לפני שנה וחצי, כמו הייתה זו סצינה מהסרט ׳ג׳רי מגווייר׳, קיבל ג׳ורג׳ לטקנהאוס, מורה לחינוך גופני מטקסס, שיחת טלפון ובצד השני הצעה שאי אפשר לסרב לה: חברת "נייקי" רוצה להחתים את בנו, קופר, על חוזה מלא ולהפוך אותו לאתלט המסלול הצעיר ביותר בהיסטוריה שחותם עם המותג. הכסף, גדול. הילד, אז רק בן 16. הקאץ׳: חתימה על חוזה כזה תחסל עבור קופר כל אפשרות להתחרות באליפויות מכללות.
תארי NCAA היו עד לא מכבר שלב כמעט הכרחי בהתפתחותו של אתלט אולימפי אמריקאי, אבל זה כבר לא ככה יותר ואבא של קופר ידע מה שאנשי נייקי ידעו: כשהבן שלו יילך לקולג׳ - אם יילך - זה יהיה רק כדי ללמוד. בכל הקשור לספורט, הוא כבר יהיה עמוק בעולם של מקצוענים מבוגרים ממנו בשנים רבות, כי קופר לטקנהאוס הוא תקווה מהסוג שהאתלטיקה האמריקאית לא ראתה מזמן: גבר שיכול לזכות במדליית זהב אולימפית ב־800 מטר.
זה לא קרה מאז עשה דייב ווטל קאמבק אדיר מהמקום האחרון לכל אורך ריצת הגמר עד למקום הראשון וזהב באולימפיאדת מינכן 1972. כשלטקנהאוס ינסה לעשות זאת בלוס־אנג׳לס 2028, זה כבר יהיה ממרחק של 56 שנה. ואם אכן יזכה בזהב, הוא אפילו לא יוכל באמת לחגוג כי עדיין יהיה צעיר מכדי למלא את גרונו בשמפניה. לפחות לא באופן חוקי.
גיף של פורסט גאמפ
במארס שעבר, כשהוא בן 17 ו־93 ימים בלבד ובזמן שכל החברים שלו בתיכון מבלים בחופשת האביב, זכה קופר לטקנהאוס באליפות העולם ב־800 מטר לבוגרים באולם, והפך לגבר הצעיר בהיסטוריה שזוכה בזהב באליפות עולם. כל המתחרים שלו היו מבוגרים ממנו בלפחות שש שנים. לטקנהאוס השתתף באליפות העולם גם שנה קודם, בגיל 16, היה רק שביעי במקצה המוקדם וסיים את התחרות. הוא חזר הביתה כועס, ואפשר לומר שהשתפר.
כישרון על. לוטקנהאוס חוצה ראשון את קו הסיום
(צילום: Michael Steele/Getty Images)
בדצמבר הקרוב יחגוג לטקנהאוס 18 לא רק כאלוף העולם אלא גם כאלוף ארה״ב, גם באולם וגם באצטדיון. הוא גם זכה בתחרות ליגת היהלום באוסלו, מנצח את עמנואל וואניוני, הקנייתי האדיר שהוא האלוף האולימפי והעולמי. הוא מחזיק בשיא העולמי לנוער (1:42.08 דקות) וגם בשיא העולם ל־600 מ׳ (1:14.15 ד׳), שזה אולי לא ענף רשמי, אבל התוצאה עדיין מעולה. בשמונה החודשים האחרונים ניצח בשמונת מעשרה גמרים, הוא במקום ה־14 ברשימת ה־800 מטר לגברים בכל הזמנים, הנער השני הכי מהיר אי פעם והאמריקאי השלישי הכי מהיר.
ילד שלישי למשפחה מאוד ספורטיבית, קופר לטקנהאוס גדל בג‘סטין, קהילה קטנה הנמצאת כ־30 דקות נסיעה צפונית לעיר פורט וורת' שבטקסס. אביו מנהל את מערכת הספורט של התיכון בו הוא לומד והאזור כולו הוא חלק מאימפריית האתלטיקה של צפון טקסס. בין היתר הוציא האזור את האגדה מייקל ג׳ונסון, את האצנית המהירה בעולם שקארי ריצ׳רדסון, ואת טארה דייויס־וודהול, מדליסטית הזהב בקפיצה לרוחק באולימפיאדת פריז.
ילד שלישי למשפחה מאוד ספורטיבית. לוטקנהאוס
(צילום: Sona Maleterova/Getty Images)
מגיל צעיר מאוד היה ברור כי הוא אתלט יוצא דופן, אבל היה לו קשה להחליט על מה ללכת. הוא שיחק כדורסל, התאבק, רץ והיה קוורטרבק בפוטבול, שגם היה הספורט האהוב עליו. בכיתה ח', בן 14, הוא רץ 800 מטר ב־1:53 ד׳ ו־400 ב־48 שניות. "עדיין הייתי די חדש בריצת מסלול ולא ממש ידעתי כמה זה טוב", סיפר לטקנהאוס ל"ניו יורק טיימס", ״אז שאלתי את ההורים ואת האחים שלי. הם אמרו לי, 'זה די טוב‘".
מאותו רגע, הוא כמו גיף של פורסט גאמפ. רץ כל הזמן ולכל מקום. הוא קר רוח, רץ בקלילות, יש לו רגלי איילה ויכולת סיום אדירה בדיוק כשכולם סביבו מתעייפים. "אני ילד די רגיל רוב הזמן״, אמר, ״חוץ מהריצה“.
הוויתור על הקולג׳ לא היה החלטה קלה עבור הילד. היו לו הצעות מלגה מהאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר והוא התלבט. ״מאוד רציתי ללכת לקולג' כדי לרוץ, אז היה קצת עצוב לא להגיע לשם, אבל הרגשנו שלהפוך למקצוען יהיה הצעד הנכון״, אמר לטיימס. האמריקאים עכשיו רק מפנטזים על מדליית הזהב שקופר לטקנהאוס אמור להביא להם בעוד שנתיים, ועד אז יכו בלי הפסקה על כל עץ.
