ליסה קלאבנס, בחודש הבא בת 44, נשיאת ההתאחדות הכדורגל הנורבגית, גילתה את הכדורגל כבר כשהייתה ילדה. היא התאמנה שעות עם אביה בקור המקפיא. מאה בעיטות ברגל ימין, מאה ברגל שמאל. "אבא שלי גידל אותי, בכלל ובכדורגל בפרט, כאילו שאין הבדל בין בנים ובנות, שזה היה נהדר, וכל הילדות שלי הייתה תחת השפעה של מדינה סוציאל דמוקרטית עם אישה בתפקיד ראש הממשלה", סיפרה פעם בראיון, "כשגדלתי הבנתי שאלו לא דברים שהכינו אותי לעולם האמיתי".
מגיל צעיר היא הייתה שולחת מכתבים למלך נורבגיה עם הצעות כיצד לפתור את בעיות המדינה. היא קיבלה את הכינוי "עורכת דין" בגלל ששאפה להשגת צדק. כשהייתה קטנה היא קיבלה במתנה כדורגל כתום, זוהר, כזה שאפשר להבחין בו טוב יותר בין ערימות השלג. קלאבנס הייתה מסתובבת איתו לכל מקום. "הייתי בטוחה שהוא יפתור לי כל בעיה, הייתי הולכת איתו לבית הספר, הולכת לישון איתו", סיפרה. היא רשמה עליו כמה שעות היא מתאמנת ביום ופואמות שמהן קיבלה השראה, אבל אחרי שהלכה איתו להלוויה של סבה, והכדור לא ממש הצליח לפתור את הבעיה, היא חזרה לבעוט: מאה בימין, מאה בשמאל. אבל הזיכרון נשאר. הכדור הזה יפתור לה פלונטרים בחיים, יעצב את מי שהיא ואיך שהיא מסתכלת על העולם.
4 צפייה בגלריה
"רוב הכתבות עליה בעיתונות הנורבגית הן כתבות חנופה". קלאבנס
(צילום: AP Photo/Armando Franca)
נאום מכונן בקטאר
קלאבנס, שפועלת במרץ להטלת סנקציות על הכדורגל הישראלי, מבקרת את ישראל בחריפות וקוראת לפיפ"א לחקור את פעילות צה"ל בעזה, חוותה קריירת כדורגל עשירה, עם 73 הופעות בנבחרת הלאומית, כולל השתתפות באליפות העולם בסין וסגנות אליפות אירופה. לאחר שפרשה ב-2012 עברה לעסוק בעריכת דין, כיהנה כשופטת, עבדה בבנק המרכזי של נורבגיה וכפרשנית כדורגל בגביע העולמי לגברים. היא נשואה לרופאת שיניים, חברתה לקבוצה לשעבר ויש להן שלושה ילדים. כעורכת דין לענייני תעסוקה היא ייצגה ספורטאים רבים מול המועדונים שלהם.
ב-2018 היא נבחרה להנהלת ההתאחדות הנורבגית לכדורגל, וארבע שנים לאחר מכן לנשיאת ההתאחדות, האישה הראשונה בתפקיד ב-120 שנות הארגון. קצת לאחר בחירתה, ב-31 במארס, קלאבנס נוטלת סיכון שיאסרו אותה (בגלל שהיא נשואה לאישה) וטסה לקטאר לוועידה של פיפ"א, שם היא עולה לכותרות בגלל "נאום דוחא" שבו יצאה נגד העובדה שפיפ"א נוטשת את עקרונות היסוד ואת מקור ההשראה שהיא יכולה להיות כנושאת הדגל של שוויון ודמוקרטיה, לטובת מדינה שאין בה תנאי עבודה הוגנים, אין זכויות נשים, אין זכויות ללהט"בים ואין זכויות אדם. היא מגנה את פיפ"א ומוחה על השחיתות, הפוליטיזציה והכניעה לכסף הגדול.
אף אחד מ-209 הנציגים בחדר, כמעט כולם גברים, לא מוחא לה כף אחרי שש דקות הנאום חוצב הלהבות שלה. אף אחד לא מביע בה תמיכה. היא מחרבת להם את המסיבה. בשנה שעברה, כשנערכה ההצבעה לוועד המנהל של אופ"א (19 גברים ואישה אחת), היא קיבלה את מספר הקולות הנמוך ביותר חוץ ממועמד אחד. אינפנטינו ושאר הראיסים ניתקו איתה קשר. התקשורת הנורבגית השוותה את הנאום שלה לנאום "יש לי חלום" המפורסם של מרטין לותר קינג.
"שבויה בקמפיין של עצמה"
דיברתי עם מספר עיתונאים ואנשי כדורגל נורבגים במהלך היממה האחרונה. מי שהסכים לדבר על קלאבנס דרש אנונימיות. "רוב הכתבות עליה בעיתונות הנורבגית הן כתבות חנופה", אמר לי עיתונאי שנמצא עם הנבחרת בנורבגיה, "הדבר הכי חשוב עבור ליסה היא התדמית שלה ואף אחד לא רוצה להיכנס לעימות איתה".
"האמת היא שליסה היא באמת לוחמת צדק ושוויון, ואישה שבאמת מבינה ומקיימת את העיקרון לפיו כדורגל הוא חלק מהחברה והתרבות שבה הוא משוחק", אמר לי עיתונאי אחר, "היא תמיד מייצגת את החלש, ותמיד זוכרת את הקשיים שלה לגדול כלסבית באזור מאוד דתי בנורבגיה. היא יצאה באומץ נגד המשחקים בקטאר ונגד ההחלטה להעניק את האירוח של המשחקים לערב-הסעודית ב-2034. היא גם נסעה לקטאר אחרי אליפות העולם כדי לבדוק את התנאים של העובדים שם. היא באמת מחויבת לזה ומוכנה לשלם מחירים אישיים ומקצועיים מאוד כבדים".
"אנחנו לא רוצים וגם לא מסוגלים להתעלם מהמתקפות הרצחניות וחסרות הפרופורציה של ישראל על אוכלוסייה אזרחית בעזה, שחודשו בימים האחרונים. זה הופך את המשחק ביום שלישי לקשה עוד יותר עבורנו", אמרה קלאבנס, "ההתאחדות שלנו לוקחת חלק משמעותי בדיונים בפיפ"א הקוראים להטיל סנקציות נגד ישראל. הסוגיה הזו תעלה שוב לדיון במאי, וכולנו תקווה שמאמצינו יישאו פרי"
אבל הסיפור עם ישראל הוא סיפור עם נרטיב שונה לגמרי. להתאחדות הנורבגית יש תוכנית ארוכת שנים של שיתוף פעולה עם התאחדות הכדורגל הפלסטינית: מחנות אימונים, טיפוח מאמנים, הזמנות לנורבגיה. היחס של ההתאחדות הנורבגית לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא שיקוף של המדיניות הנורבגית בכללה: אובססיה, עם קו פרו פלסטיני ואנטי ישראלי מאוד ברור. נורבגיה הייתה אחת משלוש המדינות שהכירו במדינה הפלסטינית בחודש מאי האחרון ונחשבת לאחת מהמדינות היותר עוינות לישראל בעולם. מאז 7 באוקטובר, מעידים יהודים רבים שחיים במדינה, כי להיות יהודי בנורבגיה הפך לסיכון בלתי נסבל. היא אפילו הודתה בראיון כי "היהודים בנורבגיה מאוכזבים ממני".
"דווקא בנושא הפלסטיני יש פה הרבה יותר מחלוקת על הצעדים והאמירות שלה", אומר העיתונאי הנורבגי, "כמעט לכולם בנורבגיה יש ביקורת על מה שקורה בעזה, אבל אנחנו מבינים שיש פה דו-פרצופיות. ליסה משתפת פעולה עם נשיא התאחדות שהוא טרוריסט מורשע. היא, לסבית פמיניסטית, פועלת עבור התאחדות של יישות שאין בה זכויות לא לנשים ולא ללסביות. אני חושב שהיא עושה הון פוליטי כי לטנף על ישראל זה משהו מאוד חיובי וסוחף בנורבגיה. אני חושש שהיא שבויה בתוך הקמפיין של עצמה, שהיא מרגישה שהיא חייבת להצדיק את הפרסים שהיא זכתה להם מארגוני זכויות אדם".
צריך לציין כי ארגונים פרו פלסטיניים בנורבגיה ופוליטיקאים הם שדרשו את החרמת המשחק. קלאבנס פועלת במישורים הרבה יותר גבוהים, של החרמה וסילוק ההתאחדות ומתבטאת בבירור על כך שהיא פועלת באופן אקטיבי להרחקתה של ישראל מאופ"א.
"אנחנו לא רוצים וגם לא מסוגלים להתעלם מהמתקפות הרצחניות וחסרות הפרופורציה של ישראל על אוכלוסייה אזרחית בעזה, שחודשו בימים האחרונים. זה הופך את המשחק ביום שלישי לקשה עוד יותר עבורנו", אמרה קלאבנס, "ההתאחדות שלנו לוקחת חלק משמעותי בדיונים בפיפ"א הקוראים להטיל סנקציות נגד ישראל. הסוגיה הזו תעלה שוב לדיון במאי, וכולנו תקווה שמאמצינו יישאו פרי", אמרה.
לקלאבנס יש מנטרות שהיא חוזרת עליהן בכל הזדמנות. אחת מהן היא שכדורגל הוא משחק עממי ששייך לכולם. גם למדינות רצחניות, וגם למדינות שפולשות, רוצחות ואונסות יהודים. לכולם, חוץ מישראל.
במסגרות רבות היא גם הביעה את רצונה שלא תהיה פוליטיזציית יתר של הכדורגל וכי עסקני הענף לא יכולים להרשות לעצמם להיות אקטיביסטים יתר על המידה. היא מיתנה את עצמה ביחס ובביקורת שלה לקטאר ולערב-הסעודית, וחושבת שעסקני כדורגל פתאום לא צריכים לדון על עונש המוות בסעודיה או זכויות ההפלה באמריקה, אבל מאבדת את כל הבלמים כשהיא מדברת על ישראל. לקלאבנס יש סטנדרט אחד לשאר העולם, וסטנדרט אחר כלפי ישראלים ויהודים. לתופעה הזו יש שם ברור.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.03.25
