לפני שנתיים וחצי הזדעזעה ה-NBA כאשר לילה אחד החליט קיירי ארווינג לשלוח את מיליוני עוקביו לצפות בסרט קונספירציה אנטישמי. שיתוף סרט כזה הוא תועבה בכל מקום, אבל לעשות זאת כשאתה שחקן של ברוקלין נטס, זה לא רק משבר מוסרי, זה משבר יחסי ציבור בלתי הפיך.
במקום אחר הסיפור אולי היה נגמר תוך כמה ימים. בברוקלין הסערה נמשכה שבועות, ארווינג הושעה ואיבד ספונסרים, וכמה חודשים לאחר מכן נשלח לדאלאס, רחוק-רחוק מברקלייס סנטר.
מנהטן היא כמובן המרכז הכלכלי-תרבותי-תיירותי של ניו-יורק, אבל ברוקלין היא זו שמחזיקה על הגב את העיר המגוונת בעולם. יותר מ-2.5 מיליון איש חיים בברוקלין. אם הייתה עיר בפני עצמה, היא הייתה אחת מחמש הגדולות בארה"ב. גרים בה לבנים, שחורים, היספנים, אסייתים, יוצאי הקאריביים, אנשים מכל הדתות, אנשי מעמד כלכלי גבוה והרבה עניים, כמעט חצי מהתושבים מדברים בבית שפה שאינה אנגלית, כולל יידיש.
גם במגוון האינסופי הזה, אין דומה לנוכחות היהודית בברוקלין. לפחות חצי מיליון בני אדם, חמישית מתושבי ברוקלין, הם יהודים. וזו עוד הערכה שמרנית בגלל הקושי לפקוד אוכלוסיות אורתודוקסיות. יהודים, לטובת ההקשר, מהווים רק כ-2.5 אחוז מאוכלוסיית ארה"ב. כל זה לא אומר שהברקלייס סנטר יתמלא בעונה הבאה ביותר מ-17 אלף אוהדים יהודים, אבל זה כן אומר שבן שרף ודני וולף מגיעים למקום שבו יהיה להם הכי קל להתאקלם בקבוצת NBA, ולפחות שרף גם ימצא בקלות אוכל מהבית.
הארומה של ג'יי-זי
על המגרש זה כבר סיפור שונה. וולף ושרף נוחתים בקבוצה שאמנם משחקת ב-NBA, אבל כרגע היא לא ממש קבוצת NBA. המרחק בין המקום העכשווי של הנטס לחלומות במעבר מניו-ג׳רזי לברוקלין ב-2012 הוא בערך כמו המרחק מבורו פארק האולטרה-אורתודוקסית למצעד הגאווה בגריניץ' וילג'. מגובים בארומה של ג'יי-זי - שהיה לו חלק בבעלות על הקבוצה והיה שותף פעיל מאוד בעיצוב הברקליס סנטר הנהדר - הנטס עברו מהאפרוריות של ניו-ג׳רזי לרובע של ניו-יורק שהפך פתאום נחשק מאוד.
ההיפסטרים שנהרו לוויליאמסבורג וברוקלין נטס במדים שחורים באולם הקולי בפרוספקט הייטס היו אמורים לעקוף ביחד את מנהטן ואת ניו-יורק ניקס. זה אפילו הספיק כדי למשוך את קווין דוראנט שחיפש מקום להוכיח כי הוא יכול להוביל קבוצה בעצמו, רק כדי לגלות שהוא לא. 13 שנה אחרי המעבר, ברוקלין יקרה כמו מנהטן, ולא רק שהנטס לא עברו את הניקס, הם בקושי קבוצת כדורסל. המציאות הזו יכולה להיות הדבר הטוב ביותר שקרה לשרף ו-וולף.
קבוצתיות והגנה חזקה
עוד לפני הדראפט התחושה היתה שאם שרף ייבחר בסיבוב הראשון, זה יהיה לברוקלין, שהיו לה חמש בחירות ושפע סיבות להמר על כישרון בוסרי שהתקרה שלו כל כך גבוהה עד שאי-אפשר לראות אותה. הבחירה בוולף הייתה פחות צפויה. הוא אמור היה להיבחר יותר גבוה והנטס הופתעו למצוא אותו פנוי במקום ה-27. הם מצטרפים לקבוצה עם מאמן אירופי, ג׳ורדי פרננדס הספרדי, שאהוב על שחקנים וקיבל מנדט לבנות לגמרי מחדש, ולגמרי בצלמו: הגנה חזקה והתקפה קבוצתית.
לנטס יש כרגע שלושה ותיקים חתומים: קמרון ג׳ונסון, ניק קלקסטון וטרנס מאן. יש להם עוד כמה שחקנים על חוזי רוקי, וזהו. עכשיו מצטרפים חמישה רוקיז חדשים. בקבוצה בלי פליימייקר, שרף יתחרה על דקות מול איגור דמין הרוסי ונולאן טראורה הצרפתי, אבל האפשרויות יהיו שם, גם עבורו וגם עבור וולף.
נהוג לחשוב ששורת השיר "ג'ונגל בטון שעשוי מחלומות" מתייחסת למנהטן, אבל היא רלוונטית גם לברוקלין. פוטנציאל האוהדים עצום, כמו גם הטינה הגדולה למנהטן, וההזדמנות לעשות את זה בניו-יורק, מהצד השני של גשר ברוקלין, על הרצפה. צריך רק להרים אותה.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.06.25
