השאלה האם הצלחה נובעת מהגנים או מהסביבה מעסיקה את המדע כבר מאות שנים, עוד מימי צ’ארלס דרווין ובנו-דודו, פרנסיס גלטון. בעוד שדרווין התפרסם בזכות תורת האבולוציה שלו, גלטון היה אחד מהמדענים הראשונים שחקר באופן שיטתי את השפעת התורשה על אינטליגנציה וכישרון. הוא טבע את המונח “תורשה מול סביבה” (Nature vs. Nurture) והאמין כי גנים משחקים תפקיד מכריע בקביעת יכולותיו של אדם.
אך האם תורשה לבדה מספיקה כדי להפוך אדם לאלוף? או שהסביבה היא זו שמעצבת את הכישרון המולד ומאפשרת לו להתממש? כדי להבין זאת טוב יותר, אפשר להסתכל על שני סיפורים מדהימים מהעולם המודרני: האחיות ונוס וסרינה וויליאמס והאחיות דומיניק וג’ניפר מוצ’יאנו.
ונוס וסרינה וויליאמס נולדו בקומפטון, קליפורניה – עיר עם רמת פשיעה גבוהה והרחק ממגרשי הטניס היוקרתיים שבהם התאמנו שחקניות אחרות. אביהן, ריצ’רד וויליאמס, האמין שהן יכולות להפוך לאלופות עוד לפני שלמדו להחזיק מחבט, והוא תכנן להן תוכנית אימונים אינטנסיבית שכללה שעות של חזרות, משחקים מול מבוגרים חזקים מהן, ותרגול בתנאים קשים.
למרות כישרונן המולד, הסביבה היא זו שעיצבה אותן. אילו היו נולדות למשפחה שלא דחפה אותן להצלחה, ייתכן שמעולם לא היו מגיעות לפסגה. הנחישות, המשמעת והדרישות הגבוהות מהן הן אלו שהפכו אותן למי שהן – אלופות עם 30 תארי גראנד סלאם משותפים.
מחקרי תורשה מראים כי רק 39% מההבדלים בין אנשים בהישגיות נובעים מגנטיקה, כלומר החלק הארי של ההצלחה תלוי בסביבה, בחינוך ובתנאים שבהם אדם מתפתח. במקרה של האחיות וויליאמס, הסביבה הייתה זו שדחפה אותן להפוך לטניסאיות דומיננטיות.
דומיניק מוצ’יאנו הייתה כוכבת התעמלות מגיל צעיר, וזכתה במדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת אטלנטה 1996 כשהייתה רק בת 14. עם גמישות נדירה, יכולת אקרובטית יוצאת דופן ונחישות ברזל, היא הייתה אחת המתעמלות המבטיחות של דורה. אך הסיפור הייחודי שלה קשור דווקא לאחותה הביולוגית – ג’ניפר בריקר.
ג’ניפר נולדה ללא רגליים, ונמסרה לאימוץ כשהייתה תינוקת. היא גדלה במשפחה מאמצת שלא הייתה קשורה לעולם ההתעמלות ולא קיבלה כל הכשרה מקצועית. בנוסף, הוריה המאמצים בחרו לא לתת לה תותבות, מה שחייב אותה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם אתגרי היומיום.
למרות כל המכשולים, ג’ניפר התגלתה כאתלטית יוצאת דופן, שהתמחתה בהתעמלות טרמפולינה ואף הפכה לאקרובטית מצליחה. רק בגיל 16 היא גילתה שהיא אחותה הביולוגית של דומיניק – דבר שהדהים את שתיהן. איך ייתכן ששתי אחיות, שלא גדלו יחד ולא חלקו את אותה הסביבה, הפכו לספורטאיות ברמה עולמית?
הסיפור של ג’ניפר מוכיח עד כמה התורשה משחקת תפקיד משמעותי. הגנים שלה העניקו לה יכולות פיזיות יוצאות דופן, שגם ללא מסגרת מקצועית ובלי אמצעים מתקדמים – התפתחו באופן טבעי. ללא תותבות, היא לא ניסתה “להתאים” את עצמה לנורמות, אלא פיתחה כוח פלג גוף עליון יוצא דופן ומצאה דרכים יצירתיות לנוע ולהתחרות.
• מתוך מחקרים עדכניים וניתוח הנתונים, ניתן להסיק מספר מסקנות חשובות:
ללא בסיס גנטי מתאים, ביצועים ברמה עולמית אינם בהכרח אפשריים.
רוב התכונות הקשורות בביצועים אתלטיים יש להן בסיס ביולוגי משמעותי.
הבדלים בין-אישיים בביצועים ספורטיביים נובעים משילוב של גנטיקה, מצב רגשי והשפעות חיצוניות.
זהויות שונות גנטית מורכבות, ולכן ההצלחה תלויה באינטראקציה בין תכונות מולדות לבין מערכות של מרכיבים סביבתיים.
• אז מה התשובה לשאלה הגדולה?
הצלחה אינה תוצאה של גורם אחד בלבד. האחיות וויליאמס הן דוגמה לכך שסביבה חזקה יכולה להפוך אדם מוכשר לספורטאי אגדי. האחיות מוצ’יאנו מדגימות כיצד התורשה יכולה להיות כה דומיננטית, עד שגם ללא הדרכה, היא תוביל אדם למצוינות.
הנתון על הישגיות מראה כי הגנטיקה קובעת את נקודת ההתחלה, אך הסביבה היא זו שקובעת את קו הסיום. כשהשניים נפגשים – כשכישרון טבעי פוגש סביבה תומכת ותנאים מקדמים – נוצרים אלופים אמיתיים ומהיום לא נאמר Nature vs. Nurture . אלא Nature and Nurture
• הכותב הינו פסיכולוג, יועץ בתחום הפסיכולוגיה של הספורט המאמץ והביצוע מלווה קבוצות ושחקנים לשיפור ביצועים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
