על גדות נהר תכלת מכושף, המשקיף אל קודקודי הרים לבנים, שענני פיוס ואחווה שטים מעליהם, הוא עמד. רגליו העל-זמניות נטועות בקרקע, לגופו גלימה בארגמן.
"בני, דע לך", קולו הרך הצטלצל כפעמונים, "שהיקום המופלא מזמן לנו אתגרי צמיחה. יריבה שחוזרת מ-2:0, פרשנים קטנוניים, רפאלוב. ואנחנו? מי אנחנו? אגו, מאבקי כוח, הכל הבל הבלים. הכל בר חלוף. גול בוואר זה שמיימי, אבל ההכלה אלוהית".
פכפוך סרטנים עלה מהנהר. שממית חמקה. מבטו האוהב נעצר בענני האופק השחורים, "סערה מתקרבת, לה פמיליה מתקרבים", ציין, ואז הוסיף בלחישה, כממתיק סוד: "בני האהוב זכור, הסוד הוא להחליף את השחקן הלוהט במגרש. את זה שהוא מעל כולם".
דברי בעל הגלימה החכם היו כטיפות רסקיו לנפש. כמסאז' לנשמה. לא סתם, פול בודי. ואז התעוררתי. על מסך הטלוויזיה ריצדה אותה דמות. זיו אריה היה כתוב מתחת.
אחחח זיו אריה. קפסולה של רוך. מה ליגת העל שלנו הייתה שווה בלעדיך? המאמן היחיד שיודע לתת יותר שואו ממשחק של 3:3. האיש שברגע שמיקרופון ייכנס תחת גפנו, יפתח חזיתות שיעלו על סך הנבדלים במשחק. בעל הפטנטים שעוד יילמדו בקולג'ים של 4-5-1.
אז נכון, יש מצב שהשחקנים שלו חוששים לבשל, לתת גולים, לשים צמד לא עלינו, שמא יוחלפו בהפסקה. לא נעים להיות אילון אלמוג. אבל זה בגלל קוצר ראייה. כשאלמוג הוחלף, אחרי שנתן שניים לחיפה, הייתם צריכים לראות את המבט המופתע של ברק בכר. הוא לא הבין מאיפה זה בא. לרגע חשש שיקבל את השלישי מהילד שנקלע לזון. לזה קוראים מחוץ לקופסה.
וחכו איזה הפתעות מחכות לאדון ברק יצחקי. הכל על השולחן. כולל לפתוח עם תשעה שחקנים ובובת שלג. או להוציא את השוער ולהכניס במקומו קוון. או במקום מביא כדורים, לוקח כדורים. או במקום שלוש קסטה בעשר שקל, שתיים, אבל של פאר טסי.
אז כן, אחרי הדרמה של אמצע השבוע, המאמן שפינק עם פרשנות חדשנית לענף, יהיה זה שיקבל היום, באצטדיון טדי, את פניה של שבת המלכה ופני לה פמיליה בדרבי הירושלמי הגדול.
מי שיכול להביא חם-צוואר לגורו קר המזג, יבורך. מי שיכול להסביר לאילון אלמוג אם כדאי לו או לא כדאי לשים עוד צמד – יבורך.
אין לו צוות קבוע
אם מצד אחד של הדרבי ניצב מאמן על פול פאוור נחישות, שכלום לא יערער אותו - מהצד השני יש את ברק יצחקי, והוא מלא בלבול.
כמו בכר בחיפה, גם יצחקי מוצא את עצמו מגיע לסוף העונה הסדירה כשאין לו - לא שיטה ולא הרכב יציב. אם במחזורים האחרונים היינו בטוחים שהגנת בית"ר הגיעה לנחלה, באה השלישייה מהפועל חיפה וגילתה שלא נחלת יצחקי ולא נעליים.
מסתבר שגם הרביעייה האחורית, בראשות הבלמים אורי דהן את גיל כהן, היא לא תעודת ביטוח. ואחרי הסחרחורת מדיארה, החזאים מזהירים מפני הברקים של סדריק דון, ורוחות הפרצים של מתן חוזז ואלמוג.
בסיבוב הקודם, כשהירושלמיות נפגשו, זה נגמר ב־3:3. נשמע כמו תוצאה סבירה לצהרי שישי.
פורסם לראשונה: 01:30, 21.02.25
