חצי שנה אחורה בלבד, בטיסה חזרה ארצה מפריז, פיטר פלצ'יק לקח לרגע הפסקה מהחגיגות. הג'ודוקא (33) שרק זכה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בבירת צרפת, לא רצה לעצור שם. בתוך כל האופוריה סביב שלושת המדליסטים בענף וקבלת הפנים הצפויה להם, הוא פנה ליוסי מלמד, המנהל האישי שלו, מה הלאה, לאן הולכים מכאן. בשיחה במושב האחורי ביותר במטוס, בגובה של 35 אלף רגל, ורגע אחרי שהגשים את חלום המדליה האולימפית, סימן פלצ'יק את היעד השאפתני הבא - הקמת קרן שתסייע לספורטאים צעירים.
הרעיון עצמו נולד בשיחות בין פיטר לאשתו דניאל, בה סיפר על הקשיים בפניהם עומדים ספורטאים בתחילת דרכם והשניים השתעשעו במחשבה על הקמת "קרן פלצ'יק", שתתמוך כלכלית בספורטאים בגילאי 20־16 עם הישגים ראשוניים ופוטנציאל, שלא זוכים לתמיכה משמעותית ועלולים לפרוש עוד לפני שיגיעו למימוש יכולותיהם. בשיחה ההיא בחזרה מפריז שאל הג'ודוקא את מלמד, שלנוכח הסיטואציה חשב שהוא צוחק, איך מתחילים הכי מהר לגייס משקיעים. חודש לאחר מכן כבר נחשפה הקרן באירוע רשמי.
והנה היום, מה שהיה אז רק חזון, קורם עור וגידים כשבערב חגיגי "קרן פלצ'יק" תעניק את המלגות הראשונות לעשרת הספורטאים הראשונים שנבחרו משלושה ענפים: ג'ודו, שחייה והתעמלות (מכשירים ואמנותית). "אני באורות", מספר בהתרגשות פלצ'יק כשהחיוך לא יורד מפניו, "הצלחנו לגייס את הכסף, להקים את האופרציה, את העמותה עצמה, לגייס את הספורטאים, לבחור אותם מתוך מעל מאה שהגישו בקשה, היה מאוד קשה לבחור, כמעט בלתי אפשרי".
אחת שצלחה את שלב הבחירה היא יולי מישינר, בת 19 מראש העין שכבר הוכתרה כאלופת אירופה עד גיל 23 (78+ ק"ג). יולי משחזרת: "נקבל מעטפת שנראית מאוד מקצועית, גם כלכלית ומדובר באנשים שבאמת רוצים לקדם אותנו. זה חשוב מאוד בגילים שלי, גם עבור אלה שרוצים להגשים את החלום האולימפי וגם עבור מי שמתחיל לרוץ בתחרויות והתמיכה שיש לו היא מההורים".
פחדתי שכולם יבריזו
פיטר, נחזור לימים שאחרי הנחיתה בארץ. מה היה הצעד הראשון שעשית?
"טלפונים. אני צריך חברי הנהלה. צירפנו ספורטאי עבר שכולם מכירים: יעקב טומרקין, אלכס שטילוב, נטע ריבקין וגולן פולק. ידעתי שהם גם יהיו בוועדה שבחרה את הספורטאים, וכך נוכל לבחור את הספורטאים האיכותיים ביותר. משם המשכתי לעוד טלפונים, הפעם לאנשי עסקים, ותוך פחות מחודש היו לי תשעה חברי הנהלה".
איך הייתה הפגישה הראשונה?
"לפניה היו לי סרטים שליליים, כמו שקורה לפעמים לפני קרבות ג'ודו. אמרתי לעצמי שהכל פיקציה, זה יתפוצץ עליי, כולם יבריזו או יגידו 'תשמע, אנחנו לא יכולים'. פתאום נכנס בן אדם ואחריו עוד אחד, וצריך להסביר הכל, כי הם עדיין לא מבינים עד הסוף מה אנחנו הולכים לעשות".
חלק מהספורטאים שהזכרת, כולל אתה עם סיפורך האישי, היו שמחים לתמיכה כזו בעברם. משם המוטיבציה?
"חד משמעית. כל אחד מאיתנו היה רוצה מעטפת בסדר גודל כזה שתלווה ותיתן ערך מוסף. גם אנשי העסקים שאיתנו, הם לא באו לשחק לגו, הם אנשים חשובים, כל אחד בתחומו, שפינו את הזמן שלהם. זה מרגש לראות שכולם מחויבים לפרויקט. כל אחד נותן מה שהוא יכול בגזרה שלו".
ובאמצע ספטמבר אתה מכריז על הקמת הקרן. המדליה האולימפית עזרה לקידום המהיר?
"יש טיימינג לכל דבר. כנראה שהייתי צריך לחכות הרבה שנים, להיות בסטטוס אחר, כדי שאוכל להניע דברים בצורה יותר עוצמתית. אני לא יודע איך להגדיר את זה, כאילו לסחוף אחריי אנשים ולא רק בזכות טייטל כזה או אחר. דניאל אמרה לי שלא משנה מה ארצה לעשות בחיים - אני אצליח, אבל אם אעשה אותו בתור מדליסט אולימפי יהיה לי טיפה יותר קל. לרוב היא צודקת".
מלמד מצטרף: "מאותה שיחה ראשונה כולם התגייסו. כמה דקות שיחה הספיקו כדי שיהיה חיבור. כולם עושים את זה בהתנדבות מלאה".
פלצ'יק: "מכירים אותי לפי היכולות שלי בחליפת הג'ודו, את האופי, יודעים שאם אני רוצה משהו, זה אומר שהוא חשוב לי ולא אוותר עליו. בסוף, מדליה אולימפית לא עוזרת לטפל בקרן. אחרי פריז אני ביטלתי את עצמי ורק בזה התרכזתי. הכל כדי שהקרן תעלה על הרגליים ותצליח. ותביני שהמשחקים בפריז היו הרגע הספורטיבי הכי עוצמתי שלי אי פעם. כל שיח שעשיתי, רק לכיוון הקרן".
משהו על האנרגיה הפלצ'יקית אפשר לקבל מדבריו של ספורטאי נוסף שזוכה למלגה, יהונתן גור יצחקי. השחיין בן ה־21 מרחובות, שזכה במדליית זהב כחלק מקבוצת השליחים באליפות אירופה (מיקס מעורב), מספר: "פיטר תומך מכל הלב, רואים שזה בא משליחות. גם כל שאר התורמים מוסיפים המון, נותנים לנו הרגשה שאנחנו שייכים ושהם מאחורינו. אני מתרגש ממש להיות פה".
שעה וחצי לכל כיוון לאימון
פלצ'יק ומלמד חיפשו מודל בישראל להשתמש בו כהשראה, אבל לא מצאו. פלצ'יק בירר בג'ודו העולמי, וגילה שאף ספורטאי מהענף לא עשה משהו כזה. השניים כן מצאו מודלים דומים בכדורגל, כדורסל וטניס, אבל הבינו שהאתגר שלהם יגדל כשיגיע הרגע להציג את חזון הקרן ולא רק לישראלים, שמכירים מצוין את ענף הג'ודו.
"איך נציג לאמריקאים, למשל, את הבעיה הישראלית? מבחינתם הג'ודו הוא ספורט בקצה", מסביר מלמד. "ובישראל יש תפיסה שהספורטאי הוא עני, אם נחריג את הכדורגל והכדורסל. אנחנו מנסים לחשוב איך אתה מסביר שיושבים פה ספורטאים בלי שום עזרה שבסוף הנטל הוא על ההורים שלהם".
פלצ'יק: "זה גם מאוד שונה מסגירת חוזה עם ספונסר. צריך להגיע לרמה מסוימת כדי שמישהו כזה ישקיע בך. עכשיו זה להשקיע בספורטאים שעוד לא הביאו תוצאות. הצבנו יעד של 54,000 שקל לשנה, שהם מלגה חודשית של 4,500 שקל לכל ספורטאי בקרן. אני לא רוצה כסף קטן שיעזור לעבודה, אני רוצה כסף גדול שבאמת ישפיע על החיים של הספורטאי, שיחסוך ממנו ללכת לעבודות בשישי, שבת וערבים".
זה קורה הרבה בספורט האולימפי הישראלי.
"בדיוק. הם קורעים את עצמם באימונים, ובמקום לנוח הולכים למלצר במסעדות או אולמות אירועים. בסוף השבוע הם צריכים לתת לגוף להתאושש, והשאיפה היא שהכסף הזה יעזור להם לסגור את החודש והם יקבלו מענה. מי שבקרן יקבל גם מענה מנטלי עם פסיכולוג וטיפול בתא לחץ בבית החולים שמיר".
יש בהגשת המלגות סעיף מיוחד לספורטאים מהפריפריה.
"חלק מהחזון הוא לגעת בספורטאים עם קושי. החלטתי שהגשת הבקשות לא תהיה רק סביב הישגים, ונתתי מקום בתיבה כזאת לכתוב את הסיפור האישי. יש דברים מאוד בולטים, כמו כאלה שעוברים שעה וחצי נסיעה בכל כיוון כדי להשתתף באימונים, וההורים הם אלה שלוקחים אותם".
לא בא לי שהם יהיו כמוני
אחת הדרכים להשפיע על דור העתיד היא מעבר לעמדת המאמן. אתה בחרת בכיוון העסקי.
"אני חושב שיש לי יכולת להשפיע, לסייע ולחולל שינוי לא מפוזיציית המאמן. יש מספיק מאמנים טובים שיודעים לעשות את זה. אימון אף פעם לא באמת עניין אותי. לעשות את מה שאני עושה מהצד העסקי מביא השקעה יותר גדולה, כי בסוף השכבה הזאת נמצאת רבע שעה לפני הפריצה ודווקא שם אנחנו מאבדים המון המון ספורטאים. שם אני הלכתי לאיבוד".
אתה מקרה קיצוני.
"אצלי זה המשיך עד גיל 23. לא בא לי שהם יפלו, שהם יהיו כמוני. עד אליפות אירופה שהייתה בישראל לפני שבע שנים לא היה לי כלום, ואי־אפשר לנתק את הצד הכלכלי. הייתי נשען על דניאל, על ההורים שלי וההורים שלה. רק אחרי מדליית הארד שם נכנסתי לסגל של הוועד האולימפי וקיבלתי 4,500 בחודש, לפני מסים".
מלמד: "מה שמתפספס הוא שאנשים רואים את הצ'ק אחרי המדליה האולימפית וחושבים שעכשיו הספורטאי טחון. יש מלא ספורטאים שאין להם מי שיתמוך עד הרגע הזה, ופיטר ידע להרכיב צוות עסקי ממקום של שינוי. כל עוד אתה לא תחת החסות של הוועד האולימפי, והמדינה לא איתך, יש מישהו שמאמין בך ונותן לך את הגב הזה".
פלצ'יק: "זה בא ממקום של לחולל שינוי רחב ואמיתי. כשאפרוש, זאת תהיה המורשת שלי".
המטרה היא גיוס של שמונה מיליון שקלים. איך אתה צופה שזה יקרה?
"כמו בכל דבר, צריך לשמר את הלהבה והתשוקה. יש לנו עכשיו את דוראל אנרגיה שהיא שותפה אסטרטגית, יש לנו שיתוף פעולה עם מרכז רפואי שמיר. אנחנו לוקחים חלק במסע ישראלי, שם תומכים בנו פדרציית ניו־יורק. יש גם את דלתא, פרויקט מקס, סמלת ומור בית השקעות. בסוף, כולם רוצים שיהיה פה ספורט ישראלי חזק יותר, עוצמתי יותר ושיהיו עוד מדליות אולימפיות. החזון הוא שבינואר הבא יהיה פה כבר עשרים ספורטאים, הלוואי שלושים".
ציינת מקודם שהפרישה תגיע מתישהו. נראה אותך על מזרן הג'ודו בקרוב?
"חזרתי להתאמן ואני מכוון לאליפות העולם שתהיה בקיץ. פולק עכשיו הוא המאמן האישי שלי ואנחנו צריכים לראות אם אני מספיק בכושר וחזק, כי לא אטוס אם אני לא הולך להביא מדליה".
פורסם לראשונה: 01:30, 24.02.25
