מאז ה־7 באוקטובר 2023, איבדה קהילת העולים מצרפת 45 מבניה ובנותיה שעלו לישראל או היו צאצאי עולים מצרפת, ונפלו בהגנה על מדינת ישראל. במשלחת הצרפתית למכביה משתתפים כ־160 ספורטאים, והם החליטו להקדיש את התחרויות בענפי הספורט השונים לזכרם של הנופלים מקרב בני הקהילה.
כל ענף ספורט וכל אחד מהמשתתפים בנבחרת יישא את שמו וסיפורו של אחד מהחללים, במטרה להנציח את זכרם, להעניק להם מקום של כבוד בלב אירוע הספורט היהודי הגדול בעולם ולהביא את מורשתם אל מגרשי הספורט, המסלולים והאולמות ברחבי המכביה.
מיכאל קנדל, מנכ"ל עמותת "קעליטה" (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל) וקפטן המשלחת הצרפתית במכביה, מדגיש כי "הבחירה להנציח את הנופלים מסמלת את החיבור העמוק והבלתי נפרד שבין עולי צרפת ומדינת ישראל, ואת המחיר הכבד ששילמו משפחות רבות מאז פרוץ המלחמה. השנה אין הפרדה בין הספורט לבין הזיכרון. אנחנו מגיעים למכביה כדי להתחרות, אבל גם כדי לזכור. מאחורי כל מדליה, כל משחק וכל הישג עומדים אנשים ששילמו את המחיר היקר ביותר למען מדינת ישראל".
קנדל מוסיף כי "העלייה מצרפת היא אחד הביטויים המובהקים והמרגשים ביותר של ציונות חיה ונושמת. אלפי צעירים וצעירות בוחרים מדי שנה לקשור את עתידם וגורלם במדינת ישראל, לבנות כאן את ביתם, לשרת בצה"ל ולהיות שותפים מלאים להגנת המדינה ולעיצוב עתידה. הם מתגייסים מתוך תחושת שליחות עמוקה, מחויבות ואהבת ישראל. הקשר בין יהדות צרפת למדינת ישראל אינו רק קשר של זהות או השתייכות - זהו קשר של ערבות הדדית, של אחריות משותפת, ולעיתים גם של הקרבה. הנצחתם של בני הקהילה שנפלו במערכה היא עדות לקשר הזה, ולכך שגורלו של העם היהודי, בישראל ובתפוצות, הוא גורל אחד משותף".
חייבים להמשיך בעשייה
אחד הלוחמים שתנציח המשלחת הוא רס"ן (במיל') אליאב עמרם אביטבול ז"ל, שנפל בקרב בדרום לבנון ב־24 באוקטובר 2024 בתמרון הראשון בכפר בליידה. אביו, ד"ר מרק אביטבול (65), פיזיקאי ויזם שעלה מצרפת בגיל 18, יהיה חלק ממשלחת העולים מצרפת. הוא ממשיך בדרכו של בנו, שהיה רץ איתו מרתונים, וירוץ במכביה.
"שנתיים לפני שאליאב גיבור ישראל נפל הוא תרם כליה", אומר אביו בדמעות. "אמרתי לו שאם יתרום כליה הוא לא יוכל לשרת בקרבי, אז הוא הסתיר את זה מהמערכת כדי להמשיך לשרת בקרבי. הוא התאמן 15 שנה על לבנון, ותמיד אמר שזו הסכנה הגדולה של ישראל".
אבא של אליאב עם רץ מהקבוצה הצרפתית
(צילום פרטי)
מרק מספר בגאווה על בנו: "אליאב היה נשוי לטל והשאיר ארבעה ילדים. הוא שימש כסמ"פ, והם התגוררו בכפר הנוער תלפיות, שם טיפלו וגידלו ילדים בסיכון. אליאב היה איש של חיבור. בשבעה סיפרו לנו על החיוך הכובש שלו ועל החיבור שלו לאנשים. בכל פעם שהייתה בעיה הוא היה מתייצב, ונותן תחושה שהכל נפתר בחיוך - לא מתוך נאיביות, אלא מקבלת האחר. הוא שירת 300 ימי מילואים עד שנפל בדרום לבנון. כשהגיעו ילדים שנפגעו, הדבר הראשון שאליאב אמר להם זה שיש כאן מעטפת של חום. הוא אמר: 'אנחנו נספק חום ותמיכה, אבל אתם צריכים להוציא את המקסימום'. הם היו באים אלינו, רצים יחד במרתון ירושלים ועושים אצלנו שבת".
החיים שלכם התהפכו ב־180 מעלות בעקבות האסון?
"איבדתי אח לפני 20 שנה בתאונה, הוא היה איש מוסד שנהרג באופנוע, וראיתי כמה ההורים שלי סבלו. כשדפקו לי בדלת וראיתי את הקצינים, ידעתי מיד שאליאב נהרג כי היו לי שלושה ילדים בלבנון. באותו רגע ביקשתי מאבא שלי כוחות להתמודד, שהשמחה תחזור, כי אליאב לא היה רוצה שנהיה עצובים או שנישבר. לקחתי על עצמי להחזיר את שמחת החיים למשפחה. אחרי השלושים לקחתי את כולם לסקי. הם חשבו שאני משוגע, אבל אמרתי להם שאנחנו חייבים לשמוח. מאז, הבן הקטן התחתן והייתה לנו חופה עוצמתית ומרגשת. לא שכחנו את אליאב, וזה הניצחון הכי חזק שלנו - כי אנחנו מאמינים במדינת ישראל ובעם ישראל וחייבים להמשיך בעשייה. הכאב מפלח, אתה מרגיש את החיסרון והולך איתו בכל יום".
מרתון לזכר אליאב
מה הכי מזכיר לך את אליאב?
"אשתי. האמת היא שהוא דומה לאמא שלו בצורה מדהימה (בוכה). גם הילדים שלו לקחו את התכונות שלו - החיוך, השובבות, הנתינה, כל אחד לקח משהו. כיום אנחנו מקימים מכינה לעם ישראל כדי להקנות ערכים של נתינה, ולעודד צעירים להיות פעילים ומובילים בחברה הישראלית".
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
הספורט והריצה תמיד היו חלק ממך או רק בשנים האחרונות?
"אני רץ מרתון. התחלתי לרוץ בגיל 45 ורצתי כבר יותר מ־15 מרתונים. יחד עם אליאב היינו רצים המון, הוא היה מביא את הילדים למרתון ירושלים והיינו רצים חצי מרתון. בשנה שעברה עשינו את מרתון ירושלים לזכרו של אליאב וזה היה מדהים. הריצה היא התמודדות של אדם עם עצמו, לא טכניקה ולא שום דבר אחר. אתה מתחיל מקילומטר אחד ובונה את עצמך - הכל בראש, וזה כלי מצוין להתמודדות עם משברים".
עד כמה הספורט היה חלק מחייו של אליאב?
"הוא לא היה אובססיבי, אבל יש פה חיבור מרתק וסיפור מיוחד במכביה. יש גיבור כמו אליאב, שהוא כמו המכבים. עם ישראל חוזר לארצו ואנחנו מגדירים מחדש את הגיבורים שלנו - הגיבורים מהצבא והגיבורים מהספורט. יש כאן סמליות עמוקה בין הגבורה של אליאב לבין הספורטאים מהארץ ומחוץ לארץ. השותפות הזו לזכר כל הנופלים היא חיבור חשוב מאין כמוהו בין כל החלקים; קשר ישר בין הגבורה של התקופה ההיא, שבה יצאנו לגלות, לגבורה המודרנית דרך הלוחמים והספורט".
פורסם לראשונה: 01:30, 06.07.26
