ברגע שדייגו פלורס הוכרז כמאמן מכבי חיפה, רבים הרימו גבה. “עוד אחד שאין לו עבר כשחקן”, “מה הוא עשה כמאמן ראשי?”, “הוא הרי היה רק מתורגמן”… אבל מי שמסתפק בתוויות – מפספס את הסיפור כולו. פלורס הוא לא מאמן גנרי. הוא לא בא עם תעודת אליפות, אבל מגיע עם דבר לא פחות חשוב: דרך.
דרך שבנויה על נחישות, אומץ, רעב וכדורגל טקטי ברמות הגבוהות ביותר. וזו בדיוק הדרך שמכבי חיפה צריכה כעת – אחרי עונה מתנדנדת, סגל לא מאוזן, וקבוצה שמחפשת זהות חדשה.
מה שלא נשבר – רק התחזק
בגיל 24, כשהבין שלא יהיה שחקן גדול, פלורס לא ויתר על החלום – הוא שינה את המסלול. בגיל 30 עזב את ארגנטינה בלי כלום בידיים, נסע לאירלנד – כי זו הייתה המדינה היחידה שנתנה לו ויזה – ומצא את עצמו מוכר אמפנדות ועובד כבריסטה כדי לממן את הלימודים והשאיפות.
מי שמוכן ללכת 15 ק”מ ברגל בלילה, אחרי משחק של קבוצת נוער באנגליה – רק כי לא היה לו כסף לנסיעה חזרה למלון – הוא לא אדם רגיל. הוא אדם שמוכן ללכת רחוק – תרתי משמע – בשביל החלום. וזה בדיוק סוג המנהיג שמכבי חיפה צריכה על הקווים: אחד שלא מפחד מהדרך הארוכה, אלא בונה בה יסודות.
מאמן ראשי – ולא רק עוזר
נכון, פלורס התפרסם בזכות שנותיו כעוזר של מרסלו ביילסה, אחד המאמנים הגדולים והמשפיעים בעולם. אבל מאז – הוא כבר הלך לבד. כמאמן ראשי בגודוי קרוס, סן מרטין וחימנסיה, הוא חווה הכול: ניצחונות גדולים, תבוסות כואבות, פיטורים, החתמות מחדש, ושוב פיטורים. אבל בתוך הרזומה הזה מסתתר סיפור עמוק של למידה, שיפור והתפתחות.
בסן מרטין הוא כמעט עשה את הבלתי ייאמן – לקח קבוצה מליגת המשנה, הוביל אותה לשיא נקודות היסטורי והעפיל עד גמר הפלייאוף על העלייה. לא היה לו סגל נוצץ, לא היה לו תקציב גדול – אבל הייתה לו קבוצה ממושמעת, רעבה ואינטנסיבית.
הבנה, עומק ותשוקה – לא פוסטר נוצץ
פלורס הוא לא מאמן של גימיקים. הוא לא מחפש תשומת לב ולא כותרות – הוא מחפש להשתפר. הוא מדבר בשקט, מנתח לעומק, ומציב סטנדרטים גבוהים – קודם כול לעצמו. כמו שאמר באחד הראיונות:
“אני צריך להיות מושלם כדי שיתייחסו אליי. כשאין לך עבר כשחקן – אתה חייב להרוויח הכול דרך העבודה שלך.”
וזו בדיוק הגישה שמכבי חיפה זקוקה לה עכשיו. אחרי עונות שבהן חיפשה זהות בין מאמנים זרים ש”נשברו” מהר מדי, לבין ישראלים שקרסו תחת הציפיות – פלורס מגיע עם איזון. הוא מאמן שראה עולם, עבד תחת לחץ, למד מהגדולים – והוא רעב להוכיח.
דווקא בגלל שלא היה שחקן – הוא מבין שחקנים
כמו רבים מהמאמנים הטובים בעולם – גם פלורס לא היה שחקן גדול. אבל דווקא בגלל זה, הוא בנה לעצמו קריירה על בסיס ידע, ניתוח, עבודה קשה – ולא על כבוד מהעבר. הוא מדבר עם שחקנים בגובה העיניים, יודע לזהות חולשות ולחזק אותן, מבין את הדינמיקה הקבוצתית, ויודע להוציא מכל שחקן את המקסימום.
לסיכום: הוא לא הגיע לפה כדי “ללמוד את הליגה” – הוא הגיע כדי להוביל
מכבי חיפה לא צריכה עוד שם נוצץ. היא צריכה דמות עם חזון, עם ערכים, עם גב מקצועי – ובעיקר, עם רצון לבנות משהו חדש. לא לתקן. לא להדביק. לבנות. פלורס אולי לא המאמן הכי נוצץ שהגיע לכרמל – אבל הוא בהחלט יכול להפוך לזה.
וזה, אולי, הכי חיפאי שיש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
