אווירת יום העצמאות במחזור הקודם – מטח זיקוקים בנתניה, מטס חיל האוויר בבאר-שבע – הכניסה דריכות יתרה למכבי חיפה ובית"ר ירושלים, שבעל כורחן הפכו מקבוצות שאין להן יותר מדי על מה לשחק (במקרה של בית"ר) או בכלל על מה לשחק (מכבי חיפה) לכאלו שענף שלם בוחן בזכוכית מגדלת עד כמה הן נכונות לשחק. לא פשוט. אפילו את הפריבילגיה היחידה ששמורה למי שאינו מצליח – לא להצליח – ביקשו לקחת מהן. הדחף הטבעי שלהן הוא לקבל 3:0, אבל כל העולם מצפה שיהיה אחרת. כך ניגשו אמש למשחקים שידעו שעשויים להכריע את מירוץ האליפות – כמו כלבים שאסור להם לנבוח. מהם, אם כך?
מכבי חיפה הצליחה לפעול נגד האינסטינקטים שלה למשך עשר דקות, אולי 15, לפני שמכבי ת"א החזירה אותה למקורות ומכבי חיפה כישכשה בזנב. כשמדובר במכבי חיפה, היא לא עושה דווקא כשהיא לא משחקת כדורגל – הדווקא שלה הוא לשחק כדורגל, ויש גבול כמה דווקא אפשר לעשות. כל מה שאמור להפוך את מכבי חיפה למשוכה קשה בפני מכבי ת"א מקורו בהיסטוריה, באיבה ארוכת שנים שכביכול מבטיחה עודף מוטיבציה מהסוג שמצמצם פערים. אלו שטויות. לא את רוחם של ראובן עטר ואיל ברקוביץ' פגשה אמש מכבי ת"א, אלא את גופם של דולב חזיזה ורועי אלימלך.
בית"ר ירושלים, להבדיל, כבר הייתה סיפור אחר לגמרי. מי שלא היה מודע למצב הטבלה והיה מתבקש לנחש רק לפי המתרחש על הדשא מי רצה לאליפות ומי לחוף בקנקון, היה מוכן להישבע שהצלחת מונחת לפתחה של בית"ר ושבאר־שבע מחשבת את קיצה לאחור ולא יכולה לחכות שהעונה תסתיים.
אם אירועי השבוע שעבר הטעו אותנו לחשוב שזו רק שאלה של הפרש, ושהניצחון מובטח לבאר־שבע ולמכבי מתוקף נחיצותו של הדבר, אז משחקי אמש הזכירו שכל ניצחון הוא חוכמה ודבר אינו מובן מאליו. מכבי ת"א, בכוח נחישותה, בקור הרוח שלה – והרבה בסיוע חולשתה הבלתי תלויה של יריבתה - הצליחה להתכופף ולהרים מהרצפה היכן שלבאר־שבע נתפס הגב בדיוק ברגע הלא נכון. אפשר להזכיר את הכדור שיצא החוצה בתחילת ההתקפה שהסתיימה בפנדל המכריע של בית"ר, אבל באר־שבע לא נפלה בטדי על הקטנות, אלא על הגדולות. האליפות אולי הגיעה לה לאורך כל העונה, אבל במשחק החשוב ביותר, היא לא הגיעה לה. יותר נכון – באר־שבע לא הגיעה אליה.
שער השוויון של דן ביטון בדקה ה־94 לכל הפחות הכניס את באר־שבע לתוך גבולות הנס, בעוד במקרה של הפסד היא הייתה מחוץ לשטח השיפוט של המזל. אם אירועי אמש לא היו מספיק קשים כדי שתאבד אמונה, היא יכולה לקוות שאולי הקבוצה שלא הפסידה לה תצליח גם לא להפסיד בשבת למכבי. זה קלוש, כואב רק לדמיין את זה מרוב שזה מרגיש נואש, אבל איזו ברירה כבר יש לה? עדיף לה לברוח לנדמה לי כל עוד היא יכולה. המציאות בטוח קשה יותר.
פורסם לראשונה: 01:30, 20.05.25
