוגוסט האחרון היא הוכתרה כאלופת העולם עד גיל 23. לפני כעשרה ימים היא רשמה ציון דרך נוסף, ויוקרתי במיוחד: שטיינברג חזרה מתחרות פתיחת העונה, גביע העולם שנערך בקאדיס, עם מדליית זהב כשבדרך היא עוקפת את שרון קנטור, מדליסטית הכסף האולימפית שהסתפקה באותה מדליה. הנערה אותתה שהיא עשויה מהחומרים הנכונים.
ענף השחייה מצא חן בעיניה, והיא עסקה בו במקביל לניסיון השייט במועדון הקטן בקיבוץ. בשלב מסוים, השגרה בבריכה החלה לשעמם את הילדה תמר, בעוד הים והגלים גרמו לה להתרגש. שטיינברג עברה להתאמן בקיבוץ שדות ים, שבו היא נמצאת עד היום, והבינה שהיא נמשכת לגלישת הרוח. אליפות העולם עד גיל 23 בדגם הפויל הייתה עבורה צומת דרכים.
"לא ידעתי לאן זה ימשיך", היא מספרת. "התחלתי לחשוב מחדש מה לעשות, איזשהו שינוי פאזה. מספורטאית נוער לספורטאית בוגרת, שזה אומר להיות מקצוענית. זאת לא הייתה החלטה של רגע, התלבטות שהייתה לאורך זמן".
בגלל שהחברים מסביבך הולכים לצבא?
"לא בהכרח. זה הגיל הזה, שיש אופציה לחשוב מחדש. בסופו של יום, בנוער את באותם הצעדים: מתקדמת, משתפרת ועולה דגם. זה נשאר יחסית אותו דבר. הצבא היה הזדמנות להחליט מה אני רוצה לעשות, כן רציתי לעשות תפקיד משמעותי, ובבית מעריכים חיילים. ראיתי את הפוטנציאל שלי בשייט ובו־זמנית רציתי להתגייס".
מה עזר לך לבחור?
"אני מאוד אוהבת את הספורט בזמן האחרון, קשה לי לראות את עצמי פורשת עכשיו. מרגיש שיש עוד הישגים ודברים שאני מחפשת להגיע אליהם. אני מאוד נהנית מהענף עכשיו, עוד לא מרגישה מוכנה לפרוש. אני מחפשת עוד הצלחות, איפה להתקדם".
אבא מסייע?
"הוא מבין, אבל מנסים לשמור על הפרדה. בסוף יש לי את הצוות המקצועי שעוטף אותי. אני חושבת שאבא צריך להישאר כאבא. הוא כן בן אדם חכם להתייעץ איתו אם אני צריכה משהו יותר כללי. כשיש דברים יותר ספציפיים או דברים לקראת תחרויות אני פונה למאמנים, זה תמיד מולם".
כילדה, איך זה לגדול בידיעה שאבא הוביל ספורטאי למדליית זהב באולימפיאדה?
"זה לא עניין אותי יותר מדי. זה קרה לפני שנולדתי. כשהצטרפתי לשייט אבא היה בהייטק, חזר לאמן בגללי אפשר להגיד. אני הגעתי למועדון כילדה רגילה שמצטרפת לחוג. הוא הגיע אחר כך לקמפיין לטוקיו".
"אבא מבין, אבל מנסים לשמור על הפרדה. בסוף יש לי את הצוות המקצועי שעוטף אותי. אני חושבת שאבא צריך להישאר כאבא. הוא כן בן אדם חכם להתייעץ איתו אם אני צריכה משהו יותר כללי"
גדלת בבית ספורטיבי.
"גם אמא שלי הייתה ספורטאית. אמא ואבא עושים ספורט בשביל הבריאות. יש דוגמה שעוברת אלינו של התמדה, אורח חיים בריא. כל האחים היו בספורט, זה חלק מהבית. כולם יודעים לתמוך, ומבינים את החשיבות. הם לא לוחצים עליי להצליח, אבל גם לא עפים על הישגים. יש בתים שעפים על זה בטירוף, מתלהבים. אותי מלמדים לשמור על הצניעות, כן לתת את המקום לזה, אבל להבין שזה לא הכל בחיים".
הסתכלו עלייך כ"בת של"?
"כולם יודעים, כולם מכירים את אבא. בניתי שם לעצמי, וזה לא היה קשה כל כך".
הציפיות עלו
בדצמבר 2022 שטיינברג הצטרפה לנבחרת הנשים המעוטרת בהובלת שחר צוברי, מדליסט הארד מבייג'ינג 2008. "שחר נתן הזדמנות לכולן להצטרף, הכל היה פתוח", היא נזכרת. "הייתי בכיתה י'. נתתי לזה הזדמנות במשך שלושה חודשים, אבל מהר מאוד הבנתי שלא הייתי ברמה. הייתי קטנה מדי. פחות נהניתי מזה, הכל היה אינטנסיבי. כן התחריתי בתחרות אחת והייתי טובה, פשוט לא הרגשתי מוכנה. חזרתי לנוער בתחילת 2022, עשיתי את כל העונה בקטגוריה הזו. הייתי אלופת עולם, סגנית אלופת אירופה. בסוף אותה שנה הרגשתי מוכנה לבוגרות והצטרפתי מחדש לנבחרת. מאז אני בבוגרות".
איך מערכת היחסים שלך עם צוברי?
"הכרתי אותו כדמות, לא בצורה אישית. הערכתי מאוד שבהתחלה הוא נתן לי הזדמנות שווה בין שווים למרות שהוא פתח את הנבחרת לפני שהגעתי. הוא יודע שההזדמנות הזאת להתאמן עם הנשים חשובה והשקיע בי. אני מעריכה את זה. הוא מנהל את הנבחרת בצורה מאוד טובה".
במעבר לבוגרות הדרישות עולות.
"זאת עליית מדרגה מהנוער, ויש לי ציפיות שעלו. בכיתות י"א־י"ב פתאום לא הייתי בתיכון, והבנתי שאני צריכה להיפרד מהלימודים. זה המחיר של השלב שאני רוצה לעשות. כן, אני מפסידה חלק משמעותי. בו־זמנית, אני מזכירה לעצמי שאני עושה מה שאני הכי אוהבת בעולם. אני גולשת, מתחרה, מתאמנת, טסה. יש לי חוויה אחרת שמפתחת אותי בצורה אחרת".
איך הייתה ההשתלבות המחודשת שלך בנבחרת?
"יחסית טובה. ב־2023 עשיתי עונה מעולה והרגשתי טוב. בסוף כל אימון הגולשות האחרות ואני מתחרות זו בזו, דוחפות אחת את השנייה. בים את יודעת שהגולשת שלידך היא מעולה. אם תעקפי אותה, זה יבוא לידי ביטוי בתחרויות מטרה. אמנם בתחרויות האלה יש 80 בנות ולא ארבע, אבל כשמסתכלים קדימה הבנות פה הן אלה שאלחם בהן בסוף".
לנצח את קנטור
את מתחרה עם שתי אלופות עולם בקמפיין הזה: שחר טיבי ושרון קנטור, שהיא גם מדליסטית אולימפית. מלחיץ או תורם להתפתחות?
"זה מאוד מיוחד. אני לא מסתכלת על זה ככה".
ניצחת את קנטור בשבוע שעבר בגביע העולם, בטח מרגש?
"שמחה שניצחתי. זאת לא שמחה ספציפית כי ניצחתי את שרון, אלא כי זאת הייתה תחרות ברמה גבוהה עם ספורטאיות טובות. זה מרגיש טוב לנצח תחרות ברמה כזו".
יתרון או חיסרון שחברותייך לנבחרת יודעות מה תעשי בתחרויות? בכל זאת אתן מתחרות על כרטיס בודד למשחקים האולימפיים.
"יש קצת הכרה של סגנון הגלישה, אבל זה לא כזה משמעותי. אני יכולה לשער איך כל אחת תפעל, והן יכולות לעשות את אותו הדבר כלפיי. מי שבסוף תהיה הכי טובה תנצח. חשש מפיצוצים? יש כזה. אנחנו מבינות שעכשיו אנחנו בדרך, יש כמעט ארבע שנים של קמפיין. זאת דרך, את פה לא רק למטרה הסופית, אלא ליהנות מהדרך, מהביחד. זה מאוד חשוב. אנחנו שומרות על אווירה טובה, עובדות על זה".
האמירה שהנבחרת הישראלית הכי טובה בעולם, נכונה?
"חד־משמעית. רואים את זה בתוצאות. כל הניהול נכון. שחר, היה את סתיו ביימל בקמפיין הקודם כעוזר שלו, ועכשיו יש את יעל פז במקום. יש לנו צוות מקצועי מטורף. דואגים לנו בהכל: מאמן כושר, תזונאית, פסיכולוג. כל מעטפת שספורטאי צריך אנחנו מקבלות".
איך נראה יום אימונים שלכם בשלב הזה בעונה?
"מתכוננים לאליפות העולם ביולי. לאימונים האלה מוסיפים כושר, אירובי, תנועה, פילאטיס, חיזוקים. זאת העבודה שלי, להתאמן. אני ספורטאית מצטיינת בצבא".
המאבק על כרטיס ללוס־אנג'לס 2028 הולך להיות מאוד קשה.
"יש הרבה מתחרות טובות, וכולן עובדות קשה בשביל זה. המטרה שלי היא לוס־אנג'לס, ויש מלא נושאים ודברים שאני צריכה לעשות, לעבוד עליהם, לשפר. אמנם אין לי ניסיון כמו לאחרות בשנה אולימפית, אבל אני לא חושבת שזה רלוונטי. אני מרגישה מוכנה. מה שיהיה לי חדש הוא למשוך את פרק הזמן הזה עד השנה האולימפית. אני מאמינה שאתמודד עם זה, יעבור מהר".
פורסם לראשונה: 01:30, 23.03.25
