נראה שהנושא החם של העונה בליגת הפוטבול האמריקאית אינו קבוצה או שחקן ספציפי, אלא מהלך. ה"פוש טוש" השתלט על הפוטבול, וכולם מדברים עליו: חוקי? לא חוקי? בעד? נגד? אני חושב שצריך בכלל ללמוד מה"אח החורג" שלנו – הרוגבי.
הפוש טוש הוא מהלך כוח קלאסי: הכיס דוחף קדימה בראשות הסנטר, מאחוריו הקוורטרבק נושא את הכדור, וקו אחורי מסייע בדחיפה. כמה פשוט – ככה אפקטיבי. להגיד שפילי הפכו אותו למהלך הבית הוא אנדרסטייטמנט, אבל אם ידוע שכל דאון מתחת לשני יארד מסתיים בהצלחה, גם אתם הייתם פונים אליו שוב ושוב.
הבעיה היא לא המהלך עצמו, או פילי, אלא מאמני ההגנה בליגה. אין שום תירוץ לכך שהם עדיין לא פיצחו את השיטה להגן על הדחיפה הזו. ולדאבוני, נראה שכל מה שהם צריכים לעשות הוא פשוט לפזול למשחק השני עם הכדור האובלי.
ברוגבי קיים מהלך דומה מאוד – הסקראם. שתי הקבוצות מתייצבות זו מול זו בשלושה קווי דחיפה (3-4-3). הכדור מושחל מתחת לרגליים, ומאותו רגע – הכוח מדבר. הקבוצה שתדחוף חזק יותר תזכה בכדור ותתחיל את המהלך.
אז כן, זה לא זהה לחלוטין, אבל אי אפשר שלא לראות את הדמיון. ואיך מתאמי ההגנה לא מצליחים לראות את זה מגיע? הרי את המערך ההתקפי אפשר לזהות מקילומטרים – מספיק לראות דאון שלישי ליארד וחצי כדי להבין מה עומד לקרות.
ובמקום לצמצם שורות או לחזק את קו ההגנה, כמעט תמיד יש לפחות שני שחקני הגנה שמנסים לקפוץ מעל ה-Line of Scrimmage. למה? מה זה נותן להם? האם אי פעם אחד מהם הצליח, באורך פלא, לחלץ את הכדור מהקוורטרבק? לא שידוע לי.
עדיף היה שליינבאקרים "מעופפים" ייכנסו מאחורי הטאקלים, ליצור קו שני של דחיפה, וסייפטים שיתחברו כקו שלישי – סוג של סקראם קטן בהגנה.
יכול מאוד להיות שאני מדבר שטויות, ודבר כזה בלתי אפשרי. אבל מה שבאמת לא הגיוני, זה שמהלך כל כך קטן וטיפשי ישתלט על משחק כל כך מורכב. ולא מצאו עדיין את הפתרון בצד ההגנתי? אם זה המצב – כנראה שמגיע להם לאבד את היארדים האלה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
