לוקאס ואסקס, בן 34, סוגר מעגל עצום – עוזב את ריאל מדריד אחרי עשור בבוגרים, אחרי קרוב לעשרים שנה במועדון שגידל אותו. ילד מגליסיה, שקט, לא מחפש את הפלאשים – רק את העבודה הנכונה בזמן הנכון. הדבק של חדר ההלבשה. האיש שעלה לשחק גם כשהנעליים עדיין בוציות ממשחק גביע מול קבוצה בליגה שלישית וגם כשהמעמד היה גמר ליגת האלופות מול אתלטיקו , ליברפול או יובה.
הוא לא היה כוכב-על. והוא גם לא ניסה להיות. ואולי זו בדיוק הסיבה שהוא הפך לאגדה מסוג אחר. לא כל אגדה היא ראמוס או כריסטיאנו. לפעמים האגדה היא דווקא ההוא שתמיד נמצא שם, שמבשל את הבישול החשוב, שסוחט את הפנדל, שמחלץ את הכדור האחרון.
זוכרים את גמר ליגת האלופות ב-2016? בעיטות הכרעה נגד אתלטיקו מדריד באצטדיון במילאנו. מי הראשון שניגש לבעוט? לוקאס. בקור רוח של מנתח לב, עם חיוך כמעט משוגע, הוא פשוט הקפיץ את הכדור לאחור בין נעל לנעל, והכניס אותו. זו לא הייתה רק בעיטה. זו הייתה הצהרה של ביטחון – “אני אולי שחקן משלים, אבל אני פה כדי להוביל”.
המספרים מספרים סיפור של שקט עקבי: חמש זכיות בליגת האלופות, מעל 400 הופעות, עונת שיא ב-2017/18 עם 53 משחקים, עשרות בישולים – כולל נתון מדהים של 40 (!) בישולים בשלוש העונות בין 2015 ל-2018. יותר מכל שחקן אחר בסגל. כן, אפילו יותר מבנזמה, בייל, קרוס או מרסלו. ואתם יודעים מה? גם כששיחק כמגן ימני באותן עונות שקרבחאל היה פצוע, הוא שיחק את העמדה כאילו נולד אליה. לא התלונן. לא התבכיין. פשוט עלה ונתן 200 אחוז. מי עוד עושה את זה היום?
אבל לוקאס היה הרבה יותר מנתונים. הוא היה דמות. מנטור. השראה לצעירים, גאווה לשחקני בית, הדוגמה הכי טובה לזה שלא צריך להיות הגאון הכי גדול כדי להצליח – רק צריך לעבוד יותר חזק מכולם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב.
איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
