זכייה בטרבל – אליפות, גביע ואליפות אירופה – היא עדיין הישג נדיר. מאז הטרבל הראשון של סלטיק של ג'וק סטין ב־1967, זכו רק 11 קבוצות בטרבל מתוך 55 הזדמנויות. רק שני מאמנים הצליחו לחזור על ההישג פעמיים, פפ גווארדיולה ולואיס אנריקה שעשה זאת בשבת עם פריז סן־ז'רמן, ורק שתי קבוצות חזרו על טרבל, ברצלונה ובאיירן מינכן.
כדי לזכות בטרבל מועדון צריך חיבור מושלם, שכל הקארמות יסתדרו בצליל מכוון: סגל עמוק, נטול פציעות, כימיה, אמונה, מזל, יכולות מנטליות, שמירה על המתח התחרותי, יכולת למצוא ולהמציא אתגרים בכל אחד משלושת המפעלים. אפשר לראות עד כמה ההישג הזה עצום גם בשיטת האלימינציה. מועדונים מהקרם של הכדורגל האירופי, ליברפול וריאל מדריד, מעולם לא זכו בטרבל.
7 צפייה בגלריה
אתגר קשה להשגה, אבל הוא הרבה יותר נפוץ ביחס לעבר הלא רחוק. ויטיניה חוגג עם גביע האלופות על ראשו
(צילום: AP Photo/Luca Bruno)
אבל בעוד שבין 1956 ל־2008 זכו רק ארבע קבוצות בטרבל, הרי שמאז הזכייה של ברצלונה ב־2009, פרק זמן של 17 שנים, זכו כבר שבע קבוצות בטרבל. מדובר עדיין באתגר קשה להשגה, אבל הוא הרבה יותר נפוץ ביחס לעבר הלא רחוק.
אם הזוכות הראשונות בטרבל עדיין מגלמות את היופי של "בספורט הכל יכול לקרות" כשמועדונים כמו סלטיק, איאקס ואיינדהובן מגיעים להישג הזה, הרי ששבע הזוכות האחרונות כבר מצביעות על פער המעמדות שנוצר בכדורגל האירופי. יש תקרה שאליה יכולים להגיע מועדונים משווקים קטנים ועם תקציבים מוגבלים. מדובר במועדון סגור של צמרת הכדורגל בחמש הליגות הגדולות, עם השפעה גדולה של הכסף החדש של אמירויות הנפט מהמפרץ. למעשה, לקבוצות ממדינות כמו פורטוגל, סקוטלנד, הולנד, בלגיה או אוסטריה יש תקרה של דאבל. הטרבל הוא מונופול של חמש מדינות כדורגל, כאשר בשתי מדינות, גרמניה וצרפת, קיימת שליטה כמעט מלאה בזהות האלופה, בספרד יש מאבק דו־ראשי, ורק איטליה ואנגליה מציגות מאבק פתוח יותר על זוכות התארים.
לשמור על הרעב
"כדי לזכות בטרבל, הרבה דברים צריכים לקרות בצורה כמעט מושלמת לאורך עונה שלמה. יש דברים ברורים כמו בניית סגל, טקטיקה, אורח חיים ספורטיבי ששומר על הסגל מפציעות", אמר לואיס אנריקה לאחר שברצלונה שאותה אימן ניצחה את יובנטוס 1:3 בברלין בגמר הצ'מפיונס והשלימה את הדאבל, "ואז יש דברים שבדרך כלל הולכים עם הטובים, כמו המזל, שריקות או עוצמת היריבות בהגרלה, ואז יש את מה שמפריד באמת בין קבוצות גדולות ואגדתיות: מועדון שהשחקנים שלו מחויבים אחד לשני כמו משפחה, ואמונה, ובעיקר רעב בלתי נגמר לנצח בלי הפסקה".
7 צפייה בגלריה
שחקני מנצ'סטר סיטי ב-2023. חוגגים כינסה למועדון הטרבל
(צילום: Catherine Ivill/Getty Images)
אינטר של מוריניו זכתה בטרבל בזכות האחדות שהושגה בקבוצה בארוחות ערב משותפות. מוריניו גם הצליח לגרום לשחקנים כמו ווסלי סניידר או סמואל אטו לוותר על אבק הכוכבים שלהם ולשחק למען הקבוצה. קשה לאלף אגואים של כוכבי ספורט ענקיים, אבל ההצלחות של מוריניו גרמו לשחקנים להישמע לו.
במקרה של אינטר, היה קיים גם המוטיב של שחקן אחד שהפך ללוהט בשלבים המכריעים של העונה, דייגו מיליטו, שכבש את שער הניצחון בגמר הגביע האיטלקי, את השער המכריע במחזור האחרון שהעניק לאינטר את האליפות ואת שני השערים בגמר הצ'מפיונס נגד באיירן.
המאמנים שזכו בטרבלים הם כמובן מאמנים מהצמרת העולמית, אבל יש להם גם תפקיד הרבה יותר חשוב כפסיכולוגים. זו לא בעיה להמריץ את השחקנים שלך כשאתה יוצא למשחק חוץ גורלי במילאן בחצי גמר הצ'מפיונס, אבל זה סיפור לגמרי אחר לשמור על אותה רמת מתח ואתגר כששלושה ימים לאחר מכן הקבוצה שלך מתארחת אצל קבוצה מתחתית הליגה המקומית. זו הסיבה העיקרית לכך שריאל פיספסה לפחות פעמיים את הטרבל – היא זילזלה ביריבות שלה בליגה או שהייתה עייפה פיזית ומנטלית או שני הדברים יחד.
7 צפייה בגלריה
בשורה אחת עם פפ - פעמיים טרבל כמאמן. אנריקה חוגג במוצ"ש, במינכן
(צילום: Lars Baron/Getty Images)
טיפת מזל
צריך לעשות הפרדה גם בין הקבוצות ממועדון הטרבל. לבאיירן מינכן, ובעיקר לפריז סן ז'רמן, יש סיכוי גדול יותר להגיע להישג הזה בגלל שכמעט ואין להן תחרות מקומית. אינטר זכתה בטרבל במהלך שלטון דומיננטי שלה בכדורגל האיטלקי. הטרבלים של ברצלונה, בעיקר מול הכישלון של ריאל להשיג את הטרבל, ושל מנצ'סטר סיטי, מרשימים הרבה יותר.
הצ'מפיונס במתכונתו הנוכחית הפך למעשה למהדורה מורחבת של הסופרליג האירופית שלא יצאה לפועל. לקבוצות הקטנות יש הזדמנות להתחכך בגדולות, אבל אין להן שום אפשרות ריאלית להגיע מעבר לשלב רבע הגמר. הקבוצה הכי קטנה שהגיעה לשלב הזה העונה הייתה דורטמונד, לא ממש מועדון קטן, וגם זה קרה רק בגלל שההגרלה הפגישה בין שתיים מהגדולות כבר בשלבים מוקדמים.
זאת אומרת שהסיכויים של הגדולות לזכות בצ'מפיונס עלו. שבע-שמונה קבוצות מתחרות על התואר, מתעשרות יותר מהמפעל עצמו, מתעשרות עוד יותר מאפשרויות השיווק, נהנות מחוקים הרבה יותר קלים בהעברות שחקנים שמאפשרות להן לרפד את הסגל שלהן בשחקנים מובילים מכל העולם, ומדי שנה להרחיב את הפער ביניהן לבין מעמד הביניים של הכדורגל האירופי. אם רוצים להדגיש זאת, אפשר להסתכל על העובדה שבשני גמרים, כל מנצחת היתה יוצאת עם הטרבל בידה.
גם עולם הכדורגל חווה פילוג, בין מועדונים שיש להם המון, לבין מועדונים שיש להם לא קצת, אבל לא מספיק. מאז כניסתו של חוק בוסמן, ליגת האלופות נשלטת לחלוטין על ידי מועדוני ענק מחמש הליגות הגדולות, וגם החמישית היא רק בגלל הזכייה הטרייה של פ.ס.ז'. רק פורטו של מוריניו יוצאת מן הכלל בסטטיסטיקה הזו.
הליגה האנגלית אמורה להיות בעדיפות עליונה לאור המשוואה הזו. אף ליגה לא מחלקת משכורות בסדר גודל של הפרמייר־ליג, אבל באנגליה יש תחרות עצומה ואין פגרת חורף. העומס והתחרותיות קשים יותר משאר הליגות, ולכן היתרון היחסי של הפרמייר־ליג בכסף מתבטל באשר לסיכויים להשלים טרבל.
וגם לא תזיק טיפת מזל. ברצלונה הגיעה לגמר הצ'מפיונס ב־2009 לאחר ניצחון על צ'לסי בזכות שערי חוץ, כשהשופט מתעלם מכמה פסיקות גורליות לטובת צ'לסי, ואנדרס אינייסטה כובש גול בתוספת הזמן. יונייטד זכתה בטרבל המיתולוגי שלה ב־1999 אחרי שהדיחה את ארסנל בגביע עם עשרה שחקנים, ואחרי ששמייכל הציל פנדל של דניס ברגקאמפ ועם שער סנסציוני של ראיין גיגס. הגמר נגד באיירן היה כבר אירוע ששייך למחלקת המיסטיקה.
"הקבוצה שלנו ב־2008 הייתה קבוצה יותר חזקה ועם יותר סיכויים לזכות בטרבל מאשר הקבוצה ב־1999", אמר אלכס פרגוסון בזמנו, "יש הרבה פקטורים שדרכם אפשר להבין למה סגל אחד כן ולמה הסגל של 2008 לא, אבל אם הייתי צריך לסכם את זה במילה אחת, הייתי אומר 'מזל"'.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.06.25
