יש משהו סמלי בעובדה שהעמדה של שי ליברמן על המגרש היא קבלן. הרי זה בדיוק מה שהוא וחבריו עושים בימי אלה לענף הכדורעף הישראלי: תכנון ובנייה מחדש. את הסימן הגדול ביותר לשינוי קיבלנו בסוף השבוע שעבר עם ניצחון הירואי על אסטוניה והעפלה ישירה של הנבחרת לאליפות אירופה 2026. הנבחרת הישראלית לא עשתה זאת מאז 1971, אלא אם אירחה בית באליפות היבשתית, כמו בקיץ 2023. כבר אז נחשב ליברמן עילוי, אבל הנער הצעיר צפה בחבריו הבוגרים יותר לנבחרת תופסים פיקוד. עכשיו, הוא אחד ממובילי המהפכה.
ליברמן, שבאוקטובר יחגוג 20, לא מפסיק לחייך במהלך השיחה, טיפוס חיובי ומאוד אופטימי באשר לכיוון אליו הדברים הולכים. סיבה נוספת לחיוך הקבוע היא המשך המסע האישי שלו באירופה, כאשר אחרי שנה ראשונה באיטליה בקבוצת סונפאר מהעיר פאדובה הוא עובר לשחק בניס הצרפתית. מעברים בחיים לא חדשים לו, ועם כל הכבוד ליבשת השכנה - הסיפור שלו בכלל מתחיל בברזיל, שם נולד.
הכי הגיוני לחשוב שההתחלה שלו הייתה בכדורגל, אבל לא - ליברמן המתנשא לגובה 1.98 מטרים התחיל בבריכה. "רוב הילדים מתחילים בשחייה. אצלי זה התפתח למקום יותר תחרותי", הוא מספר. "אבא שלי היה שחיין, ואני עצמי גם אהבתי את הספורט". הצמיחה בגובה הגיעה בכיתה ח', אז המשפחה כבר עשתה עלייה וחיה כמה שנים ברעננה, וכאן התחיל החיבור עם הכדורעף.
איך בחרת במגמת כדורעף?
"הייתי בסוף כיתה ו', וחבר אמר לי שיש טורניר פסח ושאבוא איתם. הלכנו, ובמקרה היה שם אימון מצוינות, ומאמן המגמה היה שם. הייתי גבוה, והוא דיבר עם אמא שלי שהגיעה לאימון. זרמתי עם זה. עדיין הייתי שחיין, לא התחברתי לעומק לכדורעף - אבל ידעתי שאני צריך להחליט".
באיזו רמה היית בשחייה?
"של תחרויות, לא ברמת הישגים בחו"ל, מקסימום בארץ. זה לא היה רציני לגמרי. בכדורעף אמרו שיש לי פוטנציאל להפוך למשהו רציני. עם הזמן התחלתי לאהוב את הענף יותר, נהניתי יותר. התחלתי להיות במסגרות, נערים, מצוינות. כשהנבחרת פנתה אליי הבנתי שאני רוצה - והלכתי על הכדורעף".
איך היו האימונים הראשונים בספורט קבוצתי?
"זה היה שינוי גדול, בעיקר בגלל השפה. לא דיברתי עברית טוב. בשחייה לא הייתי צריך לדבר, בכדורעף כן. זה עזר לי מאוד ברמה החברית. למדתי להתנהל מול עוד ספורטאים".
ילד פלא? לא ממש
הכישרון של ליברמן בלט מהרגע הראשון וההתקדמות הייתה בהתאם. תוך שנה, הבינו באיגוד הכדורעף שהילד צריך לעבור לאקדמיה במכון וינגייט ולהמשיך להתקדם במסלול עד הנבחרת הבוגרת ולכוון ליציאה לאירופה לליגות בכירות. באותה עת הוא היה שבע ממעברים, אבל הפיתוי היה גדול. "העלייה לישראל הייתה משמעותית ולא ידעתי אם אני יכול לעשות עוד שינוי בשלב הזה. טסתי עם הנבחרת לסלובניה, שם נחשפתי לרמה בחו"ל. הבנתי שאני רוצה את זה וכדי להגיע לשם אני צריך את המעטפת, שעות אימון. בדיוק גם החלפתי עמדה, הכל היה אינטנסיבי. באתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעבור. מבחינה מקצועית זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי".
ציינת שהחלפת עמדה. התחלת כחוסם אמצע ועברת לקבלן.
"העמדה הזו מעורבת יותר במשחק, והיא עניינה אותי. המעבר היה לא קל, המון שעות אימון, המון עבודה. אני לא יכול להגיד שאני עובר עמדה בלי שמאמנים יידעו אם אני מתאים. הם ראו שדברים הסתדרו ותמכו בהחלטה".
מתי הבנת שאתה סוג של ילד פלא?
"לא הייתי משתמש בכינוי הזה, כי לקח לי זמן להתפתח. אני מאמין בעבודה קשה, לא מאמין בקיצורי דרך, ובשלב מסוים הגיעו הישגים עם הנבחרות. ראיתי שאני יכול להתמודד עם קבוצות בליגת העל, והבנתי שאני שם. התחלתי לחלום לשחק בחו"ל".
מרשויות צה"ל קיבלת מעמד של עילוי, לא ספורטאי מצטיין. זה נדיר.
"מאוד נדיר, לגמרי. לא מובן מאליו שנתנו לי את זה. העילוי הזה הוא מה שגרם לי לעשות עוד קפיצת מדרגה. זה היה מטורף. בדרך כלל ישראלים בענף יוצאים למכללות אחרי השירות הצבאי, הם בני 21 ועד שהם מסיימים את הקולג' הם כבר בני 25. בגיל הזה כבר קשה לצאת לשחק באירופה. אני ידעתי שיש לי יותר סיכויים לצאת לאירופה בגיל צעיר ולהתפתח שם, וכמובן במקביל לעזור לנבחרת".
התחנה הראשונה שלך הייתה באיטליה.
"לפני שנתיים באו לראות אותי באליפות אירופה שהייתה פה וגם בנבחרות הצעירות. ראו את הרמה ואולי את הפוטנציאל וככה זה התגלגל. בעיניי, איטליה הליגה הכי חזקה".
אז למה לעבור לצרפת, לניס?
"לצערי, לא שיחקתי הרבה העונה. יש באיטליה הגבלת זרים ובצרפת אין. זה כן היה צעד גדול בהתפתחות שלי, ואני יודע שבניס אקבל יותר דקות. אזור טוב, יש שם אנטישמיות, אבל זה כמו כל מקום אחר בעולם".
חווית אנטישמיות בשנה החולפת?
"ראיתי הפגנות נגד ישראל כשנסעתי באוטובוסים לאימונים. בקבוצה ידעו שאני מישראל, כיבדו אותי. הרבה אנשים שם לא מבינים את המצב. ניסיתי להסביר את הסיטואציה. במשחק של הנבחרת מול יוון באו עם דגלי פלסטין והפגינו נגדנו. זה קורה, אי־אפשר להתעלם מזה".
מסי ורונאלדו של הכדורעף
ליברמן עדיין מאוד אוהב כדורגל ("זוכר שבהפסקה בברזיל כל הילדים היו משחקים"), ובשעות הפנאי הוא גם אוהב לצפות בסרטים. בכל ראיון איתו חוזרת השאלה האם הייתה לו התלבטות אם לייצג את ישראל או את המולדת ברזיל.
"גדלתי פה, השחקנים הם החברים שלי לחיים", הוא עונה. "אני אוהב אותם ברמה שאי אפשר להסביר. מה שאנחנו עושים פה הוא יפה. אנחנו מנסים שישמעו עלינו, שנוכל להביא שמחה למדינה ולייצג אותה בכבוד. זה התחיל באליפות אירופה, היה קהל, אפילו שלא היה מפוצץ. אם לא המלחמה היינו יכולים לארח גם את המשחקים בגולדן־ליג".
5 צפייה בגלריה
"מנסים שישמעו עלינו, שנוכל להביא שמחה למדינה ולייצג אותה בכבוד". אוהדי נבחרת ישראל באליפות אירופה ב-2023
(צילום: טל שחר)
איך הייתה החוויה של אליפות אירופה 2023 עבורך?
"מטורפת. זה לראות כוכבים שהייתי צופה בהם בטלוויזיה, כמו מסי ורונאלדו של הכדורעף. לשחק ברמה כזו - היה מטורף. חלום שהתגשם. רק התחלנו".
ביוני זכיתם במדליית הארד בגולדן־ליג. אתה מרגיש שזו ההזדמנות להקפיץ את ענף הכדורעף לפסגות חדשות?
"מה שאנחנו עושים לא נעשה פה יותר מ־50 שנה. התחלנו לשבור תקרות זכוכית ונקווה שזה לא יהיה חד־פעמי. אנחנו ברמה. שנה הבאה יש את אליפות אירופה, וזה צריך להמשיך גם אחרי".
הייתה לכם חתיכת חוויה בגולדן־ליג עם מבצע "עם כלביא". לא יכולתם לחזור ארצה, אז נסעתם לגרמניה להתאמן אצל המאמן איתמר שטיין.
"זה היה כיף! חוויה מאוד מגבשת. היינו שמונה שחקנים, כל היום ביחד. זה גם עזר לגמרי עם ההגעה לחצי הגמר בטורניר. כן היה קשה לא להגיע לישראל כמעט חודש, ואני יודע שבשביל החלום אני צריך להקריב. המטרה הסופית שלי היא להיות השחקן הכי טוב בעולם".
פורסם לראשונה: 01:30, 26.08.25
