בעונה שעברה, בעיצומו של מה שהפך לרצף ההפסדים הארוך בהיסטוריה של ה-NBA, קייד קנינגהאם כמעט התפרק בבכי במסיבת עיתונאים. "לא יכול להיות שאנחנו כאלה גרועים", אמר הבחירה מספר 1 בדראפט של 2021, "אנחנו לא יכולים להיות כאלה גרועים, שחקנים שלובשים את הגופיות של דטרויט פיסטונס חייבים להיות יותר טובים מהדבר הזה שאנחנו עושים עכשיו".
כמו כל מי שמגיע לדטרויט, גם קנינגהאם, שבכלל בא מדרום ארה"ב - נולד בטקסס ושיחק באוקלהומה סטייט - מבין מהר את מה שאנשים מחוץ לעיר מבינים קצת פחות, או בכלל לא: בעיר מצולקת שב-2013 הכריזה על פשיטת רגל, הספורט תמיד היה בלון חמצן. Detroit vs. Everybody (דטרויט נגד כולם) הוא סלוגן שהומצא ב-2012 על ידי המעצב, טום מאי, כחלק מקו אופנה שנועד לייצג את נחישות העיר מול אינספור אתגרים, אבל הוא היה נכון לדטרויט מאז ומתמיד.
הוא תידלק את ה"באד בויז" של סוף שנות האייטיז ואת הפיסטונס שזכו באליפות ב-2004, וגם את אירועי ה-Malice at the Palace, אחת הקטטות האלימות בהיסטוריה של ה-NBA. גם את אלה וגם את אלה וגם את אלה אף אחד לא חיבב מחוץ לדטרויט, אבל העיר אהבה אותם ללא תנאים. אפילו בשנה שעברה אוהדי הפיסטונס המשיכו לבוא למשחקים באולם הנוצץ שהחליף את הפאלאס הזועף, והביעו מעט מאוד מחאה למראה העלוב שהתרוצץ על המגרש. זו דטרויט, הם רגילים לסבול ולהניח שהשמש תזרח מחר בבוקר.
פחות משנה אחרי, הכל נראה אחרת לגמרי. בשלב הזה בעונה שעברה היו לדטרויט פיסטונס שמונה ניצחונות בסך הכל. בליל חמישי השבוע הם השיגו ניצחון שמיני ברציפות, בדרך ל-33 של העונה, המקום השישי במזרח, מרחק משחק אחד מהמקום הרביעי. הדומיננטיות שלהם בניצחון על בוסטון סלטיקס (בלילה שבין רביעי לחמישי) הייתה כל כך ברורה, שמאמן האלופה, ג'ו מאזולה, שלח את שחקני הספסל למגרש כשהשעון הראה שנותרו ארבע דקות לסיום. קנינגהאם כבר לא צריך להתאפק שלא לבכות, השחקנים שלובשים את הגופיות של דטרויט פיסטונס לא מביישים אותן יותר.
איך כוכב אחד מעז
בעונה שעברה ניצחו הפיסטונס 14 משחקים ולקבוצה ההיא יש מקום מכובד בתחרות הקבוצה הגרועה בהיסטוריה. וזה לא בא משום מקום. מאז עונת 2019/20 ועד העונה שעברה, ניצחו הפיסטונס 24 אחוז מהמשחקים, הם לא עלו לפלייאוף מאז 2019, ולא ניצחו אף משחק פלייאוף מאז 2008. לכן, מה שקורה איתם השנה הוא יותר מסתם שיפור קיצוני. בדיוק כמו שלפני שנה זו הייתה קבוצה גרועה בקנה מידה היסטורי, כך גם המהפך של השנה מדהים באותו קנה מידה. כאשר טרייג'אן לנגדון, שעשה קריירת משחק מפוארת באירופה, נשכר כדי לעשות החייאה לבוכנה הגוססת, הוא רק רצה לנצח קצת יותר. "כשיש לך קבוצה שניצחה 14 משחקים בשנה הקודמת, אתה לא מצפה להגיע לפלייאוף", הוא אמר ערב העונה. "להכפיל את זה עם 28, זה יהיה מדהים".
מה שעוד יותר מדהים, זו הדרך בה הפיסטונס עשו את המהפך הזה. רק חמש קבוצות בהיסטוריה עשו זינוק גדול יותר משנה לשנה באחוזי ניצחונות מ-34 אחוזי השיפור עליהם עומדים הפיסטונס כרגע. אבל כל הקבוצות האלה ניצחו לפחות 24 אחוז מהמשחקים בעונה שלפני, והפיסטונס ניצחו רק 17 אחוז. כל הקבוצות האלה גם השיגו אחרי אותה עונה אומללה כוכב היכל התהילה: הסלטיקס קפצו מהמרתף של המזרח לאלופות ה-NBA ב-2008 לאחר שהנחיתו את קווין גארנט וריי אלן, ועשו קפיצה דומה כמעט 30 שנה קודם כשלארי בירד הגיע. סן אנטוניו ספרס עשתה פעמיים זינוקים מסיביים, שניהם בזכות רוקי סופרסטאר: דיוויד רובינסון ב-1988 וטים דאנקן ב-1997, פיניקס סאנס עשתה אותו דבר ב-2004 עם בואו של סטיב נאש.
הפיסטונס של השנה, לעומת זאת, הם חבורה של שחקנים שהמשכורת כוללת שלהם היא אולי של שחקן אולסטאר אחד, וכל החיזוק שלהם נמצא בטוביאס האריס ומאליק ביזלי, אבל כן יש להם לפחות שחקן אחד עם עתיד בהיכל התהילה: אם קנינגהאם היה משחק, נאמר בלייקרס, הוא היה נמצא בכל רשימת עשרת השחקנים הטובים בליגה היום. פוינט גארד גדול-מימדים, שחקן חכם, בוגר ממספר שנותיו, וסוף סוף גם בריא. ממוצע של 25.7 נקודות, ששם אותו במקום ה-11 בליגה, ועם 9.5 אסיסטים ששמים אותו במקום השלישי. סופרסטאר סופר לגיטימי.
אנרגיה אינסופית
כל זה לא היה קורה בלי שהפיסטונס ישלמו מחיר כבד מאוד על הטעויות שלהם. בקיץ של 2023 הם החתימו את מונטי וויליאמס לשמונה שנים בחוזה היקר ביותר בהיסטוריה של מאמן NBA. וויליאמס חתם למרות שהלב אמר לו לקחת חופש מכדורסל כדי להיות לצד אשתו שאובחנה כחולה בסרטן. הפיתוי הכספי היה פשוט גדול מדי, והחוזה כלל כיסוי כל הוצאה רפואית עבור ליסה וויליאמס, וגישה למטוס פרטי למקרה שיצטרך להיות קרוב יותר לאשתו, שהרופא שלה נמצא בפיניקס. מהר מאוד התברר כי שני הצדדים טעו. ראשו של וויליאמס לא היה בעבודה, והוא לא הצליח להפוך את הסגל המאוד צעיר שלו לקבוצה. כשוויליאמס פוטר, הפיסטונס עדיין היו חייבים לו 65 מיליון דולר.
בקיץ שעבר הם כבר החתימו בהרבה פחות רעש את ג'יי.בי ביקרסטאף הפופולארי. האריס, טים הרדוויי ג'וניור וביזלי הגיעו למה שנראה כמו סוף הקריירה שלהם בקבוצת תחתית, אבל ביקרסטאף - עמוק בשיחה על תואר מאמן העונה - חיבר אותם לצעירים ועשה נס של ממש.
זה לא רק שהפיסטונס טובים עכשיו, הם משחקים באופן שמזכיר את קבוצות העבר שלהם: כדורסל קבוצתי, הולכים ליד החמה עד שהיא מתקררת, שומרים, מרביצים מעל ומתחת לחגורה, האנרגיה שלהם אינסופית ודטרויט שוב מאוהבת.
זה פרוייקט לטווח ארוך - רון הולנד בן 19, ג'יילן דורן בן 21, אסאר תומפסון בן 22, קנינגהאם בן 23, ג'יידן אייבי בן 23, אייזיאה סטיוארט בן 23 - אבל כבר עכשיו אף אחד לא ירצה לקבל את דטרויט פיסטונס בפלייאוף וזו בשורה אדירה לליגה. ל-NBA יש הרבה יותר נשמה כשהילדים הרעים טובים.
פורסם לראשונה: 09:11, 28.02.25
