בשקט־בשקט, בלי תרועות, בלי הודעות לתקשורת, בלי מסיבת עיתונאים נרגשת או אפילו הסכמה בשתיקה, האישה המהירה בישראל – ובפער גדול מיריבותיה – פרשה מאתלטיקה. עובדתית, בלי הכרזה פומפוזית, ירדה דיאנה ויסמן מהבמה הספורטיבית. זה קרה הרבה יותר מדי מוקדם, עוד לפני שחגגה יום הולדת 27 (רק בעוד חודש), כשרצות מבוגרות יותר ממשיכות את הקריירה בהצלחה.
"היה לי קשה להתמודד עם זה, אבל זרמתי עם המציאות העצובה. מבחינתי, זהו פצע מכאיב שלא מגליד", אומרת דיאנה ויסמן, שיאנית ישראל ב־100 מטר ומי שסוחבת על גבה את הספרינטים בישראל במשך כמה שנים טובות (אלופת ישראל חמש פעמים ב־100 מטר ופעמיים ב־200) כשלצידה בתה נאיה, שנולדה חודש אחרי 7 באוקטובר 2023 האיום. "מאוד רציתי לחזור לאתלטיקה, לנצל את הזמן שנותר אחרי כדי להתכונן לאולימפיאדת פריז 2024. ידעתי שיש לי עדיין מה לשפר, אפילו להגשים חלום ולרדת מ־11 שניות ב־100 מ'".
אז מה קרה?
"אחרי הלידה אף גורם לא התעניין בי ואפילו לא חשב לשאול אותי מתי אני חוזרת לפעילות. כאילו ישנן 50 אתלטיות שרצו כמוני וברמת היכולות שלי. כשביקרתי במשרדי איגוד האתלטיקה, זה שאמור להיות הכי קרוב אליי מקצועית ואנושית, היו שם אנשים שבכלל לא ידעו אם ילדתי בן או בת. עד כדי כך הייתה הבושה בהתנהגות כלפיי. ועדיין התכוונתי להמשיך להתחרות, כי נראה לי אז חבל לפרוש בגיל 25.
"אלא שבמקביל לנתק שעד היום אני לא מבינה אותו, קרו התפתחויות אחרות. באותם חודשים של התלבטויות, הגוף התחיל לאותת שכדאי לי לחשוב על פרישה. במובן הזה, הבשורה הפיזית הרעה דווקא עשתה לי טובה: אני לא יודעת איך הייתי מגיבה על הקשר עם האיגוד במצב רגיל, אבל במקרה הזה פשוט נאלצתי להשלים עם הפרישה".
"לא התעניינו בי"
קשה לעצור את שטף הדיבור של ויסמן, כמו על המסלול, מדובר בספרינט מילולי שנעצר רק כאשר היא מחליטה איפה נמצא קו הסיום. כשטרם מלאו לה 16, ב־2014, ויסמן כבר זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה באליפות ישראל לבוגרות. היא עשתה את זה בריצה ל־200 מטרים, ועל חצי המרחק שבו התמחתה בהמשך, השתלטה ב־2016 וחגגה חמש אליפויות רצופות, כשהיריבות כמעט ולא מפריעות לה.
אליפות ישראל הייתה גם המקום שבו באמת טילטלה את ההיסטוריה של הספורט הישראלי. בשעות אחר הצהריים של 4 ביולי 2018, באצטדיון הדר־יוסף, ויסמן יצאה לריצת המוקדמות עם אש בעיניים. אסתר רוט־שחמורוב האגדית, שידעה להגיע לתחרות בזכות התחושה שפיתחה עם הניסיון, ההרגשה שיקרה הפעם משהו מיוחד, ראתה מקרוב ובהתלהבות כיצד שיאה הלאומי ב־100 מטר, 11.45 שניות ממינכן 1972, נמחק אחרי 46 שנים שבהן נראה היה שיחזיק מעמד לנצח. עם 11.38 שניות, ויסמן הפכה למלכה החדשה.
רוט־שחמורוב, שחשה כמו "האמא של השיא", ירדה למשטח האתלטים כדי לברך את דיאנה, אחוות ווינריות ופרגון של מי שיודעת להעריך גדולה. עם זאת, דיאנה טוענת שהרצה הוותיקה הייתה נדירה בנוף הפרגונים. ויסמן הסתפקה בקבלת האהבה מהצופים ויתר המתחרים - המוסדות הרשמיים לא הגיבו כפי שציפתה. "לא נעים לומר, זה אולי יהיה על גבול השחצנות, אבל חייבים לומר שאם לא הייתי שוברת אז את השיא, הוא יכול היה להחזיק גם 100 שנה", היא אומרת.
במשך תקופה ארוכה לאחר מכן, ויסמן המשיכה לשפר את השיא ולקחת אותו למחוזות מדהימים שלא יכולנו לדמיין בישראל. היא שיפרה את התוצאה שבע פעמים נוספות, כשבפעם האחרונה, ארבע שנים פחות יום מאז השיא הראשון, ויסמן קבעה 11.06 שניות בתחרות בשווייץ. אין כיום אף ישראלית באזור הזה.
הסדק נפער באליפות העולם 2022, ביוג'ין שבאורגון, שם דורגה במקום ה־29 עם 11.29. ויסמן משחזרת: "חליתי בקורונה, אבל נתתי לעצמי צ'אנס שאולי הדברים יסתדרו. כשסיימתי את המרוץ, אף אחד במשלחת לא מצא לנכון לשאול מה קורה איתי, כולל אשפוז שעברתי. כשנחתתי בארץ, שוב לא עזרו לי בטיפול. הייתי שבורה מחוסר היחס, היה לי קשה להבליג על זה. לא התעניינו בי. התוצאה שהשגתי אז בשווייץ הייתה אמורה לדחוף אותי קדימה, אבל אמי ואני לא קיבלנו את העזרה שהייתה יכולה לעזור לי לנסוק למעלה".
כבר לפני שבע שנים טענת בראיון ל"ידיעות אחרונות" שחשבת על פרישה בגלל חוסר התגמול, כששיאן ישראלי באתלטיקה מרוויח כמו שחקן כדורגל בליגה א'. בסופו של דבר הכסף הוא הסיבה?
"ממש לא. אני לא רוצה לדבר על כסף, לא היו לי שום טענות לאיגוד בנושא. הסיבה להחלטה שלי היא חוסר יחס לאתלטים".
האמא והמאמנת אירינה: "דיאנה נפגעה רגשית מהאיגוד. כל החיים שלה היו על המסלול, ואף אחד לא שאל מה קורה איתה. באיגוד לא התעניינו בה אחרי הלידה, אפילו לא שאלו אם היא מתכוונת להמשיך להתחרות. בבת אחת השם דיאנה ויסמן נעלם. אנשים שפגשתי ברחוב כבר לא ידעו מה קורה איתה".
7 צפייה בגלריה
"חליתי בקורונה, אבל נתתי לעצמי צ'אנס שאולי הדברים יסתדרו". ויסמן
(צילום: Maxim Dupliy)
איך אפשר להסביר את זה?
דיאנה: "אחת האפשרויות היא שהדבר העיקרי כיום באתלטיקה הישראלית הוא המרתון, ואני מבינה את האנשים באיגוד, כי הם באו מהמרתון".
"היו לה ברגליים פחות מ־11 שניות"
הילדה מאשקלון (עלתה בגיל שנתיים עם הוריה מבלארוס), שנשואה למקס שוורצמן, התחילה להתאמן בגיל תשע אצל אמה אירינה, שפתחה מחלקת אתלטיקה בהפועל אשקלון. לימים הן נודעו כיחידה בפני עצמה, "יחידת ויסמן", ואירינה אפילו הוציאה מכיסה 3,000 דולר עבור סטופר מקצועי, מה שאגודות אמורות לקנות בעצמן. בהמשך הן עברו למכבי ראשל"צ, נסעו לאימונים ברכבות ודיאנה החלה להתאמן אצל אירנה לנסקי. אחרי כשנתיים הגיעה האם למסקנה שלא נכון לתת לדיאנה להתאמן תחת לנסקי, שבתה אולגה הייתה המתחרה הגדולה ביותר שלה. וכך, אמא ויסמן חזרה והפכה למאמנת של הבת דיאנה. אירינה: "זה היה מסע משותף של אמא ובת, מגן הילדים, דרך בית הספר ומועדוני האתלטיקה, עד האולימפיאדה. מסע עם הרבה רגש".
כאמור, הילדה הפכה לעילוי, והייתה רחוקה שני מקומות בלבד מגמר באליפות העולם לנוער, שם כבר שולטות האמריקאיות והרצות מהקריביים. היא השיגה מדליות בתחרויות אזוריות נחשבות כמו משחקי הים התיכון ואליפות הבלקן, והשתתפה באליפויות עולם ובאולימפיאדת טוקיו 2020.
"השארתי את כל הנשמה שלי על המסלול והבאתי הישגים", אומרת דיאנה בתסכול. "דגל המדינה היה לי חשוב לא פחות מההצלחה האישית. ולמרות הכל, הגענו לאן שהגענו".
ממש מרחק נגיעה מירידה מ־11 שניות ב־100 מ'.
אירינה: "מי שנתלה בתנאי הגובה בלה־שו־דו־פון כדי להסביר את התוצאה ואת השיפור מהשיא שהיה לפני כן, שוכח שאף ישראלי שרץ שם לא שבר שיא. גם בלסינג אפריפה רץ שם ולא שבר. דיאנה הייתה בכושר של שבירת שיא בכל מסלול. שבועיים לפני התחרות בשווייץ היא קבעה בירושלים 11.22, השיא הלפני אחרון שלה.
"שיא נהדר, אבל זוכרים את הבכי המר שלה אחרי הריצה? למה היא בכתה? כי היא הרגישה שפיספסה משהו גדול בהרבה, אז השיא נדחה לשווייץ. היא גם ניצחה בתחרות שם את דפני סחיפרס ההולנדית, שהייתה בזמנו אלופת העולם ב־200 מ'. באופן כללי, אני יכולה להגיד שהיו לה ברגליים פחות מ־11 שניות".
"אשמח לגדל את הדור הבא"
הפרישה של ויסמן מגיעה לא הרבה אחרי שאתלטית אדירה אחרת החליטה לפרוש, קופצת המשולשת חנה מיננקו. שתי ספורטאיות אולימפיות שהיו בטופ של אתלטיקת הנשים בישראל, לצד שמות כמו לונה צ'מטאי סלפטר, מאור טיורי ואדוה כהן, ומשאירות בור מאחוריהן. בשני המקצועות אין באופק מחליפות שינסו ויוכלו לשחזר את ההישגים שלהם, ושני המקצועות עומדים לחוות נסיגה של שנים רבות לאחור.
אירינה: "כל כך חבל שאתלטית של פעם בהרבה שנים פורשת בגיל כזה. גם לי זה יחסר. כמאמנת גדלתי עם האתלטית שלי, וכל שיפור שלה דרש שיפור שלי. אם באיגוד ידעו על הפרישה, למה הם לא פירסמו את זה? שמרו על הפרישה בסוד, כאילו מדובר בסוד הגרעין האיראני. היה מצופה מהם לקיים מסיבת עיתונאים, או לפחות לציין את זה באתר האיגוד. גל לוי, מנכ"ל האיגוד לשעבר, אפילו לא שאל למה היא פורשת. ככה סתם, בפחות משעה היא מסיימת קריירה של 15 שנים, שבה שברה את כל השיאים האפשריים. במקום למנף את האתלטיקה על המורשת של דיאנה, בחרו להתעלם".
דיאנה: "כרגע אני מרגישה אמא מאושרת, ומצפה לראות דורות חדשים גדלים באתלטיקה. אשמח בעתיד לעזור לגידול הדור הבא".
אז מי תשבור את השיא של דיאנה ויסמן?
אירינה: "אולי נאיה, הבת שלה".
יו"ר האיגוד: חבל שהיא נתפסת לתיאוריות
יו"ר איגוד האתלטיקה, עמי ברן, מסר בתגובה: "זה לא נכון שלא התייחסנו לדיאנה. תגידו, אפשר שלא להתייחס לאתלטית מעולה כמוה ששברה 15 שיאים לאומיים ובהם את השיא ההיסטורי של אסתר רוט ב־100 מטר? הלוואי והיו לנו עוד ספורטאיות כמוה.
"נודע לנו על הפרישה אחרי שיחה עם רוגל נחום, האחראי באיגוד על התחום האולימפי. זה היה אחרי הלידה. הוא שאל אותה אם היא חוזרת להתאמן רגיל, כמו שכל אתלטית בכירה עושה אחרי לידה או אירוע מיוחד, ובמיוחד כשאולימפיאדת פריז עמדה בפתח. הייתה שיחת סיכום בין אמא שלה לבין גל לוי, שבזמנו שימש כמנכ"ל האיגוד. אני יודע שהשיחה הייתה על סיכום השנה שבה עבדה עם נבחרת השליחות, על החשבונות לתשלום עבור כל אותה עונה.
"אירינה אימנה את הנבחרת משום שהיא המאמנת הכי טובה בארץ. להגיד שהעדיפו באיגוד את נבחרת המרתון על הריצות הקצרות, זו שטות מוחלטת. מה, אנחנו לא מחזיקים את בלסינג אפריפה בצורה שתאפשר לו לחזור לטופ? חבל לי שהיא נתפסת לתיאוריות כאלה.
"מבחינתנו, אני מוכן להציע לדיאנה לחזור לפעילות מיד ועם אותם תנאים כשאירינה ממשיכה לאמן אותה. היא צעירה ויש עוד הרבה שנים לפניה".
פורסם לראשונה: 01:30, 29.06.25
