מה שנותר ממכבי חיפה התקבץ אמש בטרנר, 11 פרטים שהקשר ביניהם מסתכם במספר חשבון הבנק הזהה ממנו מגיעה המשכורת. חלקם לא מכיר חלק אחר, וגם אלו שמכירים לא בהכרח אומרים שלום אחד לשני. "נעים מאוד, איתי אהוד", אמר הקשר מקבוצת הנוער לדין דוד כשהשניים עלו לחימום לפני המשחק. "וואטאבר", ענה דוד. אהוד, עמית ארזי, ליאם חרמש – מי עוקב, בטח שלא הוא.
רסיסי מועדון, שלם שקטן מסך חלקיו הקטנטנים ממילא – זה כל מה שעמד בין הפועל באר־שבע לשמירה על המקום הראשון ואולי אף הגדלת הפרש השערים ממכבי ת"א. זה, ושאריות כבודה הרמוס של מכבי נתניה שהתחילה את הערב מוצקה יותר ממכבי חיפה אבל סיימה אותו מפוררת לא פחות.
לנצח את מכבי חיפה הזאת ולא להביס אותה זה כישלון. 1:4 זו תבוסה כמעט לפי כל קריטריון, אבל אתמול הקריטריונים היו קצת שונים. כל תוצאה מול מכבי חיפה הזאת היא בהכרח מאכזבת, בשער אחד פחות ממה שיכול היה להיות. אי אפשר לנצח אותה בתוצאה גבוהה מספיק – גם כי יכולים, וגם כי מוכרחים. בטח כשבאותו הזמן ערן זהבי בנה מכונת זמן מחלקי החילוף של הגנת נתניה והחזיר את עצמו לימים בהם כבש שלושער עם הקפה של הבוקר. 1:4 זה לא רע, בטח אם מביאים בחשבון את עצירת הפנדל של ניב אליאסי בדקה ה־97 ששמרה את באר־שבע במקום הראשון לעוד שבוע וששני שערים נוספים נפסלו על נבדל של סנטימטרים, אבל זה גם לא טוב כמו שיכול היה להיות. באר־שבע ניצחה אמש 1:4 את מכבי חיפה, אבל הפסידה בשני שערים למכבי ת"א.
זה היה ערב דרמטי, מתוסרט כמו רסלמניה, שיר הלל לגדולתן של באר־שבע ומכבי ת"א שעלו על רכבת הרים של שערים שבסופה התקרבו זו לזו אפילו יותר ממה שהיו קרובות קודם לכן. אבל זו גם הייתה פרסומת רעה מאוד לעמוד השדרה של הכדורגל הישראלי. ליגה של ענקים וגמדים. סתם אנשים בגודל רגיל אין. זה בסדר גמור שלנתניה ולמכבי חיפה אין על מה לשחק, אבל פחות בסדר שהאין שלהן הוא כל כך ריק.
פורסם לראשונה: 01:30, 13.05.25
