כמעט בכל רגע נתון, כמעט בכל מקום בעולם, אתלטים סובלים מהתעללות מצד המאמנים שלהם. התעללות מנטלית, התעללות אמוציונלית, התעללות ורבלית ואפילו אלימות פיזית ומינית. זו עובדה נוראית, אבל היא חלק מהספורט. ילדים וילדות, נערים ונערות תלויים לחלוטין בחסדי המאמנים שלהם כדי להגשים את החלומות שלהם, כדי לקבל דקות משחק. חלקם מפתחים תלות רגשית מוחלטת במאמנים, עבור אחרים המאמנים מהווים תחליף הורים. המסגרות הללו - קטינים ומבוגרים, יחסי תלות ואמון, לפעמים בפנימיות במקום מבודד במשך תקופה ארוכה עבור מחנות אימון (שלא לדבר על מקצועות ספורט אישיים, שם הספורטאים הצעירים חשופים ליותר התעללות)- הן קרקע פורייה להתעללות.
אבל הסיפור של הטניסאית ילנה ריבאקינה (שנולדה ברוסיה אבל מייצגת את קזחסטן) הוא סיפור יוצא דופן בקטגוריה הזו.
ואז הגיע ווקוב
עד גיל 19 ריבאקינה גדלה במסגרות של אימוני מועדונים במוסקבה ואפילו לא התאמנה באופן אישי, ככה שכמובן לא היה לה מאמן אישי. בגיל 19 ריבאקינה שכרה את שירותיו של המאמן אנדריי צ'סנוקוב, אבל הוא היה מאמן מסוג אחר: הוא שהה כל הזמן במוסקבה ולא נדד עם ריבאקינה מטורניר לטורניר ברחבי העולם ולא העניק לה את התמיכה הרגשית ופסיכולוגית שטניסאית זקוקה להן במהלך טורנירים. ריבאקינה הייתה בודדה. ב-2019 ריבאקינה ממנה את שטפנו ווקוב, טניס בינוני לשעבר מקרואטיה, למאמנה האישי.
ההגעה של ווקוב שמה את ריבאקינה על מסלול הזהב. אף אחד לא יגיד על ווקוב שהוא מאמן מהשורה הראשונה, אבל לריבאקינה יש מישהו לדבר איתו, כתף לבכות עליה, אוזן ולב לשתף אותם במה שעובר עליה, להתייעץ. היא המריאה מסביבות המקום ה-200 בדירוג העולמי ל-30. היא מנצחת טניסאיות מהטופ העולמי, עולה לרבע גמר רולאן גארוס ושיא השיאים: זכייה בווימבלדון - אחד מארבעת טורניר הגראנד סלאם הכי נחשבים של הענף - ב-2022. היא ממשיכה לזכות בשנה שאחרי בשני טורנירים בסבב, מגיעה לגמר אליפות אוסטרליה ולדירוג הגבוה ביותר בקריירה שלה, מקום 3 בעולם.
אי אפשר להתעלם מהקשר בין ההגעה של ווקוב לבין הטיפוס המטאורי של ריבאקינה. ועדיין, בנובמבר 2024 ריבאקינה נפרדת ממנו וממנה את גוראן איבניסביץ' למאמנה. איבניסביץ' שורד חודשיים ואחרי אליפות ארה"ב הוא מתפטר. למרות העובדה שהוא נתון תחת חקירה של איגוד הטניס העולמי בגלל שעבר על קוד ההתנהגות של האיגוד, ריבאקינה ממנה בינואר שוב את ווקוב כמאמן. מאמנים ואנשים אחרים מהפמליה של הטניסאית הרוסייה מתפטרים, ומיד לאחר מינויו, איגוד הטניס מטיל על ווקוב עונש השעיה בן 12 חודשים.
אבל מה שמוזר בפרשה הזו הוא שכמעט כל עולם הטניס יוצא בהאשמות חמורות נגד ווקוב. טניסאיות אחרות בסבב טוענות שהוא למעשה עשה לריבאקינה שטיפת מוח עד שהטניסאית מרגישה שהיא לא יכולה לחיות ולשחק רגע בלעדיו. ריבאקינה ממשיכה לסנגר עליו.
תסמונת שטוקהולם על ספידים
פאם שרייבר וילנה דוקיץ' הן שתי דוגמאות מעולם טניס הנשים שבהן מאמנים ואבות הצליחו לטשטש לחלוטין את מערכת היחסים של עצות טכניות ותמיכה אמוציונלית והעבירו אותה לפסים יותר אישיים שפגעו בשחקניות בסופו של דבר (שרייבר גם פרסמה בטוויטר קריאה נואשת להתערבות חיצונית כדי לסיים את ההתעללות והמניפולציה בספורטאיות).
בזמן שריבאקינה פתחה חשבונות יו-טיוב והעלתה סרטונים על החיים המופלאים שלה: רוכבת ביער פסטורלי על אופניים, משחקת עם הכלב שלה בסלון, מתברר שווקוב היה מבהיר ומדגיש בפניה שבלעדיו היא עדיין הייתה "רוסייה מפגרת וטיפשה שעדיין הייתה אוספת תפוחי אדמה בשדות". לפי דו"ח לאיגוד הטניס נשים העולמי, ווקוב דחף את ריבאקינה הרבה מעבר לגבולות שלה, מה שגרר לפציעות ומחלות אצל הטניסאית
בקרב סבב הנשים המקצועני ההתעללויות הוורבלית והפסיכולוגית של ווקוב בריבאקינה היו סוד גלוי (והובילו בסופו של דבר להשעיה שלו). איבניסביץ' פנה בעצמו ל-WTA (סבב טניס הנשים) וביקש את התערבותו בגלל הניסיון של ווקוב לתרגם את יחסיו האישיים עם ריבאקינה כדי לכפות את עצמו בחזרה כמאמן. הטניסאית ברברה שט טענה בראיון כי מצבה של ריבאקינה מזכיר לה את מקרה דוקיץ' שממש פחדה על חייה בגלל ההתעללות של אביה עד שהעדיפה לשתוק. ריבאקינה לקחה את המהלך הזה צעד אחד קדימה: היא החזירה את המתעלל לחייה.
לפי תחקיר של האתר "האתלטיק", מדובר בתסמונת שטוקהולם על ספידים. ריבאקינה סבלה מיחס מעליב, אובססיבי ושל שליטה מצידו של ווקוב, מה שהוביל אותה למצבים נפשיים קשים כשהתאמנה תחתיו. התנודות הנפשיות בחייה היו כל כך חמורות, בעיקר במהלך אליפות ארה"ב האחרונה, עד שריבאקינה החליטה להיפרד מווקוב. כעבור חודשיים היא חזרה אליו, ולמרות ההשעיה של המאמן (אסור לו להתקרב לטורנירי טניס נשים בשנה הקרובה), היא החליטה למנות מאמן אחר, חבר קרוב של ווקוב, מה שמעיד שלאחרון עדיין יש השפעה, ובעיקר שליטה מנטלית, על ריבאקינה.
היחסים האישיים בין השניים, בטורנירים אחדים הם חלקו את אותו חדר במלון, משפיעים בוודאות על היכולת של ריבאקינה לקבל החלטה נורמלית בנושא. היא ממשיכה להגן על ווקוב גם עכשיו ואמרה שהיא מאוכזבת מכל הדרך שבה הנושא נוהל וטופל על-ידי הרשויות. מדובר בהתנהגות קלאסית של מישהי ששבויה במציאות אלטרנטיבית, שאינה מבחינה בין טוב לרע. ריבאקינה זקוקה לעזרה שהיא כבר הרבה יותר גדולה מהשעיה של שנה מצד איגוד הטניס. וכיוון שאין פה עניין פלילי או עברייני אי אפשר לערב פה את המשטרה והתביעה. השאלה היחידה היא איך ומי יכול לשכנע את ריבאקינה שהמציאות שהיא חווה היא גרועה פי כמה מהמציאות של חייה, ובעיקר איך אפשר לשכנע אותה שהאדם שהיא מעורבת איתו ביחסים רגשיים ושהוביל אותה להצלחות מקצועיות עצומות, הוא בעצם אדם רע עבורה.
החקירה וההגנה המפתיעה
בשבוע הבא אמורה ריבאקינה להתחיל להתחרות בטורניר אינדיאן וולס החשוב בארה"ב. מדובר בתחרות שמסמנת את מערכת היחסים הדו-קוטבית בינה לבין ווקוב. היא זכתה בטורניר בצורה מרשימה ב-2023 כחלק מהרנסנס המקצועי שאותו חוותה תחת ווקוב, אבל נעדרה לחלוטין מהתחרות בשנה שעברה בעקבות מחלה. גורמים רבים בסבב טענו שנעדרה בגלל מצב נפשי קשה או בגלל עומס פיזי לאור האימונים הקשים של ווקוב.
"אין ספק שמדובר במערכת יחסים רעילה, שבה צד אחד מנצל את הסמכות שלו כדי ממש לפגום במצב הנפשי של ריבאקינה, ככה שהיא לא יכולה ממש להגיע להחלטות שפויות בכל מה שנוגע אליו", העידה טניסאית מהסבב לעיתון האוסטרי "קיקר", "כולנו יודעות מזה". הכתבת שאלה את הטניסאית מדוע הן לא מתלוננות או הולכות להעיד נגד ווקוב. "מאותה סיבה שאני לא מוכנה שתחשפי את שמי", ענתה לה הטניסאית, "כמו במקרה של דוקיץ', אנחנו פוחדות על בריאותנו האישית". טניסאיות ומאמנות אחרות נתנו את אותה עדות: גם על ההתעללות של המאמן בריבאקינה וגם על הפחד שלהן להיחשף מפני התגובה של ווקוב או החבורה שלו.
6 צפייה בגלריה
"אין ספק שמדובר במערכת יחסים רעילה, שבה צד אחד מנצל את הסמכות שלו כדי ממש לפגום במצב הנפשי של ריבאקינה"
(צילום: REUTERS/Amr Alfiky)
בזמן שריבאקינה פתחה חשבונות יו-טיוב והעלתה סרטונים על החיים המופלאים שלה: רוכבת ביער פסטורלי על אופניים, משחקת עם הכלב שלה בסלון, מתברר שווקוב היה מבהיר ומדגיש בפניה שבלעדיו היא עדיין הייתה "רוסייה מפגרת וטיפשה שעדיין הייתה אוספת תפוחי אדמה בשדות". לפי דו"ח לאיגוד הטניס נשים העולמי, ווקוב דחף את ריבאקינה הרבה מעבר לגבולות שלה, מה שגרם לפציעות ומחלות אצל הטניסאית. ריבאקינה מעולם לא הגישה תלונה נגד ווקוב, להפך. "הוא מעולם לא התייחס אלי בצורה רעה", היא אמרה בינואר כשהחקירה נגדו כבר הייתה בעיצומה. ריבאקינה, כאמור, גם מביעה את אכזבתה מהעונש שהוטל על ווקוב.
הדגלים האדומים שהונפו
ריבאקינה תמיד הייתה כישרון עצום. יש לה הגשה מרשימה והיא חובטת בחוזקה מהקו האחורי. למרות שהיא מתנשאת לגובה של 1.84 מ' היא נעה על המגרש במהירות ואלגנטיות. היא רק הייתה זקוקה ליד מכוונת כדי לעוף למקום שהיא שייכת אליו. ווקוב נכנס לוואקום הזה. אחרי אליפות ווימבלדון, והתערבות ביניהם, המאמן נכנס למכון קעקועים ומקעקע על הזרוע הימנית שלו: "י. ריבאקינה אלופת ווימבלדון 2022". הפנאטיות האקסהיביציוניסטית של ווקוב, יושבת בול על האופי המופנם של ריבאקינה. הוא מסוכך עליה מפני עולם שמכריח אותה להיחשף הרבה יותר ממה שהאופי שלה מאפשר לה.
המקרה הזה יכול להיות צעד נהדר בנושא של מניעת יחסי תלות והתעללות בין מאמנים לאתלטיות. אבל השאלה העיקרית היא אולי הרבה יותר אישית: מי יכול להגיד לאשה בת 25, עם תואר גראנד סלאם ו-16 מיליון דולר כספי זכיות, מה טוב בשבילה ומה לעשות עם החיים שלה? מישהו יכול לשכנע אותה שהמאמן שלה לא תמיד מתנהג רק כדי לעזור לה?
"אני מאוד רגועה, והוא מלא אנרגיה", אומרת ריבאקינה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי. ווקוב, שידוע בסגנון ודרכי האימון הקשוחים שלו, אומר באותו ראיון כי הוא "יודע טוב מאוד, יותר טוב מכל אחד אחר, איך להרגיז את ילנה, איך להכעיס אותה". אינדיאן וולס הוא לא הטורניר היחיד שממנו היא פורשת. מחלק מהטורנירים היא פורשת ממש בשנייה האחרונה. אלו דגלים אדומים שאמורים להתפרש כקריאות לעזרה. הפיטורים של ווקוב והמינוי של איבניסביץ', מי שאימן בעבר את נובאק ג'וקוביץ', נתפסים גם כמהלך מפתיע וגם כמהלך ראשון בתהליך ההחלמה של ריבאקינה. ווקוב לא מוותר. כשחקן הוא הגיע למקום ה-1,112 בעולם, בלעדיה הוא כלום. הוא יושב וממתין לה בלובי של המלון שבו היא ישנה, ומתקשר אליה מאות פעמים. ההטרדה עובדת. במקום גאולה, ריבאקינה שוב פורשת את ידיה כדי לחבק את מי שמתעלל בה.
מערכת היחסים בין טניסאים למאמנים שלהם היא מערכת יחסים מוזרה במקצת של יחסי עובד ומעביד. הטניסאית ממנה את המאמן ומשלמת לו כסף כדי שיהיה זה שיגיד לה מה לעשות (המאמן כמנהל), אבל אם היא לא מרוצה מהתוצאות, היא יכולה לפטר אותו (המאמן כעובד שכיר). בגלל שהם מנהלים מערכת יחסים צמודה כמעט מדי יום לאורך כל השנה, בגלל שמערכת היחסים הופכת להרבה יותר מאשר רק פן מקצועי, וכיוון שברוב המקרים מדובר במאמנים גברים בוגרים יותר מאשר הטניסאיות, התעללות בטניסאיות היא אחד הסודות הגלויים ביותר בסבב. טניסאיות בסבב תמיד מבטלות שאלות הקשורות בנושא בקשר לעצמן, אבל גם כמעט תמיד אומרות שהן מודעות למקרים כאלו. המקרה של ריבאקינה הוא הזדמנות פז לטפל במחלה הזו.
מניפולציות, הטרדות מיניות ואונס
הטניסאית קיילי מקנזי תבעה לפני שלוש שנים את איגוד הטניס האמריקני על שלא הגן עליה כראוי מפני מאמנה שתקף אותה מינית. היא זכתה בתשעה מיליון דולרים בתביעה. כמה חודשים לאחר מכן האשימה הטניסאית הצרפתייה פיונה פארו את המאמן שלה לשעבר כי אנס אותה כשהייתה נערה. כשנשאלה על מקרים של מניפולציה ויחסי תלות, אמרה ויקטוריה אזרנקה כי הדברים הללו קורים "על ימין ועל שמאל בסבב הנשי".
כשאזרנקה, שזכתה בשני גראנד סלאמים, התבקשה להרחיב, היא סירבה, אבל בפודקאסט ב-2023 היא הודתה כי רק תהליך פסיכולוגי גאל אותה ממאמן שניסה לבודד אותה כדי ליצור עליה מניפולציה רגשית לפיה "בלעדיו אני אפס שלא מסוגלת להשיג כלום".
התלונות גרמו להתעוררות אצל איגוד הטניס לנשים. הוא חיבר קוד התנהגות משלים, והתקין בחדרי ההלבשה והשירותים אמצעים טכנולוגיים שבאמצעותם הטניסאיות יכלו להתלונן על התעללויות בצורה אנונימית. בנוסף, הטניסאיות גם קיבלו הרצאות וסדנאות מיוחדות כדי לאתר ולהגיב להתעללות נפשית. מצד שני לא ידוע על השעיות או עונשים אחרים כלפי מאמנים בסבב, לפחות לא בצורה פומבית.
המקרה הזה יכול להיות צעד נהדר בנושא של מניעת יחסי תלות והתעללות בין מאמנים לאתלטיות. אבל השאלה העיקרית היא אולי הרבה יותר אישית: מי יכול להגיד לאשה בת 25, עם תואר גראנד סלאם ו-16 מיליון דולר כספי זכיות, מה טוב בשבילה ומה לעשות עם החיים שלה? מישהו יכול לשכנע אותה שהמאמן שלה לא תמיד מתנהג רק כדי לעזור לה? מישהו יכול להאיר את עיניה לכך שספורטאיות (וקורבנות בכלל) מבינות מה קרה להן זמן רב אחרי המקרה?
ריבאקינה זקוקה עכשיו בעיקר לסביבה תומכת, חמה. לפי כל העדויות היא מבודדת יותר מאי פעם. "ווקוב ואני מדברים המון", העיד המאמן האיטלקי החדש שלה דוידה סנגווינטי ל"גאזטה דלו ספורט", "אנחנו חושבים אותו הדבר".
