כריסטיאנו רונאלדו. אגדה חיה, מכונת שערים, גוף של פסל יווני ונחישות של לוחם. אבל בואו נדבר דוגרי – הוא לא השחקן הכי טוב בהיסטוריה. כן, הוא במקום השני. גבוה מאוד. שיאן, אלוף, מודל של התמדה והישגיות. אבל "הגדול מכולם"? לא, פשוט לא.
וזה לא מתוך זלזול – רונאלדו ראוי לכל הכבוד שבעולם. שחקן שהמציא את עצמו מחדש פעם אחר פעם: מכנף שמאל קטלני ביונייטד, דרך סקורר מפלצתי בריאל מדריד, ועד אייקון עולמי עם מותג שמכניס מיליונים.
אבל greatness אמיתי נמדד לא רק בכמות השערים – אלא באיך הם הובקעו, מתי, נגד מי, ובאיזה הקשר. ופה, בדיוק כאן, רונאלדו נופל.
לאו מסי היה הלב של ברצלונה – קוסם שמשך את העולם למסך. טיקי-טאקה, יצירתיות, גאונות על הדשא. הוא יצר, שיתף, השפיע. רונאלדו, לעומת זאת, לעיתים נראה קר, כמעט מכני. חד כתער, כן – אבל יותר כלי התקפי בתוכנית משחק מאשר מרכז ההשראה של הקבוצה.
תשאלו את עצמכם – מתי באמת ראיתם את רונאלדו "משחק" את המשחק, לא רק מסיים מהלך? והיום? הוא בליגה הסעודית. אני מבין – כסף, כבוד, רצון להמשיך לשחק.
אבל נודה באמת: זו לא הליגה שמוכיחה שאתה בטופ. זה לא צ'מפיונס, לא קלאסיקו, לא דרבי באולד טראפורד עם לחץ בלתי נתפס מהיציעים. גם אם יכבוש 1,000 שערים שם – זה לא אותו דבר. זו לא אותה עוצמה, לא אותה מורשת, לא אותו אתגר.
בזמן שמסי סחב את ארגנטינה לגביע עולם בגיל 35, עם תצוגות מול צרפת, קרואטיה, הולנד – רונאלדו מצא את עצמו על הספסל במשחק נוקאאוט. וזה, לצערנו, היה הרגע שבו כולם הבינו – הוא כבר לא שם.
רונאלדו הוא אגדה. הוא תמיד יהיה. אבל הכי גדול אי פעם? לא. וזה בסדר. גם מקום שני זה הישג בלתי נתפס. אבל צריך לדעת להוריד את הראש כשמישהו אחר – פשוט היה טוב יותר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
