אבקש מכם לעצום עיניים ולחשוב ממש חזק על חמישה שחקני פוטבול (חבריי האמריקאים-ישראלים, תתעלמו). אם הצלחתם, ברכותיי; אך אני מניח שלרוב עלה רק השם טום בריידי, ומסיבה שלא ברורה לי – טיילור סוויפט. הנקודה היא שהשם ג'סטין טאקר כנראה לא יעלה לרובכם, אך בעוד אולי מדובר בשם חסר משמעות עבור הקורא הישראלי הממוצע, מדובר בגיבור אמריקאי על מלא. לפחות כך היה.
טאקר הוא הבועט של העורבים מבולטימור, ולמרות שאינו משחק בעמדה נוצצת כמו קוורטרבק או תופס, דווקא מדובר באחת מהעמדות החשובות ביותר בפוטבול. תוצאות רבות נקבעות על ידי החבר'ה הצנומים הללו, ואין כאן מספיק מקום כדי להסביר כמה משחקים סדירים ומשחקי פלייאוף נגמרו בבעיטה מנצחת (או מפסידה) עוצרת נשימה.
וטאקר הוא לא סתם בועט. הוא ה-הבועט. מדובר בילד פלא מטקסס שלא נבחר בדראפט והגיע לבולטימור במקרה, שבמשך 13 עונות ביסס את עצמו כאחד מגדולי הבועטים בהיסטוריה של ה-NFL, עם שיאים שלא נראו כמותם מעולם. הוא מחזיק בשיא הליגה לבעיטה המדויקת הארוכה ביותר במשחק – מרחק בלתי נתפס של 66 יארד, והוא גם הבועט המדויק ביותר בכל הזמנים עם אחוז הצלחה של 89.1%. טאקר נבחר לשבעה פרו-בולים, והיה חלק מרכזי בזכייה של בולטימור בסופרבול ב-2013. בקצרה, לראות אותו מפספס זה מחזה נדיר. הוא אולי אנונימי לקורא הישראלי הממוצע, אך במזרח ארה"ב אינספור תינוקות וכלבים נקראו על שמו. הוא גם השחקן האהוב עליי ביותר, ואני מחזיק בגאווה בחולצה מקורית שלו כבר מספר שנים.
הבעיה התחילה בסוף עונת 2023-2024. עד לאותו זמן, אני ראיתי ברגעים של טאקר על המגרש כזמן מעולה ללכת לשירותים כי לא יקרה שום דבר מעניין על המסך – הוא יעלה, ולא משנה מאיזה מרחק, כדור הפוטבול יעבור את השער הצהוב. אך באותה עונה, טאקר החל לפספס בעיטות יותר ויותר. הדבר המשיך אל תוך עונת 2024-2025, ובפעם הראשונה בקריירה שלו זה השפיע על הקבוצה באופן עקבי, כאשר בולטימור הפסידה ארבעה משחקים בגלל ההחמצות של טאקר (אך הם עדיין הצליחו למצוא את דרכם לפלייאוף תודות לקסם של למאר ג'קסון ודרק הנרי).
המעריצים התחלקו לשני מחנות. מצד אחד, נטען כי בסך הכל מדובר בתקופה קשה ושאסור למהר להספיד את אחד הבועטים הגדולים בהיסטוריה. אותם אוהדים הדגישו שטאקר עדיין הציג אחוזי הצלחה יחסית גבוהים, ושגם הגדולים ביותר, בכל ספורט שהוא, חווים ירידות בביצועים; מהצד השני, היו אוהדים שחששו שהגיל התחיל לתת את אותותיו, ושהקבוצה חייבת להתחיל לחשוב על התקופה שאחרי טאקר, במיוחד אם היא רוצה להגיע רחוק בפלייאוף ולהתגבר על פטריק מהומס וקנזס סיטי.
לקראת סוף העונה, נראה היה שטאקר התאפס על עצמו והאוהדים נרגעו. אך דווקא כשנדמה היה שהבעיות החלו להיפתר, הגיעה סערה נוספת מחוץ למגרש שאיש לא ציפה לה. למרבה הצער ובהפתעה מוחלטת, בשבועות האחרונים הועלו נגדו האשמות חמורות על הטרדות מיניות – האשמות שטילטלו לא רק את המועדון, אלא גם את קהילת אוהדי הרייבנס כולה. המתלוננות, עובדות במכוני ספא ברחבי בולטימור, טוענות כי מאז 2015 ובמשך תקופה ממושכת נהג טאקר לפקוד את המקומו שבהם עבדו, שם התנהג כלפיהן באופן בלתי-ראוי (בלשון המעטה), מה שהוביל לכאורה להשעייתו מכל מכוני הספא בעיר.
ההאשמות הללו מטלטלות את המעריצים עד היסוד, שכן במשך למעלה מעשור טאקר היה עבור רבים ה"נער הקול והטוב" שכולם רוצים בחברתו – דמות אהודה, בעל משפחה צעירה ונפלאה, המנהל אורח חיים שמרני ומעורר הערצה. תרומתו הרבה לעיר ולקהילה הפכה אותו לגיבור בעיני האוהדים ברחבי הליגה כולה, ודווקא בשל כך כה קשה לתפוס אותו כמי שעומד במרכז פרשה של הטרדה מינית. טאקר עצמו הכחיש בתוקף את ההאשמות וטען כי מדובר בטענות חסרות בסיס, אך הפרשה כבר הפכה לנושא שיחה מרכזי בליגה, כאשר פרטים חדשים עוד ממשיכים להתגלות.
במועדון טרם פירסמו הצהרה רשמית, וה-NFL כבר הודיעה על פתיחת חקירה מעמיקה על כל תלונה בנושא. אך בינתיים, עוד לפני שהתבררו תוצאות הבדיקות השונות, נראה כי מחנות האוהדים התאחדו סביב דרישה אחת – לראות את טאקר, אחד מהשחקנים האהובים ביותר, מחוץ למועדון. כך, מה שהתחיל כמהמורה מקצועית, הפך למשבר עמוק בהרבה, והשאלה המרכזית כבר אינה רק מה יעלה בגורלו של טאקר על המגרש, אלא האם בכלל יהיה לו מקום בו בעתיד. ואני? אני רק תוהה מה לעשות עם החולצה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
