1. כרגיל, שיי גילג'ס-אלכסנדר היה נהדר, עם 34 נקודות ב-107:123 של אוקלהומה על אינדיאנה, שאיזן את סדרת הגמר ל-1:1. משחק בית תשיעי ברציפות עם לפחות 30 נקודות, נתון שמקפיץ אותו מעל מייקל ג'ורדן, ג'רי ווסט ובוב פטיט ומשווה אותו לווילט צ'מברליין. על הדרך הוא גם שבר את שיא הנקודות לשחקן בשני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר עם 72, נקודה אחת יותר מאשר השיג אלן אייברסון. הוא גם החטיא רק עשר זריקות לעומת 16 במשחק הראשון, מסר נפלא מתוך השמירה הכפולה עליו, חטף ארבעה כדורים, ותפס פיקוד על המשחק החל מהשנייה הראשונה.
אבל המשחק הזה הוכיח שוב שגילג'ס-אלכסנדר, טוב ככל שיהיה, לא מספיק לבד מול אינדיאנה. העומק של הפייסרס, הגיוון שלהם, היכולת בהגנה לתת לאוקלהומה קצת מהתרופה של עצמה, יכריחו את אוקלהומה לשחזר את מה שעשתה הבוקר. מאמץ קבוצתי קולקטיבי, תרומה משמעותית מהשחקן העשירי או ה-11.
4 צפייה בגלריה
טוב ככל שיהיה, לבד זה לא יספיק. גילג'ס-אלכסנדר
(צילום: William Purnell / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
2. הלחץ עובר עכשיו לאינדיאנה, גאוגרפית ומנטלית. לאוקלהומה יש העונה מאזן של 2:18 במשחקים שאליהם הגיעה אחרי הפסד. תריסר מהניצחונות הללו היו בפער דו ספרתי. היא לא קבוצה שנקלעת למשברים. יכולת ההתאוששות שלה מדהימה. אינדיאנה היא קבוצה הרבה יותר שבירה.
זה היה פחות משפיל ממה שאוקלהומה עשתה לדנבר לאחר שזו ניצחה במשחק הראשון באוקלהומה בחצי גמר המערב, אבל לא פחות החלטי. אוקלהומה סגרה את המשחק מוקדם במחצית הראשונה ושלחה מסר לחבורה של ריק קרלייל: אנחנו לא קליבלנד או הניקס. אינדיאנה תעלה למשחק השלישי באותה תחושה שאוקלהומה עלתה למשחק הבוקר: אנחנו חייבים לנצח. אסור לנו להיקלע לפיגור בסדרה נגד הקבוצה הזו.
4 צפייה בגלריה
אוקלהומה ידעה שהיא חייבת לנצח. קייסון וולאס נאבק על כדור עם אנדרו נמבהארד
(צילום: MATTHEW STOCKMAN / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
3. הפייסרס הפסידו את המשחק במחצית הראשונה שבה קלעו 41 נקודות ב-35 אחוז מהשדה. מספרים נמוכים מאוד לאחת מקבוצות ההתקפה היותר פוריות בליגה, ומספרים שלא מאפשרים התמודדות מול אוקלהומה בבית.
הפייסרס הגיעו לגמר ה-NBA בגלל הכדורסל הקיבוצניקי שלהם: הכל שייך לכולם, כולם תורמים, לכל אחד יש ההזדמנות לקבל את שתי הדקות באור הזרקורים או עשר דקות של תהילה. זו קבוצה נטולת היררכיה. זה החוזק שלה, אבל זו גם נקודת התורפה. אין לה לאיפה ללכת ממש במשחק כמו הבוקר. אין לה את השחקן שיכול לקחת אותה על הגב, שיפרוץ את הדרך ויצעק ''אחריי''.
לטייריס האליברטון יש את החומרים הללו. ראינו את זה מספיק פעמים בפלייאוף הזה. יש לו כדורסל וחוכמת כדורסל מהגבוהים בביזנס. אבל אתמול הוא שוב היה בחלק היורד של נדנדת הכדורסל שלו. 17 נקודות, רובן כשהמשחק היה גמור, ויחס של 1.2 אסיסטים לאיבוד כדור (עם שיא עונתי של חמישה איבודים). רק לשם השוואה: היחס אסיסטים לאיבודי כדור של האליברטון במהלך העונה הרגילה היה 5.6, ובפלייאוף 8.
יהיו משחקים בסדרה הזו שבהם האליברטון יהיה חייב להיכנס לדמות אחרת, שבהם הפייסרס יצטרכו ממנו יותר מאשר עוד הופעה - שהוא יצטרך להיות המנהיג, הכוכב, השחקן שכולם מסתכלים עליו כאחד שישיג את הנקודות כשצריך וקשה. הוא יצטרך להיות לפעמים גילג'ס-אלכסנדר, אפילו אם זה לא ממש האופי שלו.
האליברטון יצטרך לשחק את משחק מספר 3, ולפחות עוד שני משחקים בסדרה הזו, עם הלך רוח אגרסיבי של: אני במשחק חוץ, אנחנו בפיגור של נקודה או שתיים, והכדור אצלי להתקפה האחרונה. ככה. בכל התקפה של אינדיאנה. זה נכון שהוא בנוי מחומרים אחרים, ובגלל זה לאינדיאנה יש את האופי הקבוצתי המיוחד שלה, אבל אינדיאנה צריכה אותו יותר סוליסט, יותר סופרסטאר, כי היא לא מספיק טובה אחרת. יש גבול לכמות הניסים שאפשר לייצר בפלייאוף אחד.
4. אבל גם שאר הסגל של אינדיאנה חייב לתת כתף. האליברטון וגילג'ס-אלכסנדר ירדו לספסל כמעט באותו זמן בשלהי הרבע הראשון, כשהפייסרס היו בפיגור של נקודה. כשהאליברטון חזר, הם היו כבר בפיגור 13. הפייסרס, בשני המשחקים הראשונים, בפלוס 7 כשהאליברטון על המגרש, ובמינוס 22 כשהוא על הספסל.
זה ישתנה במשחק מספר שלוש. שחקנים שבע עד תשע בסגל מרגישים הרבה יותר נוח בבית. השחקנים באותו מעמד בקבוצה היריבה ירגישו פחות נוח במגרש עוין. חוץ מאלכס קארוסו כמובן. שים אותו על המאדים ותקשור לו יד אחת מאחרי הגב, והוא עדיין ייתן את אותה תפוקה. פנומן של הזעה. אינדיאנה ניצחה את המשחק הראשון גם בגלל תפוקה גבוהה יותר של הספסל בדקות ונקודות. הפעם שני הספסלים שיחקו כמעט את אותו מספר דקות, אבל זה של אוקלהומה קלע 48 נקודות לעומת 34 של אינדיאנה.
אינדיאנה ניצחה בפלייאוף הזה יותר מדי משחקים עם יכולת די פושרת, כולל הניצחון שגנבה במשחק הראשון. זה לא יספיק נגד אוקלהומה, קבוצה בממדים היסטוריים השנה. מדובר בקבוצה שדוחפת את היריבות שלה עד הקצה. אינדיאנה לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד בזירה, לשרוד, ולחכות להזדמנות שלה לתת נוק אאוט בסיבוב האחרון. אי אפשר לנצח ככה ארבעה משחקים בסדרה של שבעה. לא נגד אוקלהומה הזו.
פורסם לראשונה: 09:00, 09.06.25
