רסלמניה 41 הייתה אירוע מאוד מרגש ומפתיע, אולי לא תמיד, אבל קשה להביא 100 אחוז באירוע עם כל כך הרבה קרבות וסיפורים, וההשקעה פה הייתה ניכרת! מהפירוטכניקה למתאבקים והאתלטיקה והקהל שאני תמיד אוהב לראות, כשכולם נהנים וצורחים ולפעמים טעונים רגשית כמוני. והם לא ביזבזו לנו עם יותר מדי דיבורים, זה היה זמן האקשן! הנה כמה טייקים שלי מכל קרב:
ג'יי אוסו נגד גונת'ר – קרב שאני אישית מאוד ציפיתי לו. אני חושב שג'יי אוסו עבד מאוד קשה כדי להרוויח את הרגע הזה, הוא עלה קצת במשקל והרוויח מסת שרירים ונראה מצוין. גם גונת'ר, כתמיד, חיה אמיתית. מאוד נהניתי מהקרב. הצחיק אותי שרשום לו מיין איבנט על החולצה והוא קרב ראשון. היה נראה טיפה כמו בשנה שעברה שגונת'ר לא הכי מתאמץ, לא כמו הקרב עם רנדי אורטון שהיה פגז. הפעם, אחרי 6 פעמים שהתחרה על אליפות עולם, אוסו סוף סוף זכה בה! בגלל זה מעט הופתעתי. אני די מבסוט על עידן טריפל אייץ' שמקנה גם למתאבקים כאלו, שלא היה להם סיכוי בעידן מקמהון לעלות שלב, להתחרות בקרב כזה. לקרב ראשון היה נהדר, למרות שהזוכים ברויאל ראמבל אמורים לזכות בקרב המרכזי, מה שלא קרה, ולא בפעם הראשונה.
ויקינג ריידרס נגד הניו דיי - מצוין איך שהפכו את הניו דיי לחבר'ה הרעים, הם שחקנים ומתאבקים כל כך מוכשרים, שכל מה שהם נוגעים בו הופך לזהב, והיכולת שלהם לעבוד ביחד ולהשתמש בכימיה שלהם בזירה ועל המיקרופונים באמת מופתית. הם באמת מצוינים וגדולים וחזקים ומפחידים, והיו יכולים לשגשג בתקופת האטיטיוד, אבל היום אנשים מחפשים משהו אחר, קצת יותר מאשר גודל. אני חייב לציין שגם הכימיה בין שני הזוגות הייתה מצוינת. ניו דיי זכו באליפות ה-12 במספר, והפעם ללא ביג אי.
ג'ייד קרגיל נגד ניומי - קרב של שתי נשים מצוינות, וזו הייתה הזדמנות נהדרת לשתיהן להוכיח מה הן שוות. באמת שלא דמיינתי קרב כל כך שוויוני. הרי ניומי, על כל היכולות האתלטיות, אף פעם לא ממש הייתה ברמה שאליה הגיעו אחרות כמו בקי לינץ'. עכשיו, גם מבחינה משחקית, למרות שהרגיש לי מאוד מוגזם, היא נתנה בראש. לג'ייד, עם כל הגודל והיכולות שלה, לא היה קל בכלל. היה קרב מלא אנרגיה ואני שמח שיכולנו להיות עדים לכזאת פריחה. ניומי מפסידה, אך גם יוצאת מנצחת יחד עם ג'ייד. הללויה!
אל-איי נייט נגד ג'ייקוב פאטו – קרב על אליפות ארה"ב, אל איי נייט המגה סטאר מגן על האליפות נגד המפלצת מהבלאדליין לשעבר. הם נותנים שואו מצוין, מלא בדרמה, כמו כשאל איי מנסה להנחית מוקדם את המכה המסיימת שלו על פאטו שמתחמק ממנה בחלקלקות, ואל איי מסתכל עליו במבט חושש. פאטו, אני חייב לציין, זה אתלט ברמה עולמית שאני לא יכול להשוות אותו לאף אחד שאני מכיר. הוא קרוב ל-300 פאונד ועדיין מתנועע כמו מתחרה במשקל נמוך יותר. כשראיתי אותו לראשונה בהופעת הבכורה שלו בסמאקדאון, כשתקף את רנדי ואואנס, הלסת שלי נשמטה, ועכשיו סוף סוף הגיע זמנו ברסלמניה. אל איי נייט נתן שואו מצוין, הוא כוכב מדהים ואני מאוד מעריך אותו, קצת מזכיר את רוק, ובהיעדר הרוק מהמרקע כל שבוע, אנחנו צריכים אחד כזה. פאטו זוכה באליפות הראשונה, ואם לא היה לי אינסטגרם שיהרוס לי כשאני בטעות נכנס, סביר להניח שהייתי מריע מהתרגשות.
ריי פיניקס נגד אל גרנדה אמריקנו - טיפה מגוחך להלביש את צ'אד גייבל בתלבושת כזאת, הרי בצ'אד יש הכול, הוא מה שנקרא "כל החבילה", אני חושב שזה היה יכול לעבוד גם בלי הגימיק של אל גרנדה. כל העניין הזה שהוא מתחבא מאחורי מסכה ומשחק אותה מישהו שהוא לא זה קצת מרגיש לי מיותר, אבל אולי אני מפספס משהו, בכל מקרה, הוא עשה עבודה נהדרת על פיניקס, היה הרבה יותר טוב ממנו. הגיע לאל גרנדה לנצח. זה שפתאום שנייה לפני רסלמניה מגיע פיניקס וגם וגם זוכה בו בקרב על חשבון צ'אד גייבל - זה נראה לי כמו גניבה. חתיכת המתכת שאל גרנדה השתמש בה - זה היה טוב, במיוחד לנוכח האישיות של גייבל, אבל לא הכרחי. הוא היה יכול להלהיב גם בלי. אישית אני חושב שאף פעם זה לא באמת הכרחי וחבל שמשתמשים בטקטיקה הזו. בכל מקרה, פיניקס זוכה, בצדק או שלא, זה המצב.
שרלוט פלייר נגד טיפאני סטראטון - האמת, לא ידעתי על עצמי כמה אני טעון לקרב הזה עד שצפיתי בו. קודם כל, כששארלוט חזרה ומשום מקום זכתה בראמבל, כעסתי כמו הרבה צופים. לא מגיע לה, מה היא עשתה חוץ מלשבת בבית ולהחלים מפציעה כל הזמן הזה? ואם להיות כן, לא חשבתי עליה. בזמן הזה טיפאני נתנה בראש כל שבוע, בתור זוכת המאני אין דה בנק, הסייד קיק של ניה ג'קס, ועכשיו כאלופה עצמאית שכל פעם, בדומה לפאטו, מדהימה אותי מחדש. אשתי יודעת שכשטיפאני על המרקע, It’s Tiffy Time, אבל היא התקשתה לעמוד בקצב של שארלוט, שחזרה ונראית מצוין מבחינה אתלטית, אולי הכי טובה שראיתי אותה. שתי הנשים היו טובות מאוד ביחד, ואני כל כך קיוויתי שטיפאני תזכה למרות הקשיים שהיא חוותה וכשזה קרה, אני קפצתי ב"יששששש!" כזה והייתי כל כך שמח. שארלוט זכתה מספיק, הגיע הזמן של אחרים!
ועכשיו לקרב המרכזי – סי-אם פאנק נגד סת' פריקין רולינס נגד רומן ריינס - סי-אם פאנק זכה לרגע שייחל לו כל הקריירה – להיות במיין איבנט של רסלמניה! אני גם התרגשתי בשבילו ולראות אותו צועד בדרך לזירה עם פול היימן והקאלט אוף פרסונליטי בלייב, הרגיש לי כמו הימים הטובים שהייתי צופה בו מוכיח שהוא הבסט אין דה וורלד בכל קרב וקרב. כל הדרמה עם היימן באמת הוסיפה נופך חדש לקרב ,למרות שהרגשתי שקצת הוציאה את רולינס מהמשחק, אבל הוא ידע להתברג חזרה, ובקרב הם פשוט היו מגה סטארס שברור שהם לא צריכים אליפות שתגדיר אותם, למרות שהיה נראה מוזר להתחרות במיין איבנט על כלום ושום דבר.
מעבר לאתלטיות ברמה גבוהה מאוד והניסיון של רולינס להחזיר את ריינס לימים הטובים של השילד, היימן מראה לנו את הפנים האמיתיות שלו בכך שהוא עושה בגידה כפולה, לא רק בסי-אם פאנק, אלא גם בריינס, הוא חובר לרולינס, ובזה משמח אותי מאוד ועוזר לו לנצח בקרב שרולינס הגדיר בתור "הקרב החשוב ביותר שהיה אי פעם", מה שאומר, לפי הגדרתו של רולינס, שעכשיו ה-WWE שלו. באמת קרב 5 כוכבים, מאוד שמח שפאנק חזר, שריינס נתן בראש ונראה חטוב ומפחיד מאי פעם ושרולינס ניצח ע"י ניצול הבגידה של היימן!
באמת 4 שעות שעברו לי במהירות הבזק.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
