נלחמת עד השנייה האחרונה
שחר פאר על סרינה וויליאמס
כילדה לא הייתה טניסאית שהסתכלתי עליה יותר מדי במחשבה שאני רוצה להיות כמוה, אבל לאורך כל הקריירה בסבב הבוגרות, גם כשכבר דורגתי גבוה מאוד, נורא הערכתי את סרינה וויליאמס. היא הטניסאית הגדולה ביותר בכל הזמנים וגם המודל הקלאסי עבורי: שחקנית שאף פעם לא מוותרת אלא נלחמת עד השנייה האחרונה. שאבתי השראה מדברים כמו ההתנהלות שלה במגרש. גם כל מה שהיא עשתה בקריירה המאוד ארוכה שלה – עם העליות והירידות שעברה – ראוי להערצה. סרינה שינתה לחלוטין את טניס הנשים העולמי. היא התמודדה עם הפרסום, עם ההצלחה, עם הגזענות. הכל ביחד גרם לי להעריך אותה. אין ספק שהיא הייתה ספורטאית יוצא דופן.
תמיד איתי ברגעי משבר
ענבר לניר על ירדן ג'רבי
כשהצטרפתי לנבחרת ישראל ב־2013, ראיתי מקרוב את ההכנה של ירדן ג'רבי לאליפות העולם שהיא זכתה בה. מה צריך לעשות כדי להצליח, ההקרבות, באיזה קצב עובדים. זה הכין אותי לרגע שבו אני בונה את עצמי. שמרנו על קשר, והייתי מתקשרת אליה ברגעי משבר כדי לקבל טיפ. לא מעט פעמים שאלתי את עצמי 'מה ירדן הייתה עושה?', וזה מאוד עוזר. ספגתי ממנה ערכים של עבודה קשה, מצוינות. ירדן הייתה מאוד התקפית ואגרסיבית ותמיד אמרה לי שלא משנה מה קורה בקרב, הפתרון יגיע. אם את מרגישה תקועה, אין מוצא ואת בלי סיכוי, זה יבוא. זה משהו שאני אומרת לעצמי לפני כל קרב.
רק רציתי ללכת בדרך שלה
אופיר שחם על נטע ריבקין
עוד לפני שהייתי חלק מנבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, נסעתי במיוחד לתיכון של אחי כדי לשמוע הרצאה של נטע ריבקין. הייתי מתעמלת צעירה, בתקופת בית ספר יסודי, אבל שמעתי שם דברים שגרמו לי לשאוב ממנה השראה: הרצון שלה, ההתמדה שלה, כל מה שסיפרה גרם לי לרצות עוד יותר להגיע לאן שאני מכוונת.
אני יודעת שנטע השתתפה בשלוש אולימפיאדות, אבל יצא לי לראות אותה רק במשחקי ריו 2016 כי בבייג'ינג 2008 הייתי בסך הכל בת ארבע ובלונדון 2012 עוד לא הייתי בכלל בענף.
בשנים האחרונות היא ליוותה את הנבחרת מנטלית ועזרה לי מאוד, מה שגרם לי להעריך אותה יותר. כשאת עם מישהי מצליחה כל כך, את לוקחת ממנה את הדרך שלה. מדליית הכסף שבה זכינו בפריז היא הרבה בהשראתה.
בזכותה הבנתי שהכל אפשרי
שרון קנטור על לי קורזיץ
לי קורזיץ ואני מאותו מועדון (מכמורת), ושנתיים לפני שפרשה עברתי חפיפה איתה. אני זוכרת את השיחות איתה אחרי תחרויות גדולות, שיחות שבהן נתנה לנו טיפים. הסתכלתי עליה בהערצה. הבנתי לאילו גבהים אפשר להגיע. בזכותה ראיתי הכל כאפשרי. לי מדי פעם הצטרפה לאימונים שלי, ולמדתי ממנה לקחת הכל בפרופורציה. היא חלתה בלוקמיה ועברה המון – הבינה שענייני ספורט הם שטויות לעומת הבריאות. זה סידר לי את המחשבה. התגברתי על הרבה מכשולים בזכותה. יש לה שמחת חיים מטורפת, והיא חדורת מטרה. זה משהו שמאוד מיוחד בעיניי, היא תיתן את הנשמה עד שתצליח. אני משננת את זה לעצמי ומשתמשת בזה לאורך הקריירה.
קיבלתי מהן שיעור במקצוענות
מורן סמואל על לימור מזרחי ויעל ארד
לימור מזרחי הגיעה לשחק בכרמיאל כשהייתי בנבחרת הנערות בכדורסל. השחקנית הכי מקצוענית שפגשתי בחיי. לקחתי ממנה ששום דבר לא מגיע אם לא עובדים קשה בשבילו. גם כשחקנית מעוטרת, היא המשיכה לעבוד בטירוף. למדתי ממנה אף פעם לא לנוח במחשבה שאת מספיק טובה, אלא להמשיך לדחוף את עצמך.
כשיעל ארד זכתה במדליה האולימפית הייתי בת 10. זה היה סימן דרך בשבילי, שאפשר להגיע לדבר הזה. היא הייתה דמות להעריץ מרחוק, משהו בלתי מושג. לימים, כחותרת פראלימפית, הדרכים שלנו הצטלבו. זכיתי. היא איפשרה לי ללמוד ממנה. הדריכה אותי בהמון תחומים, ועזרה לי להתפתח כאדם וכספורטאית.
חלק גדול בהתבגרות שלי
רז הרשקו על איבון בוניש
איבון בוניש, האלופה האולימפית הגרמנייה מ־2004, אימנה את נבחרת הנשים של ישראל בקמפיין לטוקיו, וקצת לפני עברה להדריך את נבחרת אוסטריה המעורבת - האישה הראשונה בענף שמאמנת גברים ונשים. במשך ארבע השנים איתה היא גרמה לי להבין איך אני יכולה להיות טובה יותר כספורטאית וכאדם. אם הייתי מעגלת פינות או מתבכיינת, איבון הייתה שמה לי מראה מול הפנים. היא העניקה לי ערכים שעזרו לי ברגעים שבהם פחות האמנתי בעצמי. יש לה חלק גדול מאוד גדול בהתבגרות שלי. היא צפתה שאזכה במדליה אולימפית. נפגשנו בכפר האולימפי אחרי שזה קרה. היא התרגשה ממש, חיבקה אותי. הצטלמנו יחד על רקע מגדל אייפל. זאת הייתה סגירת מעגל.
שינתה לי את המחשבה על שחייה
אנסטסיה גורבנקו על קטינקה הוסו
קטינקה הוסו ההונגרייה, שלוש פעמים אלופה אולימפית ותשע פעמים אלופת העולם בבריכות ארוכות, הראתה שאפשר לככב בכמה מקצים שונים באותה תחרות. היא הייתה שוחה שלושה מקצים ומנצחת בכולם. הוסו שינתה את המחשבה שלי על השחייה. אהבתי כמה שהיא מגוונת, שהיא יכולה לשחות ולהתחרות בכל סגנון שרצתה. לקחתי ממנה כתכונה את העבודה הקשה. היא עשתה כל כך הרבה עבור הענף, השאירה חותם מטורף והרוויחה בכבוד את הכינוי "'אשת הברזל". למדתי ממנה המון.התאמנתי איתה חודשיים לפני אליפות אירופה הראשונה שבה זכיתי. זה שינה לי את התפיסה, הבנתי שאני יכולה אפילו לעקוף אותה. אגב, כשזה קרה היא לא אמרה לי "כל הכבוד".
אתגר מנטלי ופיזי
לונה-צ'מטאי סלפטר על עדנה קיפלגאט
להיות אמא שעוסקת בספורט תחרותי זו משימה מאתגרת. מדובר בהתמודדות מנטלית וכמובן פיזית: לאחר הלידה הגוף משתנה ומקשה עלייך לעשות דברים שבעבר היו פשוטים יותר. לכן, כל אתלטית שמצליחה לשלב בין השניים מהווה עבורי מודל לחיקוי. כשהפכתי לאמא לפני כעשור עדיין לא הייתי ספורטאית מקצוענית לגמרי. אמנם זכיתי לפני כן באליפויות ישראל ב-5,000 ו-10,000 מטר, אבל באותם ימים רצתי בעיקר בשביל הכיף. כשהתחלתי להתאמן בקניה שאבתי השראה מספורטאיות אחרות, חלקן כבר אמהות. בלטה במיוחד עדנה קיפלגאט, פעמיים אלופת העולם במרתון, שגם היום - בגיל 45! - מתחרה ברמות הגבוהות. הבנתי מהן שאני צריכה לצאת מאזור הנוחות שלי אם אני רוצה להפוך למקצוענית ולייצג את ישראל בכבוד.
פורסם לראשונה: 01:30, 06.03.25
