לפני ארבעה ימים סיימה מכבי חיפה את רבע גמר הגביע בכיס האחורי של הפועל באר-שבע. כל כך קטנה היא נדמתה, שעוד נותר שם מספיק מקום כדי להכניס את הליגה כולה. היתרון הגדול בלהיות הכי קטן הוא שקטן מזה אי אפשר להיות. משם, מהנקודה הכי קטנה אליה הצטמצמה מכבי חיפה בעונה שהיא כולה התכווצות מתמשכת, אפשר היה רק לגדול. אז מכבי חיפה גדלה. או לפחות כך נדמה היה לה כאשר ריקרדיניו כבש את השער השלישי. כשהמשחק הסתיים ברק בכר לא יכול היה שלא לחשוב למה הוא היה צריך את כל זה. מה היה רע ביום חמישי – פשוט להפסיד, וזהו, באופן שהולם את הנחיתות של מכבי חיפה, בלי להתגרות. לא בבאר-שבע, בעצמו.
המשחק השני בטרנר בתוך ארבעה ימים היה עבור מכבי חיפה הזמנה לגרדום, או הזדמנות לחזור לזירת הפשע ולפתור את התעלומה של עצמה. והייתה גם אפשרות שלישית – ששניהם יקרו ביחד. לצערה של מכבי חיפה, זו הייתה שעתה היפה ביותר וחצי שעתה הרעה ביותר, אבל לא בסדר הנכון. להוביל 0:3 על באר-שבע בטרנר אחרי 65 דקות ולסיים את המשחק על הגחון, בתחושה שאם ספיר ברמן מוסיפה תשע דקות ולא שבע היא מפסידה? הסוף של מכבי חיפה הזאת הוא תמיד אותו דבר – מקטין, מגמד – רק הדרך אליו משתנה.
התגובות בסיום המשחק המטורף בטוטו-טרנר
(באדיבות ONE)
זה התחיל כמו המשחק שישנה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על שתי הקבוצות. מכבי חיפה, שהפסידה עד כה בכל משחקיה מול הגדולות, תפסה בעלות על המגרש הכי ביתי בארץ כאילו השנה היא 2022; באר-שבע התפרקה בין ידיה כמו הייתה קבוצת פלייאוף תחתון. זה נגמר עם אישור נוסף לכל מה שידענו – גם על הפריכות של מכבי חיפה, שמסתבר שאין יתרון שהוא גדול מספיק בשבילה, וגם על הקשיחות של באר-שבע, שמתחוור שאין תהום שהיא עמוקה מדי עבורה.
דבר כבר לא יתעלה על הקאמבק בתשעה שחקנים מול מכבי נתניה, ובשורה התחתונה המחזור הזה הסתיים כאשר הפער של באר-שבע ממכבי ת"א הצטמק מחמש לשלוש, אך בכל מובן שאינו מתמטי זו הייתה עוד תחנה מוצלחת שלה בדרך למטרה הסופית, עוד אינדיקציה לחוסן יוצא הדופן של המוליכה. פעמיים בתוך תשעה ימים קרו לה שני דברים שקורים פעם בחיים – ספיגת שני כרטיסים אדומים ופיגור בשלושה שערים – ובשניהם היא נותרה בחיים. אם הדבר הראשון שצריך בשביל לזכות באליפות הוא להאמין שזה שלך, אז באר-שבע של שני המחזורים האחרונים היא יותר ממאמינה. אפילו אלוהים מאמין בה.
אש, מדורה
מכבי ת"א משחקת באש, ואולי זו תהיה מחמאה שאינה ראויה לה, להגדיר זאת "משחקת", כאילו יש לה שליטה כלשהי על הנעשה. העובדה שיש אש ורגע לאחר מכן אין, לא אומרת שמכבי היא בעלת הבית בסיפור. אולי נכון יותר יהיה לומר שהאש משחקת בה - מדי פעם שורפת אותה, כמו בשבוע שעבר מול ריינה, ומדי פעם לא, כמו השבוע נגד חדרה.
כל כך הרבה להבות עוטפות את מכבי ת"א, שזו אפילו לא הפעם הראשונה העונה שהיא חוזרת מפיגור 2:0 לניצחון. לרוב, חוש שישי שכזה לקאמבקים מעיד על קיומה של התכונה הכי חשובה לקבוצה אלופה – הסרבנות העיקשת להיכנע. לא משנה כמה נואש המצב, הוא לא נואש מדי. קשה לקבל את מכבי ככזאת, בעיקר בגלל הפסיביות של ז'רקו לאזטיץ'. יותר משהוא המחולל של המהפכים הללו – הם קורים מתחת לאפו.
הוא לא משנה מערכים, מתעכב בחילופים אם בכלל מבצע את כולם, ואלו מתרחשים מתוקף פערי הכישרון העצומים בין מכבי ת"א ליריבותיה, פערי כישרון שמלכתחילה לא אמורים לאפשר כניסה לבורות בתדירות שכזאת. אלו היו לפני לאזטיץ' ויישארו הרבה אחריו. מה שייחודי לתקופתו הוא הפרטאץ' ההגנתי. מכבי היא הראשונה העונה שסופגת שני שערים במחצית ראשונה מהפועל חדרה, קבוצה שרוב הזמן מתאמנת בלי כדור. בוודאי שמכבי של לאזטיץ' תחזור מפיגור 2:0. מחקרים מראים כי התנאי הראשון לחזרה מפיגור של שני שערים הוא להיקלע אליו.
אנטיביוטיקה לכדורגל
"אנחנו זקוקים לניצחון, לא משנה איך", אמר חיים סילבס, מאמנה החדש של מ.ס אשדוד, לקראת משחקו הראשון, מול מכבי נתניה. אשדוד באמת לא יכולה להרשות לעצמה להיות בררנית בפיגור של חמש נקודות מהקו האדום, אבל סילבס ממילא לא מציע הרבה אפשרויות. הוא דובר שפה אחת, ומי שיבין – יבין.
בראיון העבודה עם ג'קי בן־זקן התעניין סילבס מה היו אחוזי ההחזקה בכדור של אשדוד עד בואו. "40, 40 ומשהו", השיב בן־זקן, "אנא עארף". "45.23!", דייק האנליסט של המועדון שבמקרה חלף במסדרון. "45 אחוז?! מה אתה מגדל פה, מנצ'סטר סיטי?", סילבס נחרד. הוא התחייב להפחית את אחוזי השליטה בכדור מתחת ל־40 אחוז, ויהי מה, כמו היה שר אוצר שנשבע להוריד את הריבית. בחצי השעה הראשונה מול נתניה החזיקה אשדוד בכדור 39 אחוז, והכל מול יריבה שבעצמה לא משתגעת על חפצים עגולים, אלא שעד לסיום זה תפח ליותר מ־50 אחוז, מה שמראה שלסילבס יש עוד עבודה רבה.
סילבס הוא אנטיביוטיקה לכדורגל, וזה בדיוק מה שאשדוד צריכה. מדובר בקבוצה שבחודש דצמבר כבשה עשרה שערים בחמישה משחקים וזה היה שווה לה נקודה אחת בלבד. אורי עזו וחמודי כנעאן הרי לא צריכים מאמן שיעזור להם לחולל קסמים. הבעיה היא ההגנה שספגה 47 שערים ב־24 משחקים, הממוצע הגבוה ביותר בליגה בישראל שבה לא מוכרים משחקים. אם ההגנה הזאת תהיה רק חלשה, לא מחרידה, הכישרון בחלק הקדמי, שעולה משמעותית על זה של היריבות לתחתית, כבר ידאג ליתר. פער ארבע נקודות לקבוצה שצברה 19 נקודות ב־25 מחזורים זה המון – 21 אחוז ממשקל גופה – אבל אשדוד ניתנת להצלה יותר ממה שאומרים המספרים.
ה-0:0 מול נתניה היה חוסם עורקים לקבוצה מדממת – הפעם הראשונה שאשדוד לא סופגת אחרי 16 משחקים. כשסילבס הגיע להפועל ת"א לפני שנתיים, הוא התחיל את הקדנציה בחמש תוצאות תיקו, שלוש מהן מאופסות. הפעם אין לו זמן להליך גמילה כה ארוך, אבל חייבים להתחיל איפשהו.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.03.25
