כשהאנזי פליק הגיע לברצלונה בשנה שעברה, הוא הנחיל לקבוצה שיטת משחק חדשה. אחרי לא מעט שנים שבהן הכדורגל ששוחק בקאמפ נואו (ומחליפיו) היה חסר מעוף ותארים (למעט אחדים), הגיע המאמן הגרמני וצבע את את המשחק של הבלאוגרנה בשלל צבעים (הרבה מעבר לכחול וארגמן). כדורגל אטרקטיבי, התקפי, שוטף וסוחף, שהניב למעלה מ-170 שערים בכל המסגרות, כמעט 3 בממוצע למשחק. היה נדמה שמכל מצב יכולים הקטלאנים לחזור, מכל פיגור ובכל דקה. נגד ריאל מדריד, אתלטיקו מדריד, בנפיקה ואינטר (פעמיים) - חזרה ברצלונה מפיגור כפול, לרוב לניצחון. השליטה המוחלטת במשחקי הקלאסיקו עם 16 שערים וארבעה ניצחונות בארבעה משחקים, ותבוסות נוספות שהנחילה לבאיירן מינכן, דורטמונד וסביליה, הראו שלבארסה לא משנה מי היריבה - היא תנצח, ובדרך תכבוש כמה שיותר.
כל זאת התאפשר, ברמה הטקטית, בזכות שיטת המשחק החדשה. מערך 1-3-2-4 עם קו הגנה גבוה. ממש גבוה. 50-60 מטרים משער הקבוצה. קו הגנה שלו מטרה ברורה - הגברת האינטנסיביות והלחץ על היריבה, בשטחה שלה. הפילוסופיה של פליק ("פליקוסופיה", כמובן) היא בדיוק זו. כדורגל טוטאלי, התקפי ואמיץ, שלא מפחד לקחת סיכונים. השיטה מתאפשרת ומיושמת בעזרת שני עקרונות - לחץ אינטנסיבי על כל המגרש, במיוחד אחרי איבוד כדור, ותיאום הגנתי מוחלט ועיוור.
ה"פליקוסופיה" מניבה היפוך תפקידים בין החוליות. היא יוצרת מצב שבו ההגנה הגבוהה מקטינה למעשה את המגרש ומזקקת אותו לחצי של היריבה, ובכך כופה ריבוי התקפות ומאפשרת יותר מצבים. ההתקפה, לעומת זאת, מתחילה את המהלך ההגנתי (כשהכדור ברגלי היריבה) כבר בחלק המגרש של היריבה, ומקשה עליה להגיע לאזורים המסוכנים. ההגנה עושה התקפה וההתקפה עושה הגנה. יתרה מזאת, ההגנה וההתקפה מפתחות יחסיים הדדיים ותלותיים, בכך שההגנה לא תוכל לעמוד כל כך גבוה לולא משחק הלחץ של ההתקפה (שמונע התקפות מעבר וכדורי עומק פשוטים); וההתקפה ניזונה מריבוי המצבים שמייצר אותו קו הגנה גבוה. בעצם, משחק ההגנה מושתת על הלחץ ההתקפי ועל התיאום ההגנתי, ומשחק ההתקפה מושתת גם הוא על הלחץ ההתקפי והעמידה הגבוהה של חוליית ההגנה. כולם עושים הכול, בשביל כולם ובעזרת כולם. מערכת טוטאלית שפועלת בקצב גבוה, שכשהיא עובדת - היא מהפנטת. וכשלא?
ל"פליקוסופיה" בצורתה הקטלאנית היו בשנה שעברה שני מנועים עיקריים - איניגו מרטינס וראפיניה. מרטינס כמנהיג ההגנה, וראפיניה כמנהיג ההתקפה. מרטינס אמון על התיאום ההגנתי, ראפיניה על הלחץ ההתקפי. באוגוסט הראשון עזב לסעודיה, בספטמבר השני נפצע וישוב רק אחרי פגרת הנבחרות (אם לא מאוחר יותר). את החיסרון שלהם מרגישים היטב בברצלונה - חוסר התיאום המשווע בהגנה, כשאין היררכיה בין השחקנים בכלל, והאפאתיות במשחק הלחץ ההתקפי. חוליית ההתקפה של ברצלונה לא מייצרת לחץ אפקטיבי, אם בכלל, על הכדור, בטח לא אחרי איבוד. הדבר הזה גורם ליריבה להשתחרר בנוחות להתקפות מעבר, כשהיא יכולה לנהל אותן באופן מחושב ומיטבי. היעדר התיאום ההגנתי, שנובע גם מכך שכל משחק כמעט עולה הרכב אחר, עוזר ליריבה להימלט ממלכודת הנבדל, ולהגיע למצבים ביתר קלות. השילוב של אלה גורם ליריבות של ברצלונה להביך את הגנתה פעם אחר פעם אחר פעם.
מעבר לחיסרון של שני המנועים העיקריים, יש גם עוד רכיבים במערכת שלא מספקים את הסחורה. הקטלאנים מתמודדים עם מכת פציעות בהיקף נרחב, להלן רשימת השחקנים שהחמיצו העונה לפחות משחק אחד בשל פציעה: טר שטגן, ז'. גרסיה, כריסטנסן, באלדה, ברנאל, דה יונג, גאבי, פדרי, פרמין, אולמו, ימאל, ראפיניה, טורס, לבנדובסקי. 14 שחקנים, כ-60% מסגל הקבוצה הבוגרת, 8 מתוכם שחקני הרכב. אין ספק שזו פגיעה קריטית ביכולת של הקבוצה לשחק את הסגנון שלה, בטח כשהוא דורש תיאום בין השחקנים וביצוע כמעט מושלם של התוכנית הטקטית.
בנוסף לכך, לא מעט שחקנים לא מצליחים לשחזר את היכולת מהעונה הקודמת. הכי בולט הוא כנראה ז'ול קונדה, המגן הימני, שגם הגנתית לא עומד כנדרש וגם התקפית לא מייצר ולא מנצל מספיק מצבים. בנוסף אליו עושה רושם ששחקנים כמו מארק קסאדו, דני אולמו ופראן טורס, שבשנה שעברה חוו איזושהי עונת פריצה, לא שומרים העונה על אותה איכות. גם הבלם הצעיר, פאו קובארסי, הועלה לדרגת הבלם המוביל בצל עזיבתו של מרטינס, אך גם הוזז לעמדת הבלם השמאלי (במקור ימני). הוא לא מסתדר עם השינויים הללו, מנטלית ומקצועית, ונראה שאף מקומו בהרכב כבר לא מובטח.
בסיכום הכול, הגענו למצב של היום. ברצלונה מודל נובמבר 2025, "פליקוסופיה" מודל נובמבר 2025 - לא מצליחה. היריבות למדו ופיתחו דרכים להתמודד עם השיטה, ומנצלות בחוכמה ובהצלחה נקודות תורפה שיש בה. תבוסה לסביליה בליגה, תיקו רב שערים עם קלאב ברוז' באלופות וכמובן ההפסד המאכזב בקלאסיקו - ברצלונה היא לא המכונה המשומנת והקטלנית שהייתה בשנה שעברה. אמנם מעמדו של פליק כמאמן נראה יציב, אך מעמדה של ה"פליקוסופיה" כשיטת המשחק מתערער. פליק, מצידו, טוען שישמור על השיטה, גם אם הרחשים ברחובות העיר, ברשתות החברתיות ובתקשורת המקומית מעבירים ביקורת.
אך הפתיחה המגומגמת של העונה לא צריכה לכפות שינוי. בסופו של דבר, כפי שאנחנו למדים משנים קודמות, העונה עצמה מתחילה רק בינואר, ולשיא יש להגיע בין מרץ למאי. כל עוד הקבוצה נשארת רלוונטית בכל החזיתות (3 נקודות ממדריד הראשונה בליגה, 2 נקודות ממקום 8 המוביל ישירות לשמינית הגמר בליגת האלופות) עד ינואר - הכול פתוח. ואם כבר הקבוצה נקלעת למשבר, עדיף שיהיה באוקטובר ולא באפריל. עד ינואר אמורים כבר רוב הפצועים לחזור לשירות הקבוצה, אם לא כולם. אמנם נראה כי לאור המצב הכלכלי הקטלאנים לא ירכשו אף שחקן, אולם לא בטוח שהם מוכרחים. אחרי הכול, לקבוצה שפע של כישרון מהטופ העולמי, ובכל החוליות.
אם בינואר תחזור ה"פליקוסופיה" לתלם, ותתגלה - שוב - בשיא תפארתה, ברצלונה תוכל לרוץ לכל התארים. אני רק מאחל שנזכה לחזות שוב במפלצת הקטלאנית, שכיכבה בסיוטים של כל הגנות אירופה בשנה שעברה. קבוצה צעירה, אטרקטיבית וסוחפת, כשכל משחק מלווה ברכבת הרים רגשית. אל תתייאשו מאותה "פליקוסופיה", היא פה כדי להישאר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
