ה-BBC, תאגיד השידור הציבורי בבריטניה, הוא גוף שמחויב ומחייב את עובדיו לשידור מאוזן, דרישה שמוצבת לעובדים בתאגיד גם בערוצים הפרטיים שלהם ברשתות החברתיות. הדרישה היא דרישה אתית – שום גוף אינו אמור להביע עמדות גזעניות, מפלות, שוביניסטיות וכולי – אבל היא גם דרישה שבאה להדגיש את העובדה כי ה-BBC הוא גוף שידור ציבורי, ולפיכך מחויב להציג ולייצג את הציבור הבריטי כולו.
אין בכלל ויכוח לגבי טיב העבודה של התאגיד. הוא יצרן חדשות, סדרות, תעודה ותחקירים מעולה. טובי העיתונאים הבריטיים עובדים בו. הוא גם מצליח, באחוז מאוד גבוה, לשמור על הסטנדרטים העיתונאיים שלו בקשר לסיקור מאוזן ובטיפול במיעוטים.
היוצאים מן הכלל הם, כמובן, הסיקור לגבי יהודים וישראל. האלימות והגזענות על רקע אנטישמי כלפי יהודים בממלכה לא מקבלים עשירית מהיחס שהיו מקבלות אוכלוסיות מיעוט אחרות (להט"בים או מוסלמים לדוגמה) אם היו נחשפות להתקפות פיזיות ומילוליות בריוניות דומות כלפיהן. אבל הסיקור המוטה והגרוע כלפי יהודים בטל בשישים לעומת האופן שבו מסקרת הרשת את ישראל, ובהתאם לכך: הצורה שבה הרשת ועובדיה מנצלים את הסיקור כלפי ועל ישראל כמסווה לסנטימנטים אחרים אותם הם חשים כלפי יהודים (ששוב נכשלים כאן, כמו בכל מדורי ה-WOKE, מלהיתפס כקבוצת מיעוט הזקוקה להגנה).
השבוע התברר שאפילו עבור ה-BBC גארי ליניקר, שחקן העבר הבינלאומי והמגיש הראשי של משחקי הכדורגל של הרשת (והעובד היקר ביותר שלה), הלך צעד אחד רחוק מדי. הוא שיתף פוסט בעל סלוגנים ואימוג'ים אנטישמיים ברורים, פוסט שמצטרף לשורה ארוכה של שיתופים בעלי מסר דומה. ליניקר הביע צער על השיתוף, טען שלא ראה את האימוג'י, וכי כמובן לא התכוון לפגוע באיש, וכמובן שאינו אנטישמי. אבל זה היה מקרה אחד יותר מדי עבור הרשת, וליניקר ייאלץ לסיים את חוזהו בתאגיד לפני הזמן, ולפני שידורי המונדיאל בשנה הבאה.
דעה בכל נושא
ליניקר השחקן היה אגדה. הוא עשה קריירה מרשימה בקבוצות באנגליה ובברצלונה, ופרש מהמשחק בליגה היפנית. האנגלי נחשב לסקורר מעולה ולשחקן הגון במיוחד: בכל שנותיו כשחקן מקצוען, לא ספג אפילו כרטיס צהוב אחד – אבל אפשר גם לזקוף זאת לעובדה שליניקר חי ברחבת ה-16 ולקח "שבתון" בכל פעם שקבוצתו נאלצה להגן.
את תהילתו הגדולה קנה במסגרת הנבחרת האנגלית, שם כבש עשרה שערים בשני טורנירים גדולים, בהם נעצרה נבחרתו על ידי ארגנטינה וגרמניה (שזכו בתואר בהמשך). לאחר ההפסד לגרמניה ב-1990, אמר ליניקר את המשפט המפורסם: "כדורגל הוא משחק פשוט. 22 בני אדם רודפים אחרי כדור במשך תשעים דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים". אחרי פרישתו פצח בקריירה טלוויזיונית מוצלחת, כפנים המזוהות עם תוכנית סיכום המחזור של הפרמייר-ליג. הוא הפך לפנים של שידורי הכדורגל והרוויח 1.3 מיליון ליש"ט לשנה, העובד היקר ביותר של ה-BBC (ארבעים אחוז יותר מזה שבא אחריו). כעת, זה נגמר. אבל לא לדאוג לו: הוא כבר סוג של אימפריית תקשורת עם פודקאסט מצליח. הוא פצצה של רייטינג ומגנט של לייקים.
מצבור התקריות של ליניקר היה כה חמור בעיני הרשת, עד כדי כך שהיא הייתה מוכנה לוותר על העובדה שליניקר הוא פצצת רייטינג, בית המקדש של כל גוף שידור. אבל העזיבה של ליניקר מעמידה גם שאלה אחרת: האם ליניקר הוא אינדיבידואל אנטי-ישראלי על גבול האנטישמי, או אם הוא תוצר של תאגיד שמאפשר ומעצים נרטיב שבתוכו אפשר להכיל ואף לקדם עובדים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית ואנטישמית.
לליניקר, כאמור, יש רומן ארוך עם שימוש בביקורת על ישראל ומדיניות ישראל כדי להסוות דרכה אמירות אנטישמיות לא קלות, כמעט תמיד בשיתופים של מקורות אחרים – צעד פחדני עבור דמות ציבורית שאינה מתביישת להביע את דעתה כמעט בכל נושא על פרק היום התרבותי-פוליטי-ספורטיבי בעולם.
אומץ הלב של ליניקר התבטא בעיקר בשידורי הגביע העולמי בקטאר, שם הביע ללא חשש ובלי ניסיון להתייפף בעיני המארחים את הביקורת שלו כלפי ראשי המדינה, היחס שלה למיעוטים והקורבנות הרבים. גם בנושא מדיניות ההגירה והפליטים של בריטניה, ליניקר לא היסס להשתמש במילים קשות נגד ממשלתו, כשבמקרה אחד גם הושעה מעבודתו לאחר השוואה שערך בין מדיניות ממשלתו למדיניות גרמניה הנאצית בשנות השלושים.
זה לא שישראל חפה או חסינה מביקורות – להפך. אבל דווקא ביחס אליה, בחר ליניקר כמעט תמיד בביקורת עקיפה שתמיד הצטיירה כביקורת בעלת נינוחות אנטישמיים. באווירה האנטישמית ממילא שקיימת בבריטניה ובעולם המערבי כולו, בעיקר מאז השבעה באוקטובר, וכיוון שליניקר הוא דמות ציבורית בעלת השפעה עצומה – הן מתוקף המעמד שלו והן מבחינת הענף שאותו הוא מסקר – הוא היווה קוקטייל שימושי ורעיל עבור אקטיביסטים אנטישמיים.
לדוגמה, אנואר אל גאזי היה אחד מהשחקנים הראשונים שהביעו את תמיכתם בליניקר לאחר שנודע דבר עזיבתו. אל גאזי, כזכור, נזרק ממיינץ הגרמנית לאחר שהביע שמחה ותמיכה בטבח בעוטף עזה.
התעלם מהסבל הישראלי
לאחר שהתעלם לחלוטין מקורבנות האונס, הרצח והחטיפה היהודיים בשבעה באוקטובר, ליניקר שיתף, רק קצת יותר מחודש לאחר הטבח, קליפ בן 13 דקות לטובת כמעט עשרה מיליון העוקבים שלו, וביקש מהם לשים לב לריאיון בין טרוט אוואן ג'ונס, פרו-פלסטיני מובהק מהגארדיאן, לבין חוקר השואה רז סגל המאשים את ישראל ברצח עם. אנחנו, כזכור, בנובמבר 2023. לא רק שהראיון עשה מפחית ממעשי חמאס ומפחית מערכה וייחודה של השואה, אלא שהוא מציב מאזן לפיו חמאס הוא טוב וישראל היא הרע.
לאחר מכן ליניקר שיתף פוסט הקורא להחרים את ישראל מטורנירים בינלאומיים, כולל מפיפ"א והוועד האולימפי. בפודקאסט עם עמיתו לתחנה, אמול רג'אן, קרא ליניקר לפעולות צה"ל בעזה "פשעים נגד האנושות". את יום השואה הוא חגג בטענה כי "מתקפת שבעה באוקטובר לא התחילה בתאריך הזה, אלא הרבה לפני כן", התבטאות אהובה בקרב מי שמצדיק את טבח השבעה באוקטובר בכיבוש הישראלי. והיו עוד כמה מקרים מינוריים יותר של התבטאויות של ליניקר, שבשם הגנה על זכויות האדם, הוא גם קידם אג'נדות אנטי-ישראליות.
7 צפייה בגלריה
גארי ליניקר בימיו כשחקן בנבחרת אנגליה
(צילום: Simon Miles/Allsport/Getty Images/Hulton Archive)
הסטורי שהלך רחוק מדי
הפעם האחרונה הדגישה את הסאה. ליניקר שיתף באינסטגרם סרטון של "פלסטין לובי" עם כותרת שהציעה "להסביר את הציונות בפחות משתי דקות", והציג את הציונות כגזענות מובנית. את הקליפ עיטר אימוג'י של חולדה – סמל עתיק לתיאור אנטישמי של יהודים.
ליניקר הצטער, אמר שזה מנוגד לכל מה שהוא מאמין בו, שלא היה מודע למשמעות הפוגענית של הסרטון, וכי לעולם לא היה משתף ביודעין תוכן אנטישמי. התירוץ של ליניקר עלוב, במקרה הטוב. אם ה-BBC לא פיטרה אותו בגלל השיתוף האנטישמי, היא הייתה צריכה לפטר אותו על קוצר רואי הגובל בעיוורון.
מצד שני, ליניקר תמיד יוכל לטעון להגנתו שהוא פשוט אימץ לעצמו את הקו המנחה של התאגיד בכל מה שקשור לכיסוי של ישראל.
אנואר אל גאזי היה אחד מהשחקנים הראשונים שהביעו את תמיכתם בליניקר לאחר שנודע דבר עזיבתו. אל גאזי, כזכור, נזרק ממיינץ הגרמנית לאחר שהביע שמחה ותמיכה בטבח בעוטף עזה.
לא חסרים בריטים ששונאים את ישראל ומפגינים כלפיה ביקורת חד-צדדית ונטולת אמפתיה לסבלה או לסבלם של יהודים אחרים בעולם. רוג'ר ווטרס הוא דוגמה מצוינת לאדם כזה. רק שווטרס הוא אולי אדם ציבורי, אבל בסופו של דבר פרטי. הוא לא חייב כלום לאף אחד כשהוא מביע את דעתו. ליניקר הוא עובד ציבור. המשכורת שלו ממומנת בחלקה על ידי יהודים, ישראלים שחיים בבריטניה, תומכי ישראל, קורבנות חמאס. יש יהודים לא מעטים שעובדים בתאגיד שליניקר עובד בו. הוא הקהה את לבו לאלימות כלפי היהודים, לעובדה שהם צריכים להסתיר ולצנזר את זהותם, אפילו בתוך התאגיד.
סטיב קר וגרג פופוביץ', עוד שני אנשי ספורט שלא מתביישים להביע את דעתם על כל נושא שבעולם, שתקו גם הם לאחר השבעה באוקטובר, אבל כשדיברו לבסוף – לפחות דיברו על הסבל של שני הצדדים. לליניקר לא היה אפילו את הצורך הבסיסי הזה לאזן את המאזן בין הכאב של שני הצדדים.
עוד לפני ה-7 באוקטובר, לטענת עובדים יהודים בתאגיד, שררה בבי.בי.סי אווירה שאפשרה הערות ופוסטים אנטי-ישראליים, אנטי-יהודיים ונגד הציונות. היהודים העבירו את טענותיהם להנהלה, אבל לטענתם, ההנהלה מסמסה את האשמות החמורות, כולל גילויי שמחה על רצח יהודים, ורק גינתה את המעשים בלי לפעול מעשית למניעתם או לענישה של העובדים שהתבטאו כך, בניגוד לקווים המנחים של התאגיד בקשר לפרסומים והתבטאויות של עובדים.
"כשהיהודים מתלוננים בפני ההנהלה על דברים פוגעניים שנאמרים לעברם בבניין המערכת או שנכתבים כלפיהם ברשתות החברתיות", אמר בשנה שעברה עובד של BBC, "התגובה של ההנהלה היא לא להיות אמפתית או להביע חמלה או סליחה, אלא להיכנס לדיאלוג של הגדרת האנטישמיות. אתה מרגיש שיש צונאמי אנטישמי נגדך, וההנהלה מתווכחת איזה שם לתת לגל הזה".
השבעה באוקטובר היה חומר דליק במיוחד עבור אש שכבר הייתה קיימת. לאחר שישראל יצאה למלחמה, התאגיד יצא בהאשמות כבדות נגד ישראל ונאלץ לחזור בו מכמה מהן. הוא הואשם בסיקור חד-צדדי ומגמתי. כתב אחד האשים את ישראל בפיצוץ בית החולים בעזה, שלאחר מכן התברר כי היה פיצוץ של רקטה תועה של חמאס. אותו כתב השווה בין התעמולה של חמאס בטקס שחרור השבויים לבין התעמולה הישראלית בטקס קבלתם.
ניתוחים של סקירת המלחמה הראו בבירור שהתאגיד שבר אלפי פעמים את כללי האתיקה שלו לגבי סיקור מאוזן ולא מוטה, תוך שימוש תכוף במונחים של רצח עם, טיהור אתני ועבירות על החוק הבינלאומי לגבי ישראל, תוך התעלמות או הפחתה במעשיו של חמאס ולעובדה שהוא ארגון טרור.
עיתונאית אחת, מהמחלקה הערבית ברדיו, כתבה "מוות לישראל" בחשבון שלה. עיתונאית אחרת כתבה "היטלר קום, יש פה אנשים שצריך לשרוף אותם". עיתונאי לבנוני כינה את ישראל "מדינת אפרטהייד טרוריסטית". עיתונאים רבים שהביעו תמיכה בטרור ובעיקר בחמאס המשיכו לשדר בתחנה. מומחים שהביעו את תמיכתם ושמחתם על טבח היהודים הובאו לאולפנים להתראיין כמומחים.
בית גידול בעייתי
ב-BBC זה היה הנרטיב השולט. ב-2021, כנופיה של מוסלמים תקפה אוטובוס של תלמידים ישראלים באוקספורד. הרשת שידרה כי אחד היהודים צעק "מוסלמים מלוכלכים". לאחר חקירה התברר שהוא צעק לעזרה בעברית. "היינו צריכים להשקיע מעט יותר בניסיון לברר את שני הצדדים והטענות שלהם לגבי מה שנאמר" – הייתה ההתנצלות העלובה של התאגיד שערבב בדיווח שלו בין אמת לשקר.
והיה כמובן גם את הסרט התיעודי "איך לשרוד אזור מלחמה", ש-BBC מימן ב-400 אלף לירות שטרלינג, שחשף את השפעת המלחמה על ילד בן 13. ה-BBC, רשת החדשות הטובה והחשובה בעולם לפי הסלוגן שלה, עם 5,500 עיתונאים ועם 1.1 מיליארד ביקורים חודשיים בכל הפלטפורמות שלה, לא הצליחה למצוא את מה שחוקר חובב מצא בתוך כמה שעות: שהילד עבדאללה אל-יאזורי, הגיבור של הסרט, הוא בעצם בנו של איימן אל-יאזורי, שר בממשלת החמאס. התאגיד התנצל וחזר בו. הנזק כבר נעשה.
אי אפשר לדעת אם ליניקר נולד עם מוסר מעוות לגבי טוב או רע. אי אפשר לדעת אם הוא הגיע לתחנה עם דעות אנטי-ישראליות שגובלות באנטישמיות או שזה משהו שהתפתח אצלו עם השנים. מה שבטוח הוא שליניקר מצא ב-BBC בית מושלם כדי לקנן בו ולהצמיח את ראיית העולם המעוותת שלו.
