1:5 זה לא ניצחון סטנדרטי. זו תוצאה שלכאורה מעידה על התעלות יוצאת דופן, אבל עבור הפועל באר-שבע זה היה בסך הכל עוד יום במשרד ובשל כך היא גם פחות הסיפור של חצי הגמר הזה. היא החתימה כרטיס בכניסה וביציאה וחזרה הביתה. היא עד כדי כך טובה, שמה שנחשב לא שגרתי עבור אחרות הוא עבורה השגרה. אלו פערי הרמות הקטנים יותר ממרבית יריבותיה שגורמים לכך שזה בדרך כלל לא נגמר ב-0:4 במחצית, אבל כך זה כנראה היה מסתיים באופן קבוע אם הייתה משחקת כל העונה מול קבוצות מהליגה הלאומית. היא צריכה לשקול לרדת ליגה.
עבור הפועל ת"א זה היה יום במשרד הלא נכון. ברגע שעברה את הפועל ר"ג ברבע הגמר נקבע לה ריאיון עבודה לתפקיד שלא היו לה את הכישורים להתמנות אליו. לא היה דבר שביכולתה לומר או לעשות כדי שבסוף השיחה עם הפועל באר-שבע יאמרו לה "התקבלת לגמר הגביע". היא רק הייתה יכולה לקוות שהדרך אל ה"לא" תהיה כמה שפחות קשה. לא הצליח לה.
אין שום תיאוריה בעולם שיכולה הייתה לגרום להפועל ת"א לסיים את המפגש מול באר-שבע עם הכרטיס לגמר. תיאוריה זה דבר חשוב בכדורגל, אבל יש פערי יכולת שאי אפשר לכסות עליהם באמצעות אימון. מה שכן אפשר הוא לנסות ולצמצם אותם במקום להרחיב אותם, ובכך הפועל ת"א כשלה מול באר-שבע. סוף אפשרי אחד הוא לקבל חמישייה כמו שקיבלה, סוף אחר היה יכול להיות מכובד יותר. לשם כך היה על אליניב ברדה לעשות פשרה עם עצמו ולוותר על הזהות המגדירה של הקבוצה שלו. לא להתכחש, רק לזנוח לרגע ומיד לשוב ולחבק אותה במשחק הבא. מאז החליף את מסאי דגו הוא דבק בקנאות דתית בהנעת כדור ואסר על שחקניו להיפטר ממנו בהרחקה סתמית, ולא משנה עוצמת הלחץ. העקרונות הללו סייעו לעצב את הפועל ת"א מחדש כקבוצה מנצחת, והפכו אותה ממי שהייתה רחוקה שמונה נקודות מהמקום השני עם בואו של ברדה למי שזקוקה לנקודה בארבעת המחזורים שנותרו כדי לעלות.
אבל העקרונות הללו גם הושרשו בתנאים אחרים לחלוטין. זה דבר אחד להניע את הכדור ויהי מה כשמנגד ניצבות הפועל כפר סבא, הפועל עכו ומ.ס כפר קאסם, ואחר לגמרי לעשות זאת מול הלוחצת הטובה בישראל. הפועל ת"א בנתה את עצמה בחודשים האחרונים כהפועל באר-שבע של הליגה הלאומית, וכך היא ניסתה להתמודד עם הפועל באר-שבע של ליגת העל. יש גאווה גדולה בלהישאר נאמן לעצמך ויהי מה, והגאווה הזאת עלתה להפועל ת"א בדם. ייתכן שהיה מקום לגלות פרגמטיות ולבצע התאמות במפגש עם כוח שונה לחלוטין מכל כוח שפגשה העונה. זה לא היה מונע את הסוף, זה אולי רק היה הופך אותו לפחות סופני.
הפועל באר-שבע גדולה בארבעה מספרים מכל יריבה שהפועל ת"א פגשה עד כה העונה. לקבל ממנה בראש זו לא בושה, זו אולי אפילו ברכה במסווה. איך היא יכולה לדעת האם הקבוצה שריסקה את הליגה הלאומית ערוכה להתמודד בליגת העל? בדיוק בזכות מפגשים כאלה שמבהירים לה מה הטוב של היום יהיה שווה מחר. כל סטירה שחטפה אתמול היא אחת פחות שתחטוף בעונה הבאה, או לפחות צריכה להיות.
