1. הרגע שלפני
מה יכול להיות דרמטי יותר מהמחזור האחרון במרוץ האליפות הצמוד ביותר בליגת העל מזה למעלה משני עשורים? המחזור הלפני אחרון, כמובן, מפני שכעת השוויון בין הקבוצות הוא מוחלט. כל תזוזה קטנה מחר תטה את הכף לטובת אחת מהקבוצות בואכה טוויסט מפתיע, אך בסבירות גבוהה יותר הכרעה שניתן היה לצפות מראש. התעלומה כנראה כבר לא תהיה מסתורית יותר משהיא כעת, אלא אם השתיים יסיימו את משחקן הקרוב בתוצאה זהה.
תורמת לכך ההבנה שבהינתן הביתיות במחזור הסיום, יש יותר סיכוי שהפועל באר־שבע ומכבי ת"א יאבדו נקודות בטדי ובסמי עופר, שם יתארחו מחר בהתאמה. הכרעה במחזור הסיום לא תהיה באמצעות כדורגל - במונחים שגרתיים של ניצחון, תיקו או הפסד - אלא בתחרות חיובים במסגרתה מכבי תבקיע ותעביר את חובת ההבקעה לבאר־שבע, וכך הלאה והלאה, עד שמישהי תחמיץ. ה־1:6 של מכבי ת"א על נתניה וה־1:4 של באר־שבע על מכבי חיפה עלולים להידמות יבשושיים כמו מפגש בין חדרה לטבריה בהשוואה למבול השערים במחזור 36. זה דרמטי, אבל גם משאיר טעם לוואי. המחזור ה־35 הוא המחזור האחרון של עונת הכדורגל. המחזור ה־36 עשוי להיות המחזור הראשון של הליגה בירי ברובה אוויר.
2. קלפים ושאר רוח
כל הערכה שלמכבי ת"א יהיה קשה מול מכבי חיפה עוברת באמונה בקיומו של איזשהו שאר רוח, הימצאותו של חלקיק אלוהי כלשהו, בעצמות היבשות של השחקנים של איתי מרדכי. שחקני מכבי חיפה לא אוהבים אחד את השני, ספק אם הם אוהבים את עצמם, אבל אולי הם מספיק שונאים את מכבי ת"א בשביל להיות מה שהם בשום פנים ואופן לא כבר כמה חודשים – קבוצת כדורגל מתפקדת. לאוהדי מכבי חיפה זו תהיה נחמה להפוך לנעץ שפינצ'ר את הגלגלים של היריבה הגדולה, אבל ספק אם הדינמיקה המקולקלת בינם לבין השחקנים היא כזאת שתדרבן את האחרונים לעשות משהו מיוחד בשביל לרצות את הראשונים. אם כבר, זה יכול להיות התעלול האחרון שלהם רגע לפני שהרוח נושאת אותם למקום אחר.
השחקנים של מכבי חיפה יכולים לא להפסיד למכבי ת"א מאותה הסיבה שנתניה קיבלה בראש מהאלופה – בשלב הזה של העונה, ליחסי הכוחות האמיתיים בין הקבוצות אין משמעות. פערי הרצון המובהקים – למכבי ת"א יש על כל העולם לשחק, למכבי חיפה אין בשביל מה לקום לאימון – מכבים שחקני כדורגל, או מדליקים אותם. את נתניה – ואת מכבי חיפה עצמה בטרנר – זה ריפה לחלוטין. אולי הפעם זה יגרום להם להיות שווים הרבה יותר מסך כל חלקיהם הקטנטנים – ההגנה האיומה, ההתקפה שאין בה דבר זולת דיא סבע וכו'.
בניגוד למכבי חיפה, שמקומה במוקדמות הקונפרנס־ליג כבר מובטח ולפחות בראשה היא כבר עמוק בקנקון, לבית"ר ירושלים יש עוד על מה לשחק גם אם היא לא מצליחה להשיג אותו כשהיא משחקת. שלושת ההפסדים הרצופים שלה מאז הניצחון על מכבי ת"א העמידו בסכנה מסוימת את המקום הרביעי והופכים את המשחק מול באר־שבע לחשוב בהרבה מכפי שתיכננה שיהיה.
לבית"ר יש על מה לשחק מאימת הפועל חיפה שעלולה לקחת לה את המקום לאירופה (גם אם האימה דוללה מעט בעקבות התוצאה אתמול), אבל האם יש לה עם מה? ברק יצחקי התחכך בגאונות כשניצח את מכבי ת"א עם הרכב של שלושה בלמים, ירין לוי ושישה שחקני התקפה. אם הגבול בין גאונות לטיפשות הוא דק במיוחד, אז בית"ר חצתה אותו לצד השני. ספק אם היא מסוגלת לשנות כיוון. עשרה ימים לפני שייפגשו שוב בגמר הגביע, זה הזמן להשאיר את האסים בשרוול, לא להוציא אותם משם.
3. מלך או נאשם
אומץ מעולם לא חסר לערן זהבי. הודעתו על עזיבת מכבי ת"א בתזמון הזה, 11 ימים לפני תום העונה, היא כנראה האמיצה בקריירה. במו ידיו הוא כתב את כתב האישום של עצמו אם זה יסתיים באליפות של באר־שבע. הנרטיב יתקבע על הכוכב שגנב את ההצגה, העצים את הלחץ על חבריו לקבוצה והותיר לכולם לשלם את חשבון גאוותו האישית. אלא שההגינות מחייבת לומר שחוכמת הבדיעבד הזאת יכולה לפעול גם לכיוון השני. אם מכבי ת"א תזכה באליפות, יסופר הסיפור מהפרספקטיבה של זהבי המנצח ואז כל מה שניתן היה להציג לשלילה יוצג לחיוב. כולם יהללו את הכוכב שבתעלול מנהיגותי אחרון רתם את חבריו וגרם להם לצאת מעורם כדי לסדר סוף מהאגדות.
אז מה נכון? שום דבר מזה. זו רק פרשנות על האמת, לא האמת עצמה. אם מכבי תזכה באליפות, זה לא יקרה בזכות זה שזהבי הודיע שהוא עוזב, ואם באר־שבע תזכה זה לא יקרה בגלל שהודיע שהוא עוזב. זה רק זהבי שקבע בתזמון הודעתו שהוא יהיה הגיבור של הסיפור. צריך להודות לו על כך. אנשים רוצים שני דברים – מלך, ומישהו להאשים. כעת אוהדי מכבי מכוסים. בפעם האחרונה בהחלט, זהבי דאג להם.
4. תחרות צליפה
האדם שהוא זהבי משפיע באופן ישיר על השחקן שהוא, אבל צריך גם להפריד בין השניים. הדבר הכי גדול שזהבי יכול לעשות בשבוע הקרוב הוא לא לעזוב את מכבי ת"א, אלא לעזוב אותה כאלוף – לא לצאת מהדלת, אלא להכניס לשער. לא במקרה זהבי חזר להיות משמעותי בישורת האחרונה, שבסבירות גבוהה תוכרע על היכולת של הקבוצות לכבוש כמה שיותר בזמן קצר. הוא, עדיין, הגולר הטוב ביותר במכבי ת"א. זה לא רלוונטי שכבש העונה רק שלושה שערים מול קבוצות שאינן מכבי נתניה – אנחנו נמצאים עכשיו בשיאה של עונה בת שלושה מחזורים, תחרות צליפה ולא מעבר.
מי הזהבי של באר־שבע? אין לה, אבל היא חייבת שמישהו יהיה כזה, כי אחרת אין לה סיכוי – מישהו שיחפש את השער כל הזמן, בכל רגע, כי הוא גם ימצא לפעמים. המישהו הזה הוא דן ביטון, שאיים על השער 30 פעמים יותר מכל שחקן אחר וגם היה מעורב ביותר שערים מכל שחקן שאינו קאנגווה. זה לא יבוא ממקום אחר.
פורסם לראשונה: 01:30, 18.05.25
