"אני מעריץ את ראסל ווסטברוק. הוא לא שחקן מושלם, אבל כל מה שהוא חייב לאוהדים זה להתאמץ בכל משחק, וב-40 השנים שאני עם ה-NBA לא ראיתי שחקן משחק חזק בכל ערב כמו הבחור הזה"- צ׳ארלס בארקלי.
בתחילת השבוע אמר עיתונאי לראסל ווסטברוק, אחרי עוד משחק מצוין, כי ב-74 אחוז מהמשחקים בהם השיג טריפל דאבל בקריירה, הקבוצה שלו ניצחה. לווסטברוק יש יותר טריפל דאבלים מכל שחקן בהיסטוריה - 202 נכון לרגע זה - אבל אחת ההמצאות הפרועות נגדו היא שהוא רק אוסף סטטיסטיקות. לכן, כששמע כי הנרטיב הצרוב בתודעה מופרך לגמרי ובעצם הקבוצות שלו ניצחו בשלושה מארבעה משחקי טריפל דאבל שלו, נמרח על פניו חיוך הג'וקר המוכר, שנעלם בשנים האחרונות.
ווסטברוק כבר כל כך האמין לסיפורים עליו, שאפשר היה לראות את האושר האמיתי שהציף אותו למשמע העובדות. העיתונאי מיהר להוסיף כי השחקן היחיד שיש לו אחוז נצחונות גבוה יותר במשחקי טריפל דאבל הוא כמובן ניקולה יוקיץ' (79). התגובה של ווסטברוק הייתה "לעזאזל יוקיץ'", באותו חיוך מאושר, הייתה רגע מקסים אמיתי שכבר לא רואים הרבה בליגה בה רוב השחקנים - בוודאי בגיל ובוותק של ווסטברוק - למדו להסתיר היטב את מה שהם מרגישים.
על ווסטברוק עדיין רואים הכל. ראו את הכאב והתסכול של השנים האחרונות ועכשיו רואים עליו את השמחה של מי שאולי מצא לעצמו בית בו יוכל לסיים את הקריירה בנעימים; ומי יודע, אולי גם יגרד ברגע האחרון טבעת אליפות. כי אם יוקיץ' אומר בקיץ להנהלה של דנבר נאגטס שהוא רוצה את ווסטברוק, אז כל המזלזלים בראס צריכים לקחת צעד אחורה. יוקיץ' מבין דבר או שניים בכדורסל.
השנים הקשות וגלגל ההצלה בנאגטס
מעט שחקני NBA עברו קשת ארוכה יותר של כינויים ומיתוגים מאשר ווסטברוק ב-17 שנות קריירה. הוא היה כל דבר, מאוסקר רוברטסון החדש ללוזר מחרב קבוצות שבכל פעם שעולה לקליעת שלוש הקהל עוצר את נשימתו בחשש שהכדור יפגע במישהו ביציע. בשנים האחרונות הוא נמנה כמובן בעיקר על החלק השני. הייתה כלפיו אפס סלחנות, אפילו בעונות טובות.
בעונה היחידה שלו ביוסטון הוא קלע 27 נקודות למשחק ונבחר לחמישיה השלישית של העונה, אבל כולם דיברו על איך הוא רק תוקע את ההתקפה של הרוקטס. בוושינגטון הוא הוביל את הליגה באסיסטים, אבל הוויזארדס שיחקו יותר טוב כשהוא לא היה על המגרש. בשנה וחצי בלייקרס זה כבר היה ממש מכמיר לב. תגובות הקהל לכל טעות שלו, שלא לדבר על כל איירבול, היו כל כך מעליבות, שווסטברוק הפסיק להביא את הילדים שלו למשחקים. בקבוצה שיש בה את לברון ג'יימס ואנתוני דייויס ומראש נבנתה רע מאוד, ווסטברוק הקשיש וגופו המלא בצלקות ניתוחים, הפך שעיר לעזאזל.
ווסטברוק כמובן הרוויח חלק מהיחס הזה ביושר. סגנון המשחק שלו דינוזאורי בכדורסל של היום, הוא איבד את הביטחון בקליעה מבחוץ עד כדי כך שהוא לא יכול לשחק בלי הכדור, והוא כבר לא מספיק טוב כדי להיות מי שמחזיק בכדור רוב ההתקפה. מנטאלית, הוא בחור רגיש שלוקח ללב ונעלב מאוד מכל פיסת ביקורת, וגם זה לא עזר.
לכן, כשהנאגטס החליטו להחתים אותו לשנתיים, זה נראה לא רק כמו קמצנות של מועדון שמאז עונת האליפות פשוט מסרב לעשות את מה שצריך כדי לחזק את הקבוצה סביב יוקיץ' - אלא גם ממש הכנסת כפית רעל לחדר ההלבשה. אבל ווסטברוק אף פעם לא באמת היה רעל. הא בחור טוב שכולם אוהבים, רק שמתחת לכל המצ'ואיזם מסתתרת נפש שרוצה שיאהבו אותה. בדנבר הוא מצא את זה והוא מחזיר לנאגטס עם עונה שהם לא חלמו לקבל ממנו.
3 צפייה בגלריה
שיתוף הפעולה בין השניים הפך לבלתי עציר. ווסטברוק עם ניקולה יוקיץ'
(Reuters/Isaiah J. Downing)
ברוב המשחקים ווסטברוק מתפקד ממש כשחקן מספר 2 של דנבר. זה לא אומר דברים טובים במיוחד על הנאגטס, אבל זה אומר דברים טובים על ווסטברוק, וכמובן שגם על יוקיץ', שידע שהוא יכול לייצר כימיה עם הגארד הוותיק, שחקן שמאוד אוהב למסור, אוהב לרוץ למקומות פנויים, ואיתו הוא מפתח שיתוף פעולה בלתי עציר.
ווסטברוק בן ה-36 הוא כבר לא כוכב על. הוא מאוד מוגבל ואם ימשיך להיות השחקן מספר 2 של דנבר, הנאגטס יכולים לשכוח גם השנה ממאבק האליפות - אבל הוא עדיין פצצת אדרנלין ואנרגיה, והוא מעולם לא עלה למגרש מבלי לרדת ממנו כשמיכל הדלק שלו ריק לגמרי.
ההבדל בין ראס לג'ימי באטלר
הפריחה של ווסטברוק מגיעה במקביל לדרמה התקופתית סביב ג'ימי באטלר, שכל כמה שנים מאבד את ההנאה שלו מכדורסל. באטלר בערך בן גילו של ווסטברוק ובשנים האחרונות בוודאי היה שחקן משמעותי ומצליח הרבה יותר ממנו - ולכן הוא גם נמצא באמצע חוזה של 146 מיליון דולר לשלוש שנים. הבעיה עם באטלר היא שלאורך 13 עונותיו בליגה, בכל סיטואציה, מישהו אחר תמיד היה אשם, והיכולת שלו לאבד את ההנאה מלשחק כדורסל תמורת עשרות מיליוני דולרים בעונה, מרשימה כמעט כמו מה שהוא עשה בפלייאוף עם מיאמי.
הקריירה של ווסטברוק גם היא לא הייתה נטולת דרמה ותסכולים, אבל הוא אף פעם לא איבד את ההנאה מכדורסל. הוא כל כך אוהב את המשחק הזה, שהוא משחק בדנבר על חוזה של 6,772,731 דולר לשנתיים - סכום שבאטלר לא מפעיל את מכונת הקפה בשבילו. ולכן מרגש לראות מה קורה לווסטברוק העונה. זה אולי לא יוביל לשום דבר משמעותי, אבל מי שרואה כדורסל כי המשחק הזה מספק לו הנאה, צריך לשמוח בשבילו.
פורסם לראשונה: 15:42, 17.01.25
