מאז פתיחת הפלייאוף התחתון, עירוני טבריה השיגה נקודה אחת בלבד מתוך 9 אפשריות. והנקודה הזו – לצערנו האוהדים – לא רק שלא מספיקה, אלא גם משקפת את המצב: קבוצה תקועה, מבולבלת, לא מאיימת ולא מלהיבה. ההסבר הקבוע לשיטה ההגנתית והזהירה של אלירן חודדה תמיד היה ברור: “המטרה היא להישאר בליגה – לא להבריק”.
ובמשך זמן מה זה באמת היה מתקבל בהבנה. עונה ראשונה בליגת העל, סגל קצר, תקציב מוגבל – העיקר לשרוד.
אבל עכשיו, כשהירידה קרובה מתמיד – צריך לשאול את השאלה הקשה: אם גם לא נהנינו מכדורגל – בלשון המעטה – וגם נרד ליגה, אז מה בעצם נשאר מהשיטה הזאת?
המשחק האחרון מול מ.ס אשדוד המחיש זאת בצורה כואבת. טבריה שוב שיחקה כדי “לא להפסיד” – אבל שוב הפסידה. בלי רעיונות, בלי תעוזה, בלי שינוי.
והרגע היחיד שאפשר לקחת ממנו משהו? כניסתו של מיכאל אוחנה. כמה נגיעות חכמות, ניצוץ של יצירתיות, טיפה אור בתוך ההתקפה האנמית של הקבוצה.
ולמרות הכול – כן, צריך גם לומר את זה: אלירן חודדה עשה עבודה לא פשוטה. הוא הוביל את המועדון הזה לאורך עונה מאתגרת, שמר על שקט, עבד קשה. אבל ייתכן שדווקא עכשיו, כשהכול על הקו – הגיע הזמן להודות שהשיטה כבר לא עובדת. ההישארות בליגה עוד אפשרית – אבל רק אם תהיה תזוזה, שינוי, אומץ.
ויפה שעה אחת קודם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
