ירדן שועה, כך מסתבר, יודע למסור לא רק את הכדור אלא גם את הרגע. כאשר עומר אצילי הוכשל ברחבה של בני ריינה דקות ספורות לתוך הופעת הבכורה שלו בבית"ר ירושלים, שועה עשה הצגה משכנעת של אחד שהולך לבעוט את הפנדל בעצמו ולעזאזל כל כללי הטקס הלא כתובים. הוא השהה את המתח ובנה את הדרמה, ובכך רק העצים את הרגע שבו מסר את הכדור לאצילי. בכך גם המובן מאליו – אצילי בועט את הפנדל – הפך לאירוע. ככה זה בבית"ר. כל גול – הפקה.
השאגות שנשמעו כאשר שועה זימן אליו את אצילי והשאיר לו לבעוט את הפנדל היו חזקות יותר מאלו הנשמעות בעקבות 90 אחוז מהשערים בליגת העל. זו לא הייתה תיאטרליות ריקה, אלא רגע בעל משמעות. מחווה קטנה של שועה, שהמחיזה את מוכנותו לפרגן לאצילי – מה שלא היה קורה אם אצילי היה לוקח את הכדור בעצמו שלא על דעתו של שועה – ניטרלה את המוקש הגדול שהוא שאלת מסוגלותם של שני כדורגלני האלפא הללו לחלוק את המלכות. שועה פרגן לאצילי, שבתורו רץ לשועה אחרי שכבש את הפנדל, וגר זאב עם כבש, או כבש עם כבש, או זאב עם זאב – עד עצם היום הזה.
הבעיה בבית"ר שאין אצלה באמת "עד עצם היום הזה" – משהו תמיד קורה. חוץ מזה, מידת הפרגון בין שועה לאצילי היא מאחרונת הצרות שלה. מדאיג יותר הפרגון של ז'אן מרסלן ליריבות, והפטאליות המובנית של בית"ר, שיש לה חוש שישי לניצחונות דרמטיים וחוש שביעי להפסדים מטופשים. גם סיטואציה שהיא יותר מאידיאלית – אצילי כובש, ובתוך כך מפיג את החשש סביב מאבקי טריטוריה עם שועה – מסתבכת כהרף עין עם שוויון בהתקפה הבאה, כרטיס אדום ופיגור 3:1 עוד לפני הדקה ה־50. בסוף הגיע גם הרביעי.
בית"ר היא טריפ כדורגל שבו דבר אינו כפי שנדמה. כשזה אמור להיות קשה – פיגור 1:0 וחיסרון מספרי מול מכבי ת"א, המחצית השנייה מול מכבי חיפה – זה הופך לקל. כשזה אמור להיות קל – טבריה בבית, ריינה – זה בסוף קשה. רכבת הרים שכזאת יכולה להפוך את בית"ר לכל היותר לאלופת הליגה הפסיכדלית, לא ליגת העל.
אם בית"ר הייתה מתחרה בענף היאבקות מתוסרט מראש, העלילה שלה הייתה הטובה ביותר. היות שמדובר בפלטפורמה אחרת, המחייבת בדיוק את ההפך ממה שיש לבית"ר – יציבות, היגיון – זה חסר סיכוי. היא לא יכולה לעמוד בקצב לאורך זמן. לכל היותר בכוחה לשטות במביטים מהצד בכל פעם שהיא שוברת שיא – הופכת מול מכבי ת"א או מנצחת פעמיים את מכבי חיפה.
על הכדורגל הישראלי לרשום לעצמו תזכורת לקראת הפעם הבאה שתנצח את מכבי ת"א או תפתיע את באר־שבע: פרופורציות, עד כמה שזה נדמה בלתי אפשרי במקרה של בית"ר.
מרכז הרחבה של מכבי ת"א, אזור חופשי לטיסה
כוח העל של עירוני טבריה הוא להפוך את הקבוצות הגדולות לקטנות. את מכבי חיפה ומכבי ת"א היא הפכה למכבי טבריה ואת בית"ר ירושלים לבית"ר טבריה. 43 אחוז מהנקודות שלה העונה הושגו מול השלוש. אם תשחק מולן לנצח ולא חלילה נגד מכבי פ"ת או הפועל ירושלים, תישאר בליגה. קשה לה לשחק כדורגל – עשרה שערים בלבד העונה לפני המשחק אתמול – אבל לא כל כך קשה לה למנוע מאחרות לשחק כדורגל. אם העולם היה מורכב רק מקבוצות גדולות ועירוני טבריה, הענף לא היה הופך פופולרי.
לא קל להוביל 0:2 על טבריה (ההגנה החמישית בטיבה בליגה) כפי שעשתה מכבי ת"א עם שערו של נמניה סטואיץ' בדקה ה־47, אבל עוד יותר קשה מכך זה להסתבך אחרי שזה קורה. 16 מ־19 השערים האחרונים שכבשה מכבי ת"א הובקעו במחצית השנייה, ואילו טבריה כבשה יותר משער אחד רק בשניים מ־17 משחקיה הקודמים, אז איך תעשה את זה במחצית? השער של סטואיץ' היה אמור להיות סוף הסיפור, אבל הוא התגלה כתחילתו בגלל שער אחד רשלני שלא אופייני למכבי ת"א, ושער נוסף שדווקא כן.
4 צפייה בגלריה
הופכים קבוצות גדולות לקטנות. שחקני עירוני טבריה חוגגים מול מכבי ת"א
(צילום: גיל נחושתן)
השער הראשון של בסאם זערורה היה שער שסופגת קבוצה במצב של 1:1 והולכת על כל הקופה כדי לנצח – לא אחת שכבר ביתרון 0:2. לא יעלה על הדעת שבין זערורה לרועי משפתי יהיו 50 מטרים דשא. יש אגרסיביות, ויש שיגעון. השער השני, אגב הגבהה ללב הרחבה, הוא מכבי כמעט כמו הצבע הצהוב. מרכז הרחבה שלה הוא אזור חופשי לטיסה, שבו כל הגבהה ראשונה רבע גול, וכל הגבהה שנייה – חצי גול. במחצית הראשונה שחקני טבריה הגיעו ראשונים לארבע קרנות ברציפות. רק הזווית שבה הראש של אונדז'יי באצ'ו פגש בכדור הצילה את מכבי מלספוג כבר אז.
בדקה ה־90, בניסיון המי־יודע־כמה מתיבת החמש, הגיאומטריה התאזנה וטבריה כבשה. לרועי משפתי יש שני מצבי הפעלה: או שהוא מהסס לצאת לכדור גובה, או שהוא יוצא ומצטער שהוא לא היסס. משפתי כשוער פותח במכבי ת"א זו העונה השנייה הוא סיפור סינדרלה אמיתי. למרבה הצער, בכל סינדרלה מסתתרת גם לכלוכית.
הפליק-פלאקים של מכבי חיפה
במכבי חיפה יש שחקן אחד שאי־אפשר בלעדיו – דיא סבע. הבעיה הגדולה עם השאר היא שאי־אפשר איתם. גם הניסיון המופגן של ברק בכר לזעזע את המערכת עם החלפתו של חצי מההרכב שפתח מול בית"ר ירושלים (כולל כל שלישיית הקישור), לא יכול לזעזע יותר ממה שהיה שם קודם. מכבי חיפה היא מעבר לגבולות הזעזוע. אם מחר יוחלפו עשרה שחקנים התגובה תהיה "הגיע הזמן!" ולא "מה לעזאזל קורה פה".
דרך נוספת להדגיש את האכזבה והאופן הכושל שבו מכבי חיפה נבנתה היא שהמחצית הטובה ביותר שלה זה תקופה ארוכה, הראשונה במשחק אתמול מול קריית־שמונה, נרשמה כשהיא הכי רחוקה מצורתה המקורית. גם מחמאה היא למעשה ביקורת. מכבי חיפה הייתה צריכה לבצע ארבעה פליק־פלאקים – איתן אזולאי, ליאם חרמש ואלכסנדר סירוטה בפנים; מחמוד ג'אבר וליאור רפאלוב בחוץ, דין דוד פצוע ועלי מוחמד מורחק - כדי לעמוד על הרגליים. זו לא יכולה להיות התשובה ארוכת הטווח לבעיה – לכל היותר שבת אחת שבה לא היה צריך לשאול שאלה.
פורסם לראשונה: 01:30, 12.01.25
