קיווינו ללילה היסטורי בדראפט ה-NBA, וכשנראה היה שהלילה יסתיים באכזבה, הכל התהפך והתעלה על החלומות הפרועים ביותר. לא רק ששני ישראלים נבחרו יחד בסיבוב הראשון, מה שלא קרה מעולם, אלא ששניהם נבחרו בזה אחר זה ועל ידי אותה קבוצה, ברוקלין נטס - בן שרף במקום ה-26 ודני וולף במקום ה-27. הסיפור שלהם רק מוכיח שעם אופי חזק, כוח רצון ועבודה קשה - באמת שהכל אפשרי.
מג'ודו לאמבטיות קרח ודיקור: ההתפתחות של שרף
כשבן שרף היה בן 9 הוא עסק בשני ענפי ספורט מרכזיים: ג'ודו וכדורסל. אך אז, יום אחד הודיע להוריו – שבעברם היו כדורסלנים – כי הוא מעדיף להתמקד בכדור הכתום. הוא הגיע לאחד מאימוני הג'ודו בג'ינס, מתוך רצון להבהיר למאמנת שלו שאין לו כוונה להמשיך.
כבר בתחילת האימון ניגש אליה, לחץ את ידה והודיע על עזיבה. מאותו רגע לא הסתכל לאחור, והדרך הייתה ברורה – להפוך לגרסה המשופרת של עצמו כשחקן כדורסל ולהגיע לליגה הטובה בעולם. עשור לאחר מכן, קצת אחרי יום הולדת 19 ולאחר שלוש עונות בוגרים מוצלחות למדי בשלוש קבוצות שונות, הוא עמד במשימה.
שרף (19, 1.97) נולד בדרום אפריקה, שם התגורר עד גיל שלוש בעקבות עיסוקו של אביו בענף היהלומים. עם שובה לישראל, המשפחה השתקעה במשך חמש שנים במושב בעמק חפר, ולאחר מכן עברה להתגורר בגן יאשיה, יישוב נוסף במועצה האזורית. שני הוריו עסקו כאמור בכדורסל בצעירותם: אביו, ידיד, שיחק במחלקת הנוער של בני הרצליה ואף רשם עונה אחת בקבוצה הבוגרת; אמו, אלה, שיחקה בנבחרת הנשים ובליגה הלאומית. לאור התשוקה למשחק ששררה בבית, זיהו הוריו במהרה את הפוטנציאל החריג של בנם והעניקו לו מעטפת מקצועית עשירה ונדירה בקרב כדורסלנים צעירים.
כבר בשלב מוקדם, שרף קיבל ליווי ממאמנים בתחומים מגוונים: קליעה, כישורים אישיים, פיזיותרפיה וטיפולים משלימים כגון דיקור ואמבטיות קרח, לצד תפריט תזונתי מוקפד שכלל אלפי קלוריות ביום לצורך בניית מסת שריר. אורח החיים כולו סבב סביב המשחק. עד כמה הייתה המחויבות משמעותית? בכיתה י"א, כשהתחיל לשחק בבוגרים, התקבלה במשפחה החלטה משותפת להפסיק את לימודיו של בן – מהלך שהביא לכך שלא השלים תעודת בגרות. עם זאת, בני המשפחה מאמינים שחריצותו תאפשר לו בעתיד להשלים כל יעד לימודי, אם ירצה בכך.
לצד הוריו, שהשקיעו את כל כולם בהתפתחותו, הקיף את עצמו שרף באנשים שנשארו לצידו לאורך כל הדרך. בגיל שמונה החל לשחק בהפועל עמק חפר ויתקין, שם פגש בדמויות שהפכו למשמעותיות במיוחד – ליאור קפלינסקי, יו"ר המועדון, ורמון וולפסון, כיום המנהל המקצועי של מכבי רחובות. "תמיד הבחנתי שיש בו משהו יוצא דופן", נזכר וולפסון. "אבל השלב שבו זה התחדד עבורי היה סביב כיתה ח'. במהלך משחק הוא פנה אליי ואמר: 'אין לנו חמישייה חזקה, אין מי שייקח זריקות'. מיד הכנסתי קלעי, ופתאום הסתכלתי עליו אחרת.
"מגיל קטן היה לו כיוון ברור. בכל יום היו שואלים אותו אם התאמן בשליטה בכדור. זה לא שלא נתנו לו ליהנות מהחיים, הוא בהחלט חי טוב, אבל כשיש אימון בשבת בבוקר, הולכים לישון מוקדם בליל שישי. לא בגלל כפייה, אלא מתוך הבנה של כולם שיש פה משהו אחר. כל המעטפת הזאת – מאמן אישי, מאמן כושר – הייתה נדירה בעמק חפר. בן היה הראשון שקיבל אותה".
מהר מהצפוי החל שרף לשחק עם קבוצות בוגרות ממנו. בגיל 16, לאחר לא מעט לבטים, חתם לארבע שנים באליצור נתניה מהליגה הלאומית. מי שזיהה את הפוטנציאל והוביל למהלך היה המנהל המקצועי של הקבוצה, עידן אבשלום, שלימים הפך לאחת הדמויות החשובות במסע של שרף. בתמורה לאמון, שרף הציג יכולת נהדרת ונבחר גם לתגלית העונה וגם לשחקן השישי של העונה, עם ממוצעים מרשימים של 14 נקודות, 3.3 ריבאונדים ו־2.9 אסיסטים.
8 צפייה בגלריה
שניהם נבחרו בדראפט, אבל בינתיים רק אחד מהם ב-NBA. שרף מול מדר ביורוקאפ
(צילום: DeFodi Images via Getty Images)
לאחר עונה אחת בלבד בלאומית, קבוצות רבות לטשו עיניים לכיוונו של שרף, ביניהן בדאלונה ומכבי ת"א. עם זאת, הילד העדיף להצטרף לעירוני קריית־אתא מהליגה הבכירה, כדי להבטיח לעצמו זמן משחק משמעותי. השידוך הצליח ובגדול, כשלשרף היה חלק משמעותי במסע של קריית אתא לחצי גמר הפלייאוף. בזכות היכולת הנהדרת שהציג (14 נקודות בממוצע למשחק), הוא שוב נבחר לתגלית העונה.
בקריית אתא התאחד שרף עם שרון אברהמי, מאמנו לשעבר בנבחרות הקדטים והנוער. "ידענו שהוא יגיע רחוק, אבל לא ציפינו לקצב כזה", הודה אברהמי. "עוד לפני שהצטרף לקריית־אתא, אמרתי שהוא יהפוך לשחקן NBA, ורבים הרימו גבה. מעבר ליכולות הפיזיות והטכניות, יש לו חוסן מנטלי יוצא דופן. כשבן על המגרש, הוא בטוח בעצמו לחלוטין – גם אם עומדים מולו שחקנים מנוסים. יחד עם זאת, מדובר באדם צנוע. דיברתי עם סקאוטים רבים השנה, ואמרתי לכולם – מי שיבחר בו, ירוויח בענק".
בקיץ הקודם, בגיל 18 בלבד, חתם שרף לשנתיים באולם מהליגה הגרמנית - וגם הפעם הפך מיד לאחד משחקניה המובילים של קבוצתו החדשה. למעשה הוא עדיין לא סיים לשחק במדיה, והערב (21:00) הוא יוכל לחגוג איתה אליפות, כשהם יתארחו אצל באיירן מינכן למשחק החמישי והמכריע של סדרת גמר. עד כה בליגה - כולל בפלייאוף - הוא העמיד ממוצעים של 11.4 נקודות, 3.8 אסיסטים ו-3.1 ריבאונדים. את עונת היורוקאפ הוא סיים עם ממוצעים של 12.8 נקודות, 4.6 אסיסטים ו-2.2 ריבאונדים, כשאולם סיימה במקום השביעי בבית שלה, במרחק ניצחון מכרטיס לשמינית הגמר.
במקביל לנסיקה בקריירת המועדונים, שרף גם עשה חיל בנבחרות ישראל השונות. ב–2022 הוא סיים עם נבחרת הקדטים במקום החמישי באליפות אירופה, נבחר לחמישיית הטורניר והיה מלך הסלים (24.3 נקודות למשחק). בקיץ שעבר הוא הוביל את נבחרת הנוער למקום הרביעי באליפות אירופה, הישג השיא שלה. למרות שישראל לא זכתה בתואר או אפילו הגיעה לגמר, שרף, שסיים כמלך הסלים פעם נוספת (28.1), נבחר ל–MVP של הטורניר. הוא גם הספיק לרשום ארבע הופעות בנבחרת הבוגרת, בקמפיין המוקדמות ליורובאסקט 2025, ונכלל בסגל המורחב שלה לטורניר שייערך בעוד חודשיים. הוא לא צפוי להשתתף בטורניר שכן קשה לראות את קבוצתו החדשה מאשרת לו דבר כזה לפני עונת הבכורה, אבל כנראה שבנבחרת יסלחו לו.
ממש לא זאב זאב: הפריצה של וולף
ב-14 בינואר הגיעה קריירת המכללות של דני וולף לשיא חדש. ב-ESPN פירסמו כתבה על עשרת השחקנים העולים או שנמצאים מתחת לרדאר לקראת דראפט ה-NBA ב-2025 - כתבה ששובצה בראש מדור ה-NBA של האתר - והסנטר הישראלי-אמריקאי כיכב בתמונה הראשית והיה הראשון שעליו נכתב. מאז, הנסיקה של וולף רק התעצמה, והלילה (בין רביעי לחמישי) הוא כבר ממש לא היה מתחת לרדאר אלא נבחר בדראפט.
וולף (21, 2.13), יליד גלנקו שבאילינוי, פרץ לתודעה של הכדורסל הישראלי בקיץ 2023, כשהיה אחד משני הכוכבים של נבחרת העתודה שסיימה במקום השני באליפות אירופה, לצד נועם יעקב. אנשי איגוד הכדורסל רדפו אחריו במשך שנה וחצי לפני הטורניר, והסנטר הראה בדיוק למה, כשסיים כסגן מלך הסלים (17.1 נקודות) וכמלך הריבאונדים (12) של האליפות.
"אני חי חיים יהודיים בארה"ב, שני ההורים שלי יהודים ואנחנו חוגגים את כל החגים", סיפר וולף לאחר האליפות בריאיון ל-"ידיעות אחרונות" ו-ynet, כשנשאל אם הוא מרגיש שייך לישראל. "כשהייתי צעיר השתעשעתי עם הרעיון לייצג את ישראל. עכשיו, כשהגיעה ההזדמנות, ידעתי שאני לא יכול לתת לה לחמוק מהידיים". על החלום שלו הוא אמר: "להגיע ל-NBA, כמובן. אני מקווה שעם הרבה עבודה קשה אצליח להגשים את המטרה הזאת". שנתיים עברו – והוא הגשים אותה בענק.
אותה אליפות אירופה הייתה נקודת המפנה של וולף. הוא הגיע לטורניר אחרי עונת פרשמן באוניברסיטת ייל - שידועה בשל היותה מוסד יוקרתי ומבוקש מאוד להשכלה גבוהה, אבל לא בזכות הישגיה על הפרקט - במהלכה קיבל רק 7.3 דקות בממוצע למשחק וקלע 2.3 נקודות. אבל בעונת 2023/24 וולף כבר פרץ קדימה: הוא פתח ב-31 מתוך 32 המשחקים של ייל ורשם 14.1 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 1.3 חסימות ו-2.4 אסיסטים בממוצע. בזכות היכולות שלו, ובעיקר יכולת המסירה הלא שגרתית לשחקן בגובה 2.13 מ', הוא נבחר לחמישיית העונה של ה-Ivy League ועזר לייל להעפיל לסיבוב השני של טורניר המכללות.
גם לאחר העונה הזו אף אחד לא ציפה שוולף יהיה בחירת סיבוב ראשון בדראפט, אלא שאז הוא העביר עוד הילוך עם מעבר לאוניברסיטת מישיגן, החזקה בהרבה מייל. עוד מספר מכללות עמדו בתור, אבל לשחקן לא הייתה בכלל התלבטות. "גדלתי כאוהד מישיגן. אמא שלי למדה שם, גם אחותי", הסביר וולף. "כנער לבשתי כל הזמן חולצות ומכנסיים של מישיגן, וביליתי זמן רב במגרש הפוטבול הגדול שלהם".
מהר מאוד התברר המעבר כהצלחה גדולה. בעונה החולפת היה וולף אחד השחקנים החשובים ביותר של מישיגן, שזכתה בטורניר ה-Big Ten והעפילה לסוויט 16 בטורניר המכללות. הוא הוביל את הליגה בריבאונדים עם 9.7 למשחק, קלע 14 נקודות וחילק לא פחות מ-3.6 אסיסטים בממוצע - נתון מרשים מאוד לגבוה. הוא גם נבחר לחמישיית העונה של ה-Big Ten ולנבחרת האזורית של ה-NCAA, וסיים עם 15 דאבל-דאבל - הכי הרבה בליגה לצד עוד שני שחקנים.
ב-NBA של היום, חשוב מאוד שגבוהים יידעו לטפל בכדור - ו-וולף בהחלט יודע לעשות את זה נהדר. ב-"Last Word On Sports" אפילו לא חששו להיתלות באילנות גבוהים וכתבו עליו כי "בדומה לניקולה יוקיץ', הוא יודע לקלוע, לקחת ריבאונדים, לשמור ולמסור כמו גארד", והוסיפו כי "וולף הוא אחד משחקני הפנים הייחודיים והוורסטיליים ביותר בדראפט השנה".
גם ב-ESPN ציינו ש"לוולף יש כישורים של גארד לגובה שלו. יכולת ניהול המשחק שלו השתפרה משמעותית תחת המאמן דאסטי מיי במישיגן, והוא עשה את המעבר מליגת ה-Ivy לליגת ה-Big Ten בצורה חלקה ומרשימה". לצד זאת, תחת הקטגוריה "חולשות" נכתב כי "איבודי כדור היו בעיה, ויש לו עוד מה להוכיח כקלע - עם 34 אחוז לשלוש ו-59 אחוז מקו העונשין. הוא גם חסר את המהירות והאתלטיות האידיאליות שיכולות להקל על המעבר שלו ל-NBA מבחינת הגנה". אבל למרות המגרעות, פרשנים רבים מאמינים שלוולף יש פוטנציאל להפוך ל"גניבה" של הדראפט. כעת, וממש לא בפעם הראשונה, זה הזמן שלו להוכיח את עצמו.
