כשלאו מסי עזב את ברצלונה ב-2021, העתיד של הקבוצה היה קודר. גם של הכדורגל. זה היה האות לכך שתם עידן מסי ורונאלדו בכדורגל העולמי. ובטווח המיידי, לא היה נראה שקמו יורשים. זה לא שאין שחקני כדורגל נהדרים – אבל רק אחד מהם הוא תופעה. כישרון חד-פעמי שאי אפשר באמת להסביר. לאמין ימאל הוא הכוכב הכי נוצץ בכדורגל העולמי. וכרגיל, צריך להזכיר שהוא עוד לא בן 18. ימאל העיר את הכדורגל, והוא ייקח אותו לעידן חדש בעשור הקרוב.
כבר בגיל ארבע, ימאל כידרר ברחובות אספלוגס דה לוברגט, העיר הקטנה הסמוכה לברצלונה. בגיל 7, כשילדים עוד לומדים איך לבעוט – הוא הצטרף ללה מאסיה, האקדמיה של ברצלונה. הביטחון, החוצפה, הכריזמה – כולם כבר היו שם. כי זה או שאתה נולד עם זה, או שלא.
והמספרים? הם מפחידים. בעונה האחרונה הוא סיים עם 18 שערים ו-21 בישולים בכל המסגרות ולקח טרבל עם ברצלונה (אליפות, גביע וסופר-קופה). הוא הפך לכובש הכי צעיר אי פעם בקלאסיקו, והוביל את ספרד לזכייה ביורו 2024 – בגיל 16 בלבד (חגג 17 ביום שלאחר הגמר). בחודש הבא ימלאו לו 18, והוא קיבל חוזה חדש ומפנק מברצלונה: 30 מיליון אירו לעונה, לא כולל בונוסים שעשויים להגדיל את המשכורת השנתית ל-45 מיליון אירו. הוא המשתכר הבכיר במועדון – זה גם היה התנאי שלו לחידוש החוזה עד 2031. יש לו כבר אגו של כוכב-על, והאמת שבצדק. עם ההישגים שלו עד עכשיו, אי אפשר להתווכח.
צמיחה מטורפת ברשתות
לאמין ימאל הוא הכדורגלן שהכי הבין את טיקטוק. טוב, זה קל – כי הוא בן 17 וזאת הרשת החברתית האהובה על בני גילו. כשהוא רוקד עם חברים, זה נראה טבעי ולא קרינג'. אי אפשר לדמיין את כריסטיאנו רונאלדו רוקד ככה, ואולי בגלל זה הוא לא שם. ימאל הוא הכדורגלן השני הכי נעקב בעולם בטיקטוק, עם 34.1 מיליון עוקבים, כשניימאר ראשון עם 34.5 מיליון. הפער מזערי, והוא בוודאי יימחק בקרוב. עוד גול במשחק גדול, או חגיגה שתהפוך לוויראלית – וימאל יכבוש את הפסגה הזו.
ברשתות החברתיות, ימאל הוא תופעה בקנה מידה עולמי. עם צמיחה כל כך מהירה, שהיא כבר נכנסה לסטטיסטיקות של משרדי שיווק. רק ביורו 2024, תוך פחות מחודש, הוא זינק מ־7 מיליון ליותר מ־18 מיליון עוקבים באינסטגרם. זאת לא עלייה – זה מבול של עוקבים.
לאמין מושך אליו את הקהל הצעיר שנוטה להגיב, ולא את המבוגרים שמסתפקים בלייק וממשיכים הלאה. זה נשמע שטותי, אבל למפרסמים נתונים כאלה שווים הרבה מאוד כסף
מאז, הגרף רק ממשיך לטפס. כיום יש לו כ־34.6 מיליון עוקבים באינסטגרם, עם ממוצע לייקים שמגיע ל־5 מיליון לפוסט ושיעור מעורבות גבוה במיוחד (יותר מ־11%) – נתון שמעטים מגיעים אליו, אפילו בקרב סופרסטארים ותיקים. הנתון הזה משמעותי לפעמים יותר ממספר העוקבים. המעריצים שלו לא מסמנים לייק וגוללים הלאה – הם גם מגיבים, הם מראים לו אהבה. האנרגיה שלו ברשת אותנטית, הוא עונה לעוקבים באופן קבוע, והם מרגישים את זה ומחזירים לו. הוא גם מושך אליו את הקהל הצעיר שנוטה להגיב, ולא את המבוגרים שמסתפקים בלייק וממשיכים הלאה. זה נשמע שטותי, אבל למפרסמים נתונים כאלה שווים הרבה מאוד כסף. כשהם יפרסמו משהו אצל ימאל, הם יודעים לאיזה פלח שוק הם פונים. מספר העוקבים שלו הוא לא רק תפאורה – הם קיימים, והם בטירוף. היה יום שבו נוספו לו 300 אלף עוקבים ביום. קבוצות לא עושות נתונים כאלה. ימאל שלח זוג נעליים לעוקב מאושר שהצליח לנחש מה הוא אוהב לאכול (עוף), ושבר את האינטרנט.
7 צפייה בגלריה
זולל תארים, והוא רק בן 17. לאמין ימאל חוגג את הטרבל של ברצלונה
(צילום: Manaure Quintero / AFP)
לא עוצר: לאמין ימאל עם עוד שער מטורף!
(באדיבות ONE)
בין משחק למשחק, ימאל הוא עוד נער. אוהב לשחק פורטנייט, להאזין לרגאטון ולהיפ-הופ, ולהתווכח עם חברים על מי הכי טוב בפיפ"א, וטוען שהוא המתלבש הכי טוב בנבחרת ספרד. כשהתבקש לבחור בין מסי לרונאלדו, ענה: "אני עדיין לומד מהם. יום אחד ילמדו ממני". שניהם כבר עכשיו יכולים ללמוד ממנו איך להפוך למשפיען בטיקטוק.
הוא קיבל מחברת אדידס חוזה שמעטים בעולם זוכים לו – קו של נעליים ובגדים עם לוגו אישי, וקולקציה ממותגת על שמו. מדובר בתהליך שלרוב לוקח לפחות שנה וחצי, אבל במקרה של ימאל? לקח להם פחות משנה להוציא את זה לפועל. אם הוא ימשיך בקצב הנוכחי, הוא גם צפוי לרשת את מסי בתור הפרזנטור הראשי של נעלי הכדורגל של אדידס. הוא היחיד שלובש את הנעליים מהקו של מסי – חוץ מהארגנטינאי בעצמו. מסי החמיא לו: "ימאל עוד ישפר הרבה אלמנטים במשחק שלו, הוא צעיר וכבר אחד הטובים בעולם. יש לו איכויות מדהימות. זאת רק ההתחלה שלו".
7 צפייה בגלריה
התמונה שהפכה לוויראלית בשל צירוף המקרים הנדיר: מסי הנער וימאל התינוק
(צילום: מתוך הטוויטר)
וכאילו שזה לא מספיק סמלי – ב-2007, כשלאמין היה תינוק בן כמה חודשים, הוא הונח בידיים של מסי במסגרת יום צילום צדקה של ברצלונה ליוניסף. מסי החזיק את התינוק בידיים, בלי לדעת שהוא מחזיק את מי שיום אחד יתפוס את מקומו. התמונה צצה מחדש כשימאל הפך לכוכב, ואביו היה זה שדאג להפיץ אותה. מה שמראה שגם ההורים שלו כנראה מבינים קצת ברשתות החברתיות, וחיכו לרגע המתאים עם הפריט הזה.
יחד עם זאת, ימאל רוצה לשמור על בידול מלאו מסי. להיות ימאל הראשון – ולא מסי השני. בברצלונה רצו שהוא ילבש את המספר 10, שמזוהה עם הארגנטינאי, אבל בינתיים טוב לו עם 19. "מה זה משנה איזה מספר אני לובש? כשאני בועט לשער, אני לא חושב על הדברים האלה. כרגע 19 מביא לי מזל – אז למה לי לשנות את זה?"
הילדות הקשה
ימאל הוא בן לאמא מגינאה המשוונית ולאבא ממרוקו. ההורים התגרשו כשהיה בן שלוש, והוא גדל בין שני עולמות: האחד של מאבק יומיומי, והשני של חלום להיות כוכב כדורגל. אמא שלו סיפרה על ילד שהיה חוזר הביתה מהאימון ומעיר אותה כדי לראות את הגול שהוא כבש. "הוא היה חי את זה 24/7", היא סיפרה. "לא היה לו מצב ביניים – או שהוא על המגרש, או שהוא מדמיין שהוא על המגרש".
כשהוריו התגרשו, הוא עבר עם אמו לשכונת המהגרים רוקפונדה, הממוקמת כ-30 ק"מ מצפון לברצלונה. מדובר באחת השכונות העניות והצפופות באזור. הוא התקבל ללה מאסיה, האקדמיה של ברצלונה, בגיל 7. ימאל היה צריך לעשות נסיעות לא קצרות בתחבורה הציבורית כדי להגיע לאימונים – עד שבשלב מסוים בארסה הבינה מה יש לה בידיים, וסידרה לו הסעות מהשכונה. כשהילדים בבית הספר ברוקפונדה שיחקו ברחוב, ימאל היה בדרכו לאימון עם השמות הכי גדולים באקדמיה. הוא סיפר שהפער הזה נתן לו את המוטיבציה להצליח. השכונה עצמה הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות שלו, והוא מרבה להזכיר אותה בפומבי ואף חוגג שערים עם מחווה למיקוד שלה – 304 – כסמל לנאמנות ולחיבור למקום שממנו צמח.
"השארתי את הפחד בפארק"
ימאל הוא היורש של לאו מסי מבחינת כדורגל, אבל בכל מה שקשור להתנהלות מול התקשורת – הוא יותר מזכיר את ניימאר וכריסטיאנו רונאלדו. ימאל הודה שהוא העריץ את ניימאר מתקופתו בברצלונה, וכנראה לקח ממנו את הגישה חסרת הפחד.
אחרי שברצלונה הבטיחה את הזכייה באליפות, הוא נשאל על הגישה "השחצנית" שלו וענה בביטחון: "כל עוד אני מנצח, אף אחד לא יכול להגיד שום דבר. כשינצחו אותי – אז הם יוכלו לדבר עליי ולהגיד לי מה לעשות".
בעוד ששחקנים מדברים לא מעט על לחץ, במיוחד ברמות הגבוהות – ימאל הכריז: "אני לא מפחד. יש בי מוטיבציה, פרפרים בבטן – אבל זה דבר טוב. את הפחד השארתי מזמן בפארק ברוקפונדה. אווירה שיש במשחקי גמר גביע לא מפחידה אותי. אני לא רואה בזה משהו מלחיץ – אני רואה בזה משהו שאני יכול ליהנות ממנו".
"קצת חסרים לי דברים שנער בן 17 היה עושה", הודה בכנות בראיון אחר. "אבל לא הייתי משנה את זה. לראות את אחי הקטן שמח, שיש לו ילדות יפה – זה ממלא אותי באושר. לראות את השקט הנפשי של אמא ואבא שלי – זה משהו שלא יכולתי לדמיין. סבתא שלי מתקשרת ומספרת לי כמה טוב לה – וזה חשוב לי מאוד. לא הייתי משנה את זה בשום צורה".
ימאל מודה שהוא חשב שהוא יצליח, שהאמונה תמיד הייתה קיימת בו – הוא פשוט "לא חשב שזה יקרה כל כך מהר".
אחרי שברצלונה הבטיחה את הזכייה באליפות, הוא נשאל על הגישה "השחצנית" שלו וענה בביטחון: "כל עוד אני מנצח, אף אחד לא יכול להגיד שום דבר. כשינצחו אותי – אז הם יוכלו לדבר עליי ולהגיד לי מה לעשות"
"לראות ילדים בני 13 לובשים את החולצה של ילד שגדול מהם רק בארבע שנים – זה מדהים", אמר. וזה אולי הסיפור כולו: לאמין ימאל עוד לא בן 18 – וכבר הפך לדמות לחיקוי. ילדים רואים בו כוכב, לא כי הוא מרוחק – אלא כי הוא מרגיש קרוב אליהם. הוא נער, בתחילת הדרך, בלי מסכות ובלי מבט מזויף למצלמה. הוא לא מתנצל על הביטחון שלו, והאוהדים הצעירים מרגישים את זה ומעריכים. ברגע שבו ילד מדור הטיקטוק מצליח לגרום לילדים אחרים לחלום בענק – כנראה שמדובר במשהו הרבה יותר גדול מכדורגל.
