סוף השבוע הקרוב זימן לנבחרת ישראל בכדורסל משחקים בריגה מול פולין ולטביה, במסגרת השלב השני של מוקדמות גביע העולם שיתקיים בקטאר בשנה הבאה. בעוד מול פולין מדובר במשחק בית, מול לטביה מדובר במשחק חוץ. הנבחרת מגיעה לשלב הזה במאזן שלילי של שני ניצחונות וארבעה הפסדים. זהו מצב שבו הסיכוי לעלות לאליפות העולם הפך קלוש מאוד, כמעט בלתי אפשרי. וכן, חלק מרכזי מהכישלון הזה נעוץ בעובדה פשוטה וכואבת: שחקנים מסוימים פשוט בחרו לא להופיע.
אם בעבר הזימון לנבחרת ישראל היה פסגת הגאווה של כל שחקן מקומי, בשנים האחרונות עושה רושם שהערך הזה נשחק עד דק. שחקנים מעדיפים לנצל את הפגרה לחופשה מפנקת כדי לנוח מהעונה המתישה, וממציאים תירוצים כדי להתחמק מהדגל. כך הגענו למצב אבסורדי: לא זו בלבד שאנו נאלצים לארח את משחקי הבית שלנו בגלות ריגה מסיבות ביטחוניות, אלא שבמשחקים הקריטיים מול אלופת העולם ואירופה גרמניה ומול קרואטיה, התייצבנו ללא שחקני פנים אמיתיים שיעמדו תחת הסל, יאספו נקודות חשובות ויסגרו את האזור בהגנה.
עמוס פרישמן
(צילום: ראובן שוורץ)
שמעתי השבוע את התגובה של יו"ר האיגוד, עמוס פרישמן. מצד אחד, הוא בצדק כעס על אותם שחקנים שבחרו לעשות דין לעצמם ולהבריז מהנבחרת; מצד שני, הוא טען שלא צריך לרדוף אחרי אף אחד. אני מסכים עם חברי הפרשנים שהדבר זועק לשמים: לא ייתכן ששחקנים המזומנים לדגל יחליטו מתי בא לכם לבוא ואם בכלל. אבל ביקורת רפה לא תספיק כאן. הביקורת חייבת להיות מלווה בסנקציות קשות ומיידיות, כדי להבהיר לכדורסלנים מה המחיר של זלזול במדים הלאומיים.
אני מניח שאם שניים-שלושה שחקנים יושעו לאלתר, האחרים יבינו את המסר ויפסיקו לעשות דין לעצמם. בטווח הארוך, הנבחרת רק תרוויח. לעומת זאת, התנגדות פסיבית ללא נקיטת ענישה אמיתית רק תעמיק את השורשים של התופעה הזו, עד שלא נוכל לעקור אותה לעולם. אין שום סיבה להתנצל בפני אותם שחקנים. אף אדם, מוכשר ככל שיהיה, אינו גדול יותר מהמדינה ומהנבחרת שלה. מי שלא מבין את זה, צריך לשלם מחיר ספורטיבי כבד, במקום שנתחנן בפניו שיעשה טובה ויגיע לשחק.
וכן, מיו"ר האיגוד פרישמן, שהיה בעבר כדורסלן בעצמו ויודע היטב מהי מחויבות אמיתית, מצופה לנקוט יד קשה כדי להציל את הכדורסל הישראלי. זה אולי לא צעד פופולרי בטווח הקצר, אבל התועלת והכבוד שיחזרו לענף יהיו עצומים בעתיד הקרוב.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
